1) והיה באמת מי שהבין את זה ככה, והכניס את "מפת הלח"מ" לרשימת הספרים שמופיעים באגרות.

2) גליון תתכו עמ' 83 ובגליון תתכח עמ' 89.

3) בגליון תתכו עמ' 78.

4) שני המכתבים גם יחד נשמטו מאלבום-תיעודי 'נשיא וחסיד'.

איש ירושלים רבי שלמה זלמן ריבלין בספרו 'מדרש שלמה' מספר:

"בראשית התישבותם של תלמידי הגר"א בירושלים בשנת תקע"ב . . יסדו גם מחלקה מיוחדת בשם בית "באר שבע" אשר בה קבעו שעות מיוחדות ללימוד שבע החכמות במצות רבם הגר"א1 . . בית "באר שבע" היה קיים בירושלים במשך שבעים וחמש שנה, משנת תקע"ב, עם התחלת יסוד ישוב האשכנזים בירושלים ע"י תלמידי הגר"א עד שנת תרמ"ו . . תמיכה מיוחדת למפעל זו נתנה אז גם מצד ממוני "כולל חב"ד" ע"י גבאות האדמו"ר מליבאוויטש, בהתאם לרוחו ומשאת נפשו של "בעל התניא" ז"ל, אשר לפי המסורת החב"דית היה גם הוא, בעל התניא, ידען רב בהרבה מחכמות הטבע, והרבה לעורר על חשיבות ידיעה זו לשם הבנת חכמת התורה ולמען קדוש השם2.

...וכנודע, שכמעט כל הארבעה עשר תלמידי הגר"א שעלו לארץ הקודש בשיירות הראשונות . . היו מומחים מובהקים ב"שבע החכמות" . . והיו גם המורים והמרצים הראשונים במקצוע זה בבית "באר שבע" הנ"ל בירושלים ובצפת. יש לציין שגם רבים מתלמידי "בעל התניא" זצ"ל ממיסדי ישוב האשכנזים בארה"ק רובם היו מן מומחים מובהקים במקצוע זה, וכידוע הרב "בעל התניא" היה גם הוא ידען רב בשבע החכמות. זקני חסידי חב"ד בחברון ספרו כמה מעשיות בענין זה3.

...הנ"ל העתקתי מתוך מאמרו של פרופ' אהרן משה שרייבער בכתב-עת 'בד"ד', 10, עמ' 5-6. הוא מפקפק שם בקיומו של מוסד זה. ובעמ' 11 הוא מוסיף לציין: "כמה וכמה מומחים בתולדות חב"ד ודעותיה, שהראיתי להם את דברי ריבלין הנ"ל, אמרו שבשום פנים ואופן אי-אפשר להעלות על הדעת שאדמו"רי חב"ד בתקופה ההיא, כמו בעל "צמח צדק", יתנו תמיכה ללמוד לימודי חול".

ויש להעיר מהסקירה שפירסם ר"י מונדשיין בעיתון 'כפר חב"ד' (גליון 951 עמ' 26-30 [ולפני זה ב'יגדיל תורה' נ"י שנה רביעית עמ' קפז-קפט]) על אחד מחסידי רבינו הזקן ר' ישעיה הרופא, שהיה חביב על רבינו ובעניני רפואה ומדע גם התחשב בדעתו, גם פירסם בשנת תקפ"ה ספר "לימוד תחלואי הילדים ואופני האמנה שלהם על פי דרכי הטבע" שהוא ספרו של "הדאקטער המפורסם קריסטאף גירטאנער אשר נעתק ללשון עברי", וב'כפר חב"ד' שם כתוב שהנאמר בהקדמה ודאי לקוח מדברי רבינו הזקן. וכבר העיר ב'הערות וביאורים' גליון תתלד דלכאורה יש לעיין דאם כן מהו החילוק בין בית מדרשו של הגר"א ובין מדרשו של רבינו הזקן שגם שם נתפרסמו תרגומים מספרי מדע שונים? ראה שם מש"כ, ובגליון שלאח"ז עמ' 168, ואכמ"ל. וא"כ לכאורה הנאמר ב'מדרש שלמה' הנ"ל אינו מופרך כ"כ.

1) שם עמ' 150.

2) שם עמ' 153-154.

3) שם עמ' 151 הערה 74.

בספר "הדור והתקופה", מרשימות תלמיד הגרי"ז, עמוד לח, כותב: "הראה [=הגרי"ז] לי [=לכותב הספר] בספר התניא במקום אחד חסר ההמשך כי תלמידיו הגדולים [=של אדמו"ר הזקן] הודו בזה לטענת המתנגדים והשמיטו קטע זה".

והעירני ח"א, דקשה להניח ששמועה זו אין לה כל יסוד כלל, והדעת נותנת שיש כאן אולי טעות בדיוק הענינים, אבל הרעיון הכללי יש לו איזה מקור, ויש לעיין לאיזה קטע בתניא התכוין הגרי"ז, ומהו הפירוש שהתלמידים השמיטו קטע מסוים.

