בשיחת חג-הפסח תרצ"ד (לקוטי דיבורים לקוט ה, אות כז, דף קלז ע"א) נאמר:

א. (בקטע הרביעי) "מיר אלע וועלכע לעבן אין דעם זיבעטן דור פון דורו של מורנו הבעש"ט נ"ע..." [ההדגשה שלי]. וצ"ע, הרי הם דור השמיני מאז. ואולי אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע מדבר כאילו נמצאים עדיין בדורו של אביו אדמו"ר מהורש"ב נ"ע.

ב. (בקטע החמישי) "וויפעל צדיקים נסתרים און בעלי-שם זיינען געווען ביז מורנו הבעש"ט, ר' יואל בעל-שם, ר' אדם בעל-שם, ר' מרדכי הנסתר, ר' קהת הנסתר, יעדער פון זיי האט א סך אויפגעטאן בדורו...".

ולכאורה, השנים האחרונים שייכים לדורו של הבעש"ט, והיו "חבריו הצדיקים הנסתרים" כמבואר בשיחת שמחת תורה תרצ"ז (בקובץ מכתבים שבסוף ס' תהילים אוהל יוסף יצחק עמ' 201). ר' מרדכי באייעווער היה מהחסידים הראשונים ממדינת רייסין שהתקרבו אל הבעש"ט (ראה אג"ק אדמור מוהריי"צ נ"ע ח"ג עמ' קעג ואילך, ח"ד עמ' רצב, תקכא [בשני האחרונים - שנים שונות מזה לזה, עיי"ש] ועוד, כמפורט במפתח שמות אנשים סוף כרך יב, בערכו).

בגליון העבר (ע' 139) קטע: כסא של אליהו-כסא אחד או שנים?

להעיר מתורת שלום – ס' השיחות ע' 79: וכ"ק אאזמו"ר [הצ"צ] הי' צ"ל סנדק וישב על כסא אליהו, והכל נערך ונתתקן כראוי, והביאו את הילד (רשימת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע)

הרי שמנהגו של הצ"צ הי' רק כסא אחד.

בגליון העבר (ע' 140) העיר הרב רסקין שי' מלונדון למה נקראו 'פרקי אבות', ולא רק בשם 'מסכת' כשאר הש"ס.

וי"ל ששאר המסכתות כולם מקשה אחת והמשך אחד, תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם, הלכה השוה לכל נפש, 'והלומד תורה לפרקים' (סנהדרין צט:) הוי גריעותא, שאסור לברר בינהם לומר 'שמועה זו נאה'.

(ונתחלקו המסכתות אח"כ לפרקים רק לנוחיות התלמיד, ליתן ריוח בין פרשה לפרשה ולסימנא, אבל לא שעצם המסכת מורכבת מפרקים (ו'פרקי אמוראי' (שבת סז.) זהו רק ב' פרקים).

אבל 'פרקי אבות', שהם מדת חסידות לפנים משורת הדין, הרי מתחילה לפרקים נתנה, שהרשות נתונה לכל אדם לבחור איזו דרך ומדה הקרובה יותר ללבו, נפשו ותכונתו, ש'איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם', ו'לא עליך המלאכה לגמור'.

וכלשון 'הוא היה אומר', כלומר, דבר זה מיוחד לתכונת נפשו של אותו תנא.

ולפ"ז אין לדחוק לדרוש סמוכין ממשנה א' לחברתה, שמסכתא זו נתחברה לכתחילה מפרקים, שאינם בשיטה א' ודעה אחידה.

וי"ל, שלכן רוב מרז"ל באבות בלשון רבי פלוני אומר, שבכלל, לשון 'רבי פלוני אומר' משמע שבא לחלוק (אף לתיו"ט (בכורים פ"ג מ"ו) שיש יוצא מהכלל) (ולשון 'אמר ריב"ל בת קול יוצאת', ו'אמר ר"י בן קסמא פעם אחת', מפני שהם סיפור מעשה).

(וראה שד"ח ח' דף מט מערכת אלף, וח"י דרכי שלום כללי הש"ס אות א' ע' 228, אבל בשיירי כנה"ג נג כ' שזהו רק כששניהם בענין א').

ויומתק על פי מ"ש בספר חסידים (מובא בהקדמת תיו"ט):

'לשון 'מסכת' הוא יציקת מתכות לגוש אחד, או שהוא לשון אריגה, או 'מסכה יינה', דבר שנעשה כולו גוף אחד. שאי אפשר לחלק בין פרטי הנימין, שכשניתק חוט אחד, מתרופפים כולם.

ולכן אין לשון 'מסכת' מתאים לליקוט מרז"ל באבות, שכל משנה היא כמסכתא לעצמה. ש'פרקי' לשון 'מפרק' (שבת עג.), 'פורק עול', 'מצות פריקה', כלומר שאפשר לפרקו מדבר אחר, ויפה נקראים 'פרקי אבות'.