1) ראה מש"כ ב'הערות וביאורים' גליון תתפט עמ' 79 הערה 9.

2) עמ' תקפא-תקפב.

3) ראה מכתבו של הרבי ב'לקוטי שיחות' חלק יח עמ' 448: "בנוגע לברכת כהנים מסופר שאמר [אדמו"ר הזקן] (הל' – בערך) דהי' רוצה להחזירה כו' שתהי' קיום מ"ע זו בכל יום (גם בחול)", וראה גם סיפורי הרז"ש דווארקין ב'שמועות וסיפורים' ח"ב עמ' 42 אות יג ומש"כ הרח"מ פערלאוו ב'לקוטי סיפורים' עמ' עג אות פה, ומה שציין ב'אוצר סיפורי חב"ד' חט"ו עמ' 207. ושם מביאים עוד דבר שקשור לתפילה: "אי איישר חילי הייתי מנהיג לומר שיר השירים במקום לכו נרננה", והרח"מ פרלוב בשם הרש"ג מסביר "הפי' כך שיאמרו שה"ש וגם לכו נרננה" (ולהעיר מ'חסידות מבוארת' חוברת לט עמ' נב הערה 14 שאולי למנהג זו כוונת אדה"ז ב'לקוטי תורה' ברכה צו, א: "ועד"ז הוא ענין כל שיר השירים"), והרב רסקין בסידורו עמ' רמט הערה 14 מסביר: "ואולי הכוונה לגבי פיוט לכה דודי". והר"מ שוסטערמאן בספרו 'מז'לאבין לניו-יארק' עמ' 243 אות נ יש לו נוסחא אחרת, במקום התקנה של ברכת כהנים: "עוד הייתי מתקן שלא לומר להניח (תפילין) בקמ"ץ אלא 'להניח' בפת"ח".

4) ראה מש"כ בספר 'הסידור' עמ' קפד הערה 68, ושם עמ' רסז.

5) במוסף לעיתון 'כפר חב"ד' גליון 1159 עמ' 26.

6) המהדיר, ר"י מונדשיין, מציין שם: "ספק אם הקטע... הוא המשך ישיר לקודמו", שבקטע שלפני זה מסופר ש"כשנדפס ה'תניא' כתב לו אדמו"ר הזקן" לר' משה מז'יטומיר, ה"ה המדפיס הרה"ק ר' משה שפירא מסלאוויטא (ראה שם הערה 22).

7) חלק 'ברכת המזון' עמ' כו הערה 38.

8) 'לוח ארש', מהדורתו, תשס"א, עמ' תנא אות תתפ הערה 60.

9) "ושבור עול הגוים מעל צוארנו ע"ש (ויקרא כו, יג) ואשבור מוטות עולכם".

10) ראה לקמן.

11) חלק זה נדפס "בהעתקת מה"ר נפתלי בן מה"ר זכרי' מנדל", כפי שנדפס בשם 'סדר השלחן' בויניציאה שנת שס"ג, אבל מפורש כותב ר' נפתלי בהקדמתו: "כי אני העתקתי הנקודות והטעמים מסדר ברכת המזון של החסיד השלם... האלוף הח"ר שבתי יצ"ו...", ראה 'מבוא' לחלק 'ברכת המזון' שם.

12) ע"פ "פלוגתות רז"ה ור"ע ור"א ווילנא", בתוך: 'לוח ארש' הנ"ל, עמ' תנא אות תתפ.

13) אינו מנוקד, כמו רוב התפילות בסידור זה.

14) אינו מנוקד. ב'שירותא דצלותא' (דלקמן הערה 25) כותב: "המקובל רי"ק ניסח 'עול הגוים' (בקצת דפוסים של סידורו 'עול עכו"ם', ובלי שום ספק שזאת בגלל מוראו של המבקר, צענזור בלע"ז)", ואינני יודע איפה הוא ראה את הנוסח "עול הגוים", שהרי גם בדפוס הראשון של 'קול יעקב', סלאוויטא תקס"ד, וכן גם בדפוס לעמבערג 1859, נאמר בו "עול עכו"ם".

15) י"א ש"נוסח סדר התפילה, מכל השנה, מסידור 'תפלה ישרה' הנדפס פעם ראשון בראדוויל, והוגה ע"י כבוד הרב הצדיק וכו' מהו' מרדכי מקרמניץ זצללה"ה, ואח"כ נדפס במעזיבוז ע"פ הסכמת הרב הק' [אברהם יהושע העשיל] מאפטא", אודות כ"ז ראה מש"כ בספר 'הסידור' עמ' ערה הערות 451-452, שם עמ' רצא-רצב.

