שו"ע אדה"ז סי' תעג ס"כ: אחר אכילת הירקות יביאו לפי מי שאומר ההגדה ג' מצות של מצוה .. צריך שיהא גם המרור לפניו כו'.

ובסעיף כה: ונהגו להביא כל דברים אלו לפני בעה"ב מיד אחר קידוש קודם התחלת אכילת הירקות (כדי שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה דהיינו הבאת המצה והמרור ע' סי' רעא) כו'.

וראה במ"מ וציונים (אשכנזי) בנוגע הציון לסי' רעא "כנראה הכונה לס"י וסי"ז שם לטעם השאלתות משום דתיתי סעודה, אך לכאורה מבואר שם דין הסעודה וכאן מבואר שהוא דין בקידוש דאל"כ הי' צ"ל כדי שתהי' הסעודה סמוכה וע' רשב"ם דף ק' ע"ב ד"ה ולא גרסינן ובתוס' שם ד"ה שאין מביאין אך ברמ"א סי' רע"ג ס"ג ובשע"ר שם ס"ה משמע קצת כן אך הציון כאן הוא לרע"א".

היינו שבסי' רעא מבואר דין פריסת מפה שהוא דין בהסעודה - שיהי' הבאת הפת לצורך שויו"ט, ובסי' רעג ס"ה מבואר דין מקום סעודה שהוא דין בקידוש ע"ש, וכן הוא משמעות לשון אדה"ז כאן שהוא דין בקידוש ("שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה"), ולפ"ז צ"ע הציון לסי' רעא דוקא.

ואולי אפ"ל בכונת הציון לסי' רעא, שאין הכונה להוכיח הדין של קידוש במקום סעודה (וכמו שהבין במ"מ ציונים), אלא שבא להוכיח שההבאה נחשב התחלת הסעודה, ולזה מציין ל"עיין סי' רעא"[1], וכונתו לסי"ז שהי' מביאים השלחן אחר קידוש, ולכאו' הרי עצם ההבאה ממקום למקום גם בשלחנות קטנים הו"ע של הפסק בין קידוש להסעודה[2](אלא שבשלחנות גדולים יש יותר טירחא כו'), וע"כ שעצם ההבאה נחשב חלק והתחלת הסעודה. וזהו מש"כ אדה"ז "שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה דהיינו הבאת המצה והמרור ע' סי' רע"א", היינו שבסי' רע"א מוכרח שההבאה נחשב התחלת הסעודה[3].

עכ"פ מבואר מזה שטעם הבאת הקערה מיד אחר קידוש הוא דין מצד קידוש במקום סעודה, אשר יתורץ בזה קושיית האחרונים שלכאו' הקידוש בליל פסח אינו במקום סעודה כיון שאינו אוכל עד הרבה זמן לאחר מכן "שמפסיקין הרבה אחר הקידוש באמירת ההגדה" (ל' אדה"ז סי' תע"ג ס"ד), וע"ז מתרץ שהבאת המצה והמרור הוא התחלת הסעודה, וא"כ הוה קידוש במקום סעודה.

וראה בזה באשל אברהם (בוטשאטש) סי' רעג ס"ג שהוכיח "שהיסח הדעת ושהיה זמן מרובה בין קידוש אל הסעודה אינו ניגוד לקידוש במקום סעודה, וכמו בליל פסח שאמרו חז"ל שלכך מברך בנט"י לסעודה משום דאסח דעתיה ושוהים הרבה ומ"מ הו"ל שפיר קידוש במקום סעודה" ע"ש. ולכאו' דבריו צ"ע מהמבואר בשו"ע שם ס"ג ברמ"א "וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר או שיהא בדעתו לאכול שם מיד אבל בלא"ה אפי' אכל במקום קידוש אינו יוצא". ורג"כ שו"ע אדה"ז שם ס"ה. וראה תוס' פסחים קג, ב ד"ה רב אשי "ומ"מ חשיב קידוש במקום סעודה דלענין זה לא חשיבא הגדה הפסק"[4].

ועפ"ז זהו שנוהגין להביא הקערה מיד אחר קידוש, שכיון שדין קידוש במקום סעודה הוא שצ"ל דעתו בשעת קידוש לאכול הסעודה מיד - היינו שהתחלת הסעודה צ"ל מיד, ולכן הבאת הקערה עכשיו הוא התחלת הסעודה, וממילא אין חסרון מצד דין קידוש במקום סעודה.

