בשו"ע אדה"ז או"ח סי' תעג סעיף ל' כתב: "מצוה לחזר אחר חזרת . . ואף על פי שהחזרת אין בה מרירות . . ומצוה לחזור אחריה אף שהיא מתוקה...".

וצלה"ב איך ליישב זאת עם מ"ש שם בסימן תעה סעיף כה "אבל אם בלע מרור ולא לעסו עד שירגיש טעם מרירותו בפיו לא יצא שהתורה הקפידה למרר פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם". ועד"ז בכמה מקומות בהל' השייכות לסדר שצריכים לטעום טעם המרירות ולהזהר שלא יבטלו טעם המרירות.