16) הגדת אמשטרדם 1662 [תכ"ב]; הגדת ויניציאה תע"ו; הגדת אופנבך תפ"ב; כת"י הגדת רות-אוקספורד 1753 [תקי"ג]; כת"י הגדת קיצע תק"כ (מתוך ספריית חב"ד); כת"י הגדת באבד, אמשטרדם תקכ"ט; כת"י הגדת פרסבורג תקע"ו, שה'חתם סופר' נתן מתנה לאשתו הרבנית.

17) הגדת מנטובה ש"כ; הגדת אמשטרדם תנ"ה; כת"י הגדת אופנהיים תע"ט.

18) הגדת זולצבאך תקט"ו; הגדת המבורג תקנ"ו; הגדת הנובר תרכ"א.

19) ואציין שאפילו סידור שמתיימר להיות מאד מדויק כמו "הסידור המדוייק איש מצליח" עם הגהותיו ותיקוניו של הרה"ג מאיר מאזוז, נאמר בשחרית: "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם" ובברכת המזון: "יִשְׁבֹּר עוֹל גָּלוּת". על מידת דיוקו האמיתי של הסידור הזה ראה: 'אור ישראל' גליון כה עמ' ריז-רכו; גליון לח עמ' רז-רלז; שם עמ' רלח; גליון לט עמ' רמח-רנב.

20) ראה עליו ב'דברים מאת המהדיר' בראש ח"א של ספרו ובספר "רמב"ן" של הרח"ד שעוועל עמ' מ-מו, ומה שנסמן שם עמ' רמג בערכו.

21) ח"ב עמ' לד.

22) בספרו מהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' שכו.

23) והדברים מבוארים כן גם בטור או"ח סוף סי' קפט בנוגע למה ש"נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב הרחמן בכמה גווני", וראה 'לבוש' שם ס"ב ובשו"ע אדה"ז ס"ז שם. וראה בפירוש 'עיון תפלה' בסידור 'אוצר התפלות' מה שהעיר על דברי האבודרהם.

24) גם בסדר התפלה של הרמב"ם, שסופח בסוף ספר אהבה, ישנם רק שני "הרחמן" קצרים.

25) וכבר ציין לזה בסידור 'צלותא דאברהם' בפירוש 'שירותא דצלותא' עמ' תקמד: "בעל סדר השלחן [והכוונה להעתקת ר' נפתלי, הנ"ל הערה 11] מנסח 'עול גלות', ובעקביו הלך הרב...".

הרב רסקין בסידורו עמ' שעח הערה 67 כותב בענין זה: "כמה נוסחאות ישנן בזה, כנראה מיראת הצנזורה", ומציין ל'צלותא דאברהם' הנ"ל, אמנם הרואה יראה שאין הוא תולה את שינויי הנוסחאות האלו בצנזורה.

ב'שירותא דצלותא' שם מציין עוד: "עול גלות – עול הגוים: ראה עמק ברכה כאן", וחיפשתי בספרו זה של אבי השל"ה, ולע"ע לא מצאתי בו כלום הנוגע לעניננו.

26) ח"ז עמ' 232.

27) ח"א עמ' ריב.

28) כ"ה בשחרית לשבת. וצריך לבדוק את הנוסח בשחרית לחול. והסברא אומרת שהמלה "עכו"ם" הרי הוא משינויי הצנזורה במקום המלה "גוים", אבל לא מסתבר שזה יבוא במקום המלה "גלות".

29) ובהערה שם מציין המו"ל: "כ"ה בגוכי"ק... ונראה דהוא מחמת הצענזור".

30) והעירני הרי"י קעללער שמאמר זה נמצא בגוכתי"ק ה'צמח צדק' בביכל באברויסק 82.

31) בהערות המו"ל ל'אור התורה' (שבהערה שלפנ"ז) מציין שבסידור 'תורה אור' נדפס: "ושבור עולנו", ואינני יודע איזה סידור נזדמן לו.

32) ע"פ 'לוח השמטות ותיקונים' לסידורו של הרב רסקין עמ' יג הערה 170.

33) יצא לאור ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנת תש"ג. "סדר ברכות ותפלות הוא בענצ'רל – עם העתק אנגלי – מוגה ומדויק, ולא סדור, ונמצא לע"ע בדפוס" ('אגרות קודש' שלו ח"א עמ' נ ס"ד, חשון תש"ג); "זה עתה יוצא לאור על ידנו 'סדר ברכות ותפלות' בנוסח מדויק והעתקה לאנגלית מנופה" ('אגרות קודש' שם עמ' פג, שבט תש"ג).

"היום יום" כד כסלו: "במנחה אין אומרים תחנון". ולכאורה צ"ל מהו הדיוק בזה.