[ולכאו' הוא חידוש גדול שהבאת המצה ומרור כו' נחשב התחלת הסעודה. ויש שכתבו (ראה המובא בדבר שמואל על תוס' שם) שהגדה הוא צורך אכילה ולכן לא חשיב הפסק[5], אבל כאן מבואר עוד יותר, שהוא התחלת הסעודה].

והנה לכאו' גוף הדברים צ"ב, איך אפ"ל שבלי הבאת הקערה מיד אחר קידוש יש בזה חסרון של קידוש במקום סעודה, והלא בזמן הש"ס לא הי' נוהגין כן וכמבואר במשנה פסחים קיד. ובשו"ע אדה"ז לעיל ס"כ שהביאו הקערה רק אחר אכילת הירקות, והאם נאמר שהי' בהנהגתם אז חסרון מצד דין קידוש במקום סעודה?

והיינו, שלכאו' משמע שדין המבואר בס"כ שהביאו הקערה אחר אכילת כרפס הוא דינא דגמרא, ובסכ"ה מוסיף ש"נהגו" להביאו מיד אחר קידוש. ואת"ל שטעם "מנהג" זו הוא מצד דין מקום סעודה, הרי נמצא שההנהגה ע"פ דינא דגמרא הוא באופן שחסר דין קידוש במקום סעודה, והאם נאמר ש"המנהג" מקפיד בדין מקום סעודה יותר מדינא דגמרא, והרי מדינא דגמרא גופא מוכח ש(מאיזה טעם שיהי') אין חסרון בזה[6]?

והנה בפי' הגדה לכ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע יש בענין זה דברים הצריכים ביאור לכאו', דהנה כתב בד"ה יסדר על שולחנו קערה:

"בטור ושו"ע (סי' תע"ג ס"ד) מבואר שגם עתה מביאין הקערה רק אחר שתית כוס ראשון, ורק שולחנו יהי' ערוך מבעוד יום (ר"ס תע"ב). בסי' קול יעקב משמע דהקערה יסדר על השולחן קודם הליכתו לביהכנ"ס וקודם אמירת קרבן פסח. וכ"מ קצת בשל"ה ריש מס' פסחים. אבל בסי' הרש"ר כתב: "כשיבא לביתו (אחר תפלת ערבית) ישמח ויאמר כו' ותכין הקערה עם המצות כנ"ל בסידורו". וכן אנו נוהגין לסדר הקערה בלילה וקודם הקידוש, וכדמוכח גם מסידור רבינו שכתב ע"ד הקערה בין סדר ק"פ לקידוש. וכ"כ גם בפרמ"ג מש"ז סתפ"ו. ומ"ש במשנה (פסחים קיד.) מזגו לו כוס א' כו' הביאו לפניו מטבל כו', י"ל כפירוש ר"ח (הובא שם בתוס') דהיינו הביאו את השלחן, וזהו דוקא בימי חכמי הש"ס שהיו להם שלחנות קטנים לפני כאו"א ולא היו מביאין השלחן עד אחר קדוש משא"כ בדורות האחרונים. ועיין תוד"ה שאין (פסחים ק, ב)".

לכאו' כונת הקטע הוא להסביר איך מתאים מנהג שלנו, שמסדרין הקערה לפני קידוש, עם המובא במשנה שהביאו דוקא אחר כוס ראשון, וע"ז מבאר שהוא לפי פי' הר"ח בהמשנה המובא בתוס' שם שהביאו לפניו הוא השלחן ולא הירקות (כפי' הרשב"ם) וזה הי' דוקא בימיהם בשלחנות קטנים משא"כ בזמנינו.

ויל"ע:

א) הרי מפורש בשו"ע אדה"ז ס"כ שהביאו הקערה לפני האומר ההגדה רק אחר שאכלו הירקות, ומצויין עה"ג המקור "משנה פסחים קיד א' רשב"ם שם והרא"ש בתשובה", ולקמן בסכ"ה כתב אדה"ז שמ"מ נהגו להביאו אחר קידוש (ולא אחר אכילת ירקות כנ"ל), והיינו דלפי אדה"ז הנה מדינא דגמרא הביאו הקערה אחר אכילת כרפס, ורק לפי המנהג מביאין אותו אחר קידוש (מהטעם שמבאר וכנ"ל), אבל לכאו' הרי פשוט שמנהג זה שכתב בסכ"ה אינו דינא דש"ס, וא"כ הרי עד"ז י"ל שמנהגינו שמביאין לפני קידוש (לפי מנהג שלנו) אינו דינא דגמרא. וא"כ מה הכריח רבינו לחדש שמנהג שלנו מתאים להמשנה (לשיטת הר"ח), כאלו הוא הוא הדין המבואר בהמשנה?