ולפום ריהטא הי' אפשר לומר, שהכוונה היא להשמטת החלק השני של שער היחוד והאמונה פרק ז', שהושמט בכל הדפוסים ונדפס לראשונה בדפוס וילנא תר"ס (בהוצאת ישיבת תו"ת), אשר בקטע זה מדבר רבינו הזקן אודות שלילת הדיעה דצמצום כפשוטו. ולפי זה היו בידי הגרי"ז מהדורות קודמות וגם מהדורא זו, והניח שההשמטה נעשתה באיחור ע"י תלמידי רבינו הזקן (בעוד שלמעשה ההיפך הוא הנכון, שאדמו"ר הזקן עצמו לא הדפיס קטע זה ורק אדמו"ר הרש"ב הדפיסו) [עיין בכ"ז בס' תורת חב"ד ביבליוגרפיות ח"א עמ' 15 ובהערה].

אולם מסגנון הסיפור משמע ש"חסר ההמשך", ולכאורה בקטע זה אין כאן חסרון בהמשך הענינים. גם ההנחה שהיו בידו כמה מהדורות דחוקה היא. ואולי כוונתו למה שהי' כתוב בסוף שער היחוד ואמונה בדפוסים הקודמים "חסר" (ראה שם עמ' 16. וש"נ).

בשיחות כ"ק אדמו"ר (נאספו ע"י רי"י שגלוב ב"מפתח מאמרים שיחות ומכתבים" ח"ב, קה"ת תשמ"ה עמ' 43 ואילך) מבאר הצורך בבירור מאמרי חסידות – ע"י מי נאמרו וגודל חשיבות הבירור של זה וכו'.

בין השאר שולל כ"ק (ש"פ ויצא תש"מ, וכן בשיחת ש"פ לך תשמ"א – שם עמ' 44-45) גישת חסידים הטוענים דמכיון שהמדובר ב"דברי אלקים חיים" למאי נפק"מ ע"י מי נאמר וכו'.

בנוגע לעניני נגלה, אומר כ"ק הרי ברור לכו"ע שישנם כללי הלכה, לכן נחוצה הידיעה מי אמר הלכה זו כדי לדעת איך לפסוק וכו', עיי"ש.

והנה בגמ' שבועות יט, א, איתא: "דרב ששת מחליף דברי אליעזר לרבי עקיבא ודר"ע לר"א", וברש"י שם (ד"ה דר"ש מחליף): "ולא היה מקפיד, לפי שאין בניהם חיוב ופטור".

והוכיחו האחרונים (ראה מצפה איתן שם, ועוד) שאין כל קפידא בהחלפת דברי ר"א לר"ע אא"כ יש נפק"מ לדינא משא"כ כשאין במחלוקת אלא "משמעות דורשין" בלבד.

אבל בירושלמי (שבת פ"א ה"ב) שאין אנו יכולים להביא ראי' מרב ששת שהי' סגי נהור, ויתכן שטעה בטביעות עין של הקול, ולכן שינה שמותיהם (קרבן העדה שם).

אלא שבאמת, לכאורה, גם כשאין נפק"מ לדינא מפורש בספרי (דברים יט, יד): "מנין למחליף דברי ר"א בדברי ר' יהושע, ודברי ר"י בדברי ר"א וכו' שהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תשיג גבול רעיך".

ויש שלמדו מכאן שמי שיש בידו כת"י ופירושים יכתוב עליו שם מחברו שלא יבוא אדם לומר שהוא חיברו (עיין ספר חסידים סתקפ"ו).

וכ"ק אדמו"ר מציין בשיחותיו המוגהות לדברי המגן אברהם סימן קנ"ו, שם הובאו דברי הספרי. ויש להאריך עוד*.

*) וראה לקו"ש חל"ו עמ' 184 .המערכת.

בגליון תתעד (עמ' 170) כותב הרב מ.א.ז. שמה שכתוב בהיום יום, "אאמו"ר הי' . . יושב בסמוך להנרות חצי שעה לבד מועש"ק שלא הי' מתעכב חצי שעה". די"ל שטעם מנהג זה הוא מפני שבנוגע לנרות חנוכה מצינו שיכולים להשתמש גם בפתילות כאלו שאין מדליקים בהם נרות שבת, וא' הטעמים שאין מדליקין בהם נרות שבת, הוא מפני שאין האור והפתילה נמשך יפה וכו' ויכול להיות מכשול "שמא יטה" וכו'. ועפ"ז ר"ל שבכדי להנצל ממכשול שמא יטה אין מתעכבין אז.

והנה בשו"ע או"ח סי' תרעג ס"א כתוב "כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ואע"פ שאין השמנים נמשכין אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותן הפתילות, ואפי' בליל שבת שבתוך ימי חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה בפתילות שאסור להדליק בהם נר שבת לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול וכו'" (עיי"ש בארוכה).

ועפ"ז אינו נראה שהטעם שאין מתעכבין הוא מפני החשש "דשמא יטה וכו'", דלכאורה זה גופא הטעם דמותר להדליק בפתילות ושמנים אלו, מפני שאסור להשתמש בהם.

ואולי י"ל, עפ"י שו"ע או"ח סי' תרעט "בערב שבת מדליקין נ"ח תחילה ואח"כ נר שבת: הג"ה ומברך עליהן כמו בחול אע"פ שמדליקין בעוד היום גדול" ובמ"א ס"ק יב "משום דא"א באופן אחר חשוב כהכשר מצוה", ואין עיקר זמן הדלקה אלא לאחר שקיעה (ואינו יוצא אז אלא בהדלקה), לכן אין מתעכבין חצי שעה בע"ש.