ויש לבאר זה בהקדם: מבואר בשו"ע אדה"ז סי' תצג ס"ה בנידון ערב ל"ג בעומר האם כבר אז מתחיל ענינו דל"ג בעומר וז"ל:

"ומכל מקום אפילו בל"ג עצמו יזהר שלא להסתפר קודם אור היום לפי שאין אומרים אלא מקצת היום ככולו אבל לילה אפילו כולה אינה ככל היום ולא פסקה אבילות עד למחר ביום ולכן אומרים תחנון בתפלת המנחה של ערב ל"ג, ויש מקומות שנוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג לפי שסומכין שבתחילת ליל ל"ג פסקו האבילות ולכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניו כמו שאין אומרים במנחה שלפני שאר הימים שאין אומרים בהם תחנון שלילם כיומם ולפי מנהגם מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג (שלפי דבריהם אין נוהגין אבילות אלא ל"ב יום)".

ועפ"ז אפשר לומר שכמו"כ הוא בנוגע להנ"ל [העתקת מנהג הנ"ל] שקס"ד מעיקרא הוא שתוכן ענינו דחנוכה התחיל בכ"ה בכסלו שאז הי' יום המנוחה "חנו-כה", וכן הנס דשמן התחיל בכ"ה בכסלו וא"כ לכאורה אין סברא לשלול אמירת תחנון, אעפ"כ למסקנא [בדוגמא להנ"ל] מכיון שכבר מתחילים בהדלקת הנרות מבערב, זמן השקיעה, זמן המנחה (להעיר משקו"ט בשו"ת שאג"א בנוגע קביעות זמן המנחה), וא"כ שפיר מתחיל כבר מזמן המנחה שלילת אמירת תחנון.

ולכאורה הי' אפ"ל שביום כ"ד בכסלו הי' כבר ענין נצחון המלחמה (ראה תו"א ס"פ וישב) וא"כ זה לבד כבר מתאים לשלול אמירת תחנון. אבל בעצם אין יכולים לומר כך, דהנה כשמעיינים במגילת אסתר רואים שבעת ההיא, הנה הנצחון הי' בי"ג באדר "ונוח בו בארבעה עשר" (אסתר ט, יז). וא"כ נמצא שהחג מוסב על יום המנוחה (ולא יום הנצחון). לכן י"ל כנ"ל מיוסד על שו"ע אדה"ז.

ועפ"ז צ"ל מהו החידוש ב"היום יום", מכיון שאדה"ז העתיק כבר מנהג זה דשלילת אמירת תחנון בערב חנוכה - בסידור שלו (לפני "למנצח")?

ויש לומר בהקדם שמצינו כמה מנהגים ב"היום יום", שלכאורה נמצאים הם בסידור אדה"ז ואעפ"כ מעתיקם הרבי ב"היום יום".

ויש לבאר זה בהקדם מ"ש הרבי בנוגע למנהגם של מונקאטש, דרכי חיים ושלום. וידוע היאך שהמונקאטש אחז בשיטת אדה"ז בענינים שונים [וכן יחסי רבותינו נשיאנו אליו ולמנהגים שלו, כדמוכח גם מספר המנהגים ובשיחות קדש].

במה דברים אמורים בנוגע לשו"ע אדה"ז, אבל בנוגע לסידור אדה"ז, נחשב זה אצלו לנוסח (ולא ל"בתראי" לגבי השו"ע] ולכן ישנם שינויים בין שיטתו וסידור אדה"ז. וכששמים לב, רואים שכמה ענינים שהרבי העתיק בהיום יום" הם הן הענינים שהם לפעמים שינויים בין שו"ע והסידור שבזה רואים בס' דרכי חיים ושלום, שאוחז רק בשיטת אדה"ז בשו"ע שלו.

בנוגע לאמירת תחנון בערב חנוכה מצינו בספר דרכי חיים ושלום סי' קצא:"לא אמר תחנון בערב חנוכה וגם יום שלאחר חנוכה בחצע"ג (שם): כיון שהוא מדרבנן וקיי"ל דרבנן צריך חיזוק יותר משל תורה".

עפ"ז מתבהר הדיוק של הרבי "במנחה אין אומרים תחנון" [שזהו ע"פ המבואר בסידור אדה"ז דוקא] וזה כולל גם שלילת השיטה שלא לומר תחנון בשחרית.

ועפ"ז נמצא אגב היאך שבדיוקי העתקת מנהגים אלו ב"היום יום" הרי מדגיש הרבי החביבות לשיטת אדה"ז בסידור ["נפיק מפומא דרב כהנא"] שנחשב כבתראי לפסקי דינים.