ובכלל יש לעיין מקורו של אדה"ז כאילו יש בזה ב' "שלבים", עיקר הדין שמביאין הקערה רק אחר אכילת הכרפס, ואיך ש"נהגו" להביא מיד אחר קידוש, שלא מצינו זה בשאר פוסקים כלל[7].

ב) הלשון בטור הוא (אחר שמבאר דין שתיית כוס ראשון) "ומביאין לפניו קערה", ועד"ז הוא לשון השו"ע ע"ש, היינו שהבאת הקערה הוא לאחר כוס ראשון (ולא אחר אכילת כרפס), ומשמע מפשטות דבריהם שהוא מעיקר הדין (וכפי' הר"ח שמביא רבינו שהביאו השלחן לפני אכילת כרפס מיד אחר כוס ראשון), ואולי מדברי אדה"ז מבואר שאינו מעיקר הדין (שהרי לפי דברי אדה"ז מעיקר דין המשנה מביאין הקערה דוקא אחר אכילת כרפס כנ"ל מש"כ בס"כ), רק שכן נוהגין להביאו מיד אחר קידוש (כמבואר בסכ"ה). וא"כ לפי דברי אדה"ז שמעיקר הדין ההבאה הוא דוקא אחר כרפס, הרי אין מקום לחלק בין שולחנות גדולים או קטנים. דבשלמא אם החילוק הוא בין קודם קידוש או אח"כ, י"ל שכל הטעם שהביאו אחר קידוש הוא מפני שהי' להם שולחנות קטנים, משא"כ לדידן שהשלחנות גדולים מביאים כבר לפני קידוש (שא"א להביא השלחן הגדול אחר הקידוש). אבל לפי המבואר באדה"ז שמדינא מביאים אחר כרפס, ורק אנו נוהגים מיד אחר קידוש, הרי אין זה שייך לגודל השלחנות, וא"כ לכאו' ביאור רבינו אינו מתאים (כ"כ) לפי שיטת אדה"ז[8].

ג) לקמן סל"ח כתב אדה"ז "בימי חכמי הגמרא שהיו להם שולחנות קטנים לפני כאו"א מהמסובין הצריכו חכמים לעקור לפני מי שאומר ההגדה את השולחן הקטן שלפניו כו' כדי שישאלו התינוקות כו' ובדורות האחרונים שכל המסובין אוכלין על שולחן אחד גדול ויש טורח גדול בעקירתו נהגו לעקור הקערה שבה המצות מלפני בעה"ב שאומר ההגדה כו' ועכשיו אין נוהגין אפי' בעקירת הקערה כו'".

הרי שאדה"ז עצמו (בסי' זה) נחית לבאר שיש חילוק בין זמן הגמרא שהי' להם שולחנות קטנים, משא"כ בזה"ז, ומ"מ לא כתב אדה"ז שמצד זה יש להביא ה(שלחן ו) הקערה לפני קידוש, וא"כ איך מתאים הדברים עם הסבר רבינו בפי' ההגדה?

ד) עוד יש להעיר, ממש"כ אדה"ז עצמו בנוגע קידוש של שבת (ויו"ט) בסי' רעא סי"ז "אע"פ שהשלחן צ"ל ערוך ומסודר מבע"י כו' מ"מ אין מביאין אותו למקום הסעודה עד אחר הקידוש כו' בד"א בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים כ"א שלחנו לפניו ולא היה להם טורח להפסיק ולהביאם אחר קידוש אבל עכשיו ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאו אחר הקידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה נוהגין להביאו לכתחלה קודם קידוש ולפרוס מפה לכסות הפת עד אחר הקידוש".

ולכאו' הרי מטעם זה גופא הו"ל להביאו לפני קידוש בפסח ג"כ[9](וכמ"ש רבינו שזהו טעם מנהגינו), ולמה כותב אדה"ז בהל' פסח שהמנהג להביאו דוקא אחר הקידוש, ואינו מביא כלל מנהג להביאו לפני קידוש?

ה) מה שהוסיף רבינו בסוף דבריו הציון לתוס' פסחים ק, א, שמבואר שם החילוק בין הזמן שהי' שולחנות קטנים לעכשיו שהשלחנות קטנים, שהוא החילוק שכותב רבינו לפני זה. אבל לכאו' מסגנון דבריו שכותב "ועיין תוד"ה שאין (פסחים ק, ב)" משמע שהוא עוד ראי' או הוספת ענין חדש, ולא רק המקור למה שכתב לפני זה (שיש חילוק בין שלחנות גדולים וקטנים).

ואולי י"ל בכ"ז לבאר (ולפענח) דברי רבינו[10]:

דהנה כונת רבינו כאן הוא לתרץ מנהגינו שמסדרין הקערה על השלחן לפני קידוש. ולכאו' יוקשה מהמשנה פסחים קיד. שמפורש שם שמביאין אותו רק אחר כך, ולכאו' הי' ס"ד שמדין המשנה יש דיוק והקפדה להביאו דוקא אחר קידוש, היינו שהו"א שבהמשנה מבואר הלכה שההבאה הוא דוקא אחר הקידוש, וא"כ יוקשה הנהגה שלנו שמביאין ומסדרין אותו לפני קידוש.

ולזה מבאר רבינו שמנהגינו מתאים לשיטת הר"ח: דהנה בפי' המשנה "הביאו לפניו מטבל בחזרת כו' הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וב' תבשילין" יש מחלוקת ראשונים, שהרשב"ם פי' "הביאו לפניו - הירקות אחר שבירך על היין", ורק אח"כ "הביאו לפניו מצה וחזרת" וכמבואר ברשב"ם[11]שהבאת דברים אלו הוא רק אחר אכילת הירקות (כרפס).

והר"ח בתוס' שם חולק עליו (מכח דיוק לשון המשנה) ומפרש פי' "הביאו לפניו - הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת". ומש"כ במשנה אח"כ "הביאו לפניו מצה כו'" הוא הבאה שני' לאחר שעקרו השלחן מלפני האומר ההגדה, כמבואר בתוס' שם ד"ה הביאו לפניו מצה ובמהרש"א שם ע"ש.

ולכן י"ל שבאמת לשיטת רשב"ם ש"הביאו לפניו מטבל החזרת" הוא ירקות לבד, ו"הביאו לפניו מצה" הוא רק אח"כ, י"ל שהוא בדוקא בסדר זה, שמאחרין הבאת הקערה עד לאחר כך [ואולי הטעם, שעי"ז ישאלו התינוקות, שרואה שמביאים כל הדברים (השייכים לסעודה) רק אח"כ ועכשיו אוכלים רק ירקות, וכמ"ש ברש"י ורשב"ם "וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה", וא"כ הרי זה בהדגשה כשמביאים כל הדברים השייכים לסעודה (מצה מרור כו') רק אח"כ]. - וזהו מש"כ אדה"ז בס"כ, שמביאים כל הדברים אחר כרפס, שהוא שיטת הרשב"ם (וכמצויין עה"ג)[12].

אמנם הר"ח ס"ל שהבאת השלחן והקערה הוא מיד אחר קידוש, וזהו פי' המשנה "הביאו לפניו מטבל בחזרת" שקאי על הבאת השלחן (וכל דברים שעליו) מיד אחר הקידוש. ולשיטת הר"ח הבאת השלחן הוא דוקא מיד אחר קידוש ולא אח"כ.

וזהו מש"כ אדה"ז בסכ"ה "ונהגו להביא כו' מיד אחר קידוש קודם אכילת הירקות", שי"ל הפי' "ונהגו" - שנהגו כשיטת הר"ח בפי' המשנה להביא כל הדברים אלו דוקא מיד אחר קידוש (ולא אח"כ - אחר אכילת הכרפס), וזהו החידוש לשיטת הר"ח (בניגוד לשיטת הרשב"ם המבואר לעיל ס"כ) שאין מביאין אותו אח"כ אלא דוקא מיד.

ולפ"ז מש"כ אדה"ז "ונהגו", אין זה ענין של מנהג גרידא (ביחס לעיקר דין ההבאה אחר אכילת הכרפס המבואר בס"כ), אלא שנהגו כשיטת ר"ח להביאו מיד אחר הקידוש ולא אחר כך, והיינו מנהג לפסוק (- לנהוג) כשיטת הר"ח[13].

ולפ"ז מש"כ אדה"ז בסכ"ה הוא ממש כשיטת הטושו"ע, אלא שאדה"ז מביא תחלה שיטת הרשב"ם (בס"כ), אבל לפועל הרי ס"ל ממש כשיטת הטושו"ע (וכפי שבאמת מצויין בסכ"ה עה"ג לטושו"ע), ופי' דברי אדה"ז הוא שנהגו כשיטת הר"ח (שהוא שיטת הטושו"ע). - והיינו שס"כ וסכ"ה אינו (כהנראה בפשטות) דין (מדינא דגמרא) עם מנהג (מאוחר) נוספת, אלא הוא ב' שיטת, ונהגו כשיטת הר"ח[14].

ואולי זהו שמאריך אדה"ז בלשונו בסכ"ה "מיד אחר הקידוש קודם אכילת הירקות", שלכאו' "קודם אכילת הירקות" הוא מיותר, והול"ל בקיצור "מיד אחר קידוש" ותו לא, אלא שמדגיש בזה ששיטה זו ס"ל, שצ"ל בדוקא ההבאה עכשיו (קודם אכילת הירקות) ולא אח"כ, ודלא כשיטת הרשב"ם שההבאה הוא דוקא אחר אכילת ירקות.

ולפ"ז מש"כ אדה"ז בסכ"ה טעם להבאת הקערה מיד אחר הקידוש כדי שיהיה הקידוש סמוך להתחלת הסעודה, הוא הביאור ויסוד לשיטת הר"ח (ולא רק טעם ה"מנהג") למה מביאין דוקא מיד אחר הקידוש ולא אח"כ[15].

ולפ"ז מובן שזה גופא כונת רבינו בההגדה, שמנהגינו לסדר הקערה לפני קידוש מיוסד על דינא דש"ס לפי שיטת הר"ח, שהבאת השלחן והדברים שעליו הוא מיד אחר הקידוש ולא אח"כ, שלפ"ז בזה"ז שיש שלחנות גדולים ממילא יתכן להביא השלחן והקערה לפני קידוש, וכמפורש עד"ז בתוס' פסחים ק, ב שמציין רבינו אליו בסוף דבריו וז"ל התוס' "דערוך הוא (- השלחן) במק"א אך אין מביאין אותו למקום הסעודה עד אחר קידוש ועכשיו שלחנות שלנו שהם גדולים יותר מדאי וקשה להביאם אחר קידוש שלא להפסיק כ"כ בין קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס מפה ולקדש כו'" ע"ש.

אלא שעדיין יש להקשות, שסו"ס עדיין קשה (כנ"ל) שהרי מנהג הבאת שלחן לפני קידוש (משום שהשלחנות גדולים) כבר פסקו אדה"ז בהל' שבת בסי' רעא כנ"ל, וכאן (בהל' פסח) לא הזכיר אדה"ז מזה כלל (לסדר הקערה לפני קידוש מטעם זה), וא"כ הרי לכאו' מוכח מזה אדרבא, שיש הקפדה להביא הקערה דוקא אחר קידוש, ואיך מתאים זה עם מנהגינו להביא הקערה לפני קידוש?

וי"ל שמתרצו רבינו בדיוק לשונו שפי' הר"ח הוא "הביאו את השלחן", ולא את הקערה וכיו"ב (כלשון הטושו"ע כאן), וי"ל הכונה, דאם הי' מביאים קערה לבד, אבל השלחן הי' כאן מלפני זה, אז הי' מקום להנהיג להביא הקערה לבד אחר הקידוש (שאין בזה טירחא). אבל הרי הר"ח פי' "הביאו את השלחן", ואינו מחלק בין הקערה לשלחן (להביא את הקערה בלי השלחן), ומפרש שדין המשנה הוא להביא את השלחן וכל הדברים שעליו מיד אחר קידוש, וע"ז שפיר כותב רבינו שבדורות האחרונים בשלחנות הגדולים שמביאים השלחן לפני קידוש כמבואר בתוס' ק: וכמ"ש אדה"ז בהל' שבת כנ"ל, ממילא גם הקערה מביאים לפני קידוש.

והיינו שבאמת מנהגינו להביא ולסדר הקערה לפני קידוש מיוסד על שיטת הר"ח, וכמו שהמנהג שהובא בטושו"ע ובשו"ע אדה"ז סכ"ה מיוסד על שיטת הר"ח וכנ"ל, אלא שבטושו"ע[16]הלשון הוא להביא את "הקערה"[17], ובנוגע הקערה שפיר יתכן גם בזה"ז להביאו אחר הקידוש (שאין בזה טירחא), הגם שהשלחן הוא שם מלפני זה, שהרי הטעם שאנו נוהגים בשבת להביאו לפני קידוש, הוא כמ"ש התוס' ק: משום ששלחנות שלנו הם גדולים וקשה להביאם אחר הקידוש ולהפסיק כ"כ כו', וטעם זה אינו שייך בהבאת קערה גרידא, משא"כ לפי המשמע בר"ח עצמו - שמביאין השלחן, ואינו מחלק כלל בין קערה לשלחן, א"כ בזמנינו ששלחנות גדולים ה"ה כמו בשבת ויו"ט שמביאים לפני קידוש דוקא. וא"כ לפי שיטת הר"ח עצמו ג"כ יש להביא השלחן וכל מה שעליו לפני הקידוש (או כפי מנהגינו, לסדר השלחן (הקערה) לפני קידוש).

ונמצא לפ"ז שב' ההנהגות, הבאת הקערה אחר הקידוש (כמובא בטור ושו"ע ובשו"ע אדה"ז) וסידור הקערה לפני הקידוש מיוסדים על שיטת הר"ח, אלא שלפועל נוהגים לסדר לפני קידוש שאין מחלקים בין הקערה להשלחן[18].

וי"ל שזה מרמז רבינו בסוף דבריו בהציון לתוס' פסחים ק, ב ד"ה שאין: דהנה ברשב"ם שם מובן שהסדר הי' להביא לחם על השלחן אחר קידוש, ולא הי' מביאים השלחן (והשלחן הי' עומד שם מלפני זה), ותוס' שם חולקים ע"ז[19]וס"ל שאיירי לענין השלחן, ולפי דברי התוס' שם מובן שעכשיו שהשלחנות גדולים מסדרין הלחם על השלחן לפני קידוש (ופורס מפה עליו ע"ש), ולתוס' אין נותנים העצה להביא הלחם לבד אחר קידוש, אלא הלחם "נגרר" אחר השלחן, וכיון שהשלחן עומד שם כבר לפני קידוש מסדרין הלחם ג"כ מלפני קידוש ואין מחלקים ביניהם.

וא"כ י"ל כמו כן בנדו"ד, שכיון שמסדרים השלחן במקומו לפני קידוש הרי הקערה "נגרר" אחר השלחן, ואין מביאים הקערה אחר הקידוש בנפרד מהשלחן.

וזהו הציון "לעיין בתוס'": לפי שיטת הר"ח ש"הביאו" קאי על השלחן, ועכשיו השלחנות גדולים, הנה לפי המובן בתוס' ק: שהלחם נגרר אחר השלחן, כמן כן י"ל בנוגע הקערה ואין מביאים בפ"ע אחר קידוש.

משא"כ בשו"ע אדה"ז שמפריד בין השלחן להבאת הקערה והדברים שבו (מיוסד ע"פ המבואר בטושו"ע), לכן כתב להביא הקערה אחר קידוש. ואין סתירה להמבואר בהל' שבת, ששפיר יש לחלק בין הבאת הלחם לבד להבאת הקערה[20], אלא שלפועל לפי מנהגינו אין מחלקים בזה[21]. ושפיר מתאים מנהגינו גם לשיטת אדה"ז בשו"ע, כיון שסו"ס יסודו הוא שיטת הר"ח.

ולפ"ז ביאור דברי רבינו (בקיצור) הוא: שבא להסביר מנהגינו שמסדרין לפני קידוש, שיהא מתאים עם המבואר במשנה ובפוסקים (ביסוד דינו), ולכן מבאר שהוא ע"פ שיטת הר"ח שהביאו את השלחן אחר קידוש, וממילא בזה"ז מביאים לפני קידוש[22], ומ"מ אין מביאים הקערה אח"כ (בנפרד מהשלחן) ע"פ המובן משיטת תוס' ק, ב שהכל תלוי בהשלחן (ודלא כשיטת הרשב"ם שם), וכנ"ל.

ועצ"ע בכ"ז.