מגיד שיעור במתיבתא
א טבת, ר"ח, ו' חנוכה
"נוהגים אשר היחיד מברך - בהלל - תחלה וסוף גם בימים שאין גומרים בהם את ההלל. הנוסח שאומרים הוא: יהללוך ה”א כל מעשיך, בהשמטת תיבת על. כל התפילין מניחים קודם מוסף, אבל השיעורים לומדים אחר סיום כל התפלה".
והנה יש להעיר ע"ד הרמז בענין הסדר הנחת והסרת התפלין לחדש טבת דוקא [אף שבפשטות הטעם הוא דראש חדש טבת הוא ר"ח הראשון בהלוח] –
ע"פ המבואר בסה"ק שכל א' מחדשי השנה שייכת לשבט מסויים. וחדש טבת שייכת לשבט גד.
והנה בנוגע גד, נאמר "וטרוף זרוע אף קדקד" וכמובא בלקו"ש ח"ט ע' 11 מהל' קטנות להרא"ש הל' תפלין סט"ו: שמפני קיום מצות תפלין ותיקונן יתקיים באנשי המלחמה וטרוף זרוע אף קדקד.
ולהעיר שגם בחדש זה, טבת, מצטט רבינו (בפתגם ליום כב טבת) הדמיון בין תפילין וחינוך, שכשם שתפילין הוא מ"ע מן התורה בכל יום, כמו"כ הוא בענין החנוך.
יא טבת
"דעם מענשענס לעבען איז תלוי אין דעם אויר וואו ער געפינט זיך. . און אין וואס פאר א אויר מען לעבט אזא לעבען איז דאס. ווען מען לעבט אין א תורה ומצות אויר, איז דער לעבען א געזונטער. ווען מען לעבט אין כפירה-אויר, איז דאס א קראנקער לעבען, און מען איז כסדר אין געפאהר קראנק צו ווערען מיט אנשטעקענדע מחלות. די ערשטע אלגעמיינע רפואה איז צו מאכען ריין די לופט. . "
ולהעיר מפי' אוה"ח הק' בפי' ס"פ ויגש [שיעור דיום זה- יא טבת]:
כי סיבת ירידת מצרים היא להעלות ניצוצות הקדושה אשר נתפזרו ובאו שמה והוא אומרו וישב ישראל בארץ מצרים פי' שהוא מקום קליפות המזוהמת, בארץ גושן מל' גהשה כי שם הוגשו כל ניצוצי הקדושה באמצעות ענף הקדושה שהוא ישראל. . ובאמצעות כך ויאחזו בה פי' אחזו דבר בה והן הניצוצות הנזכרים".
ועפ"ז מובן עצמה היעוצה שנאמר בפתגם כאן לטהר אויר העולם.
יג טבת
כשמעמידים פנס - מתקבצים החפצים באור, כי אור ממשיך - ליכטיגקייט ציהט צו".
ויש להעיר מב' ענינים בפרשתנו המורים על תוכן ענין זה:
א) ע"פ פי' אוה"ח עה"פ מז, כט: עפמ"ש איש אלהים קדוש האר'י הקדוש וז'ל ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול וגלגול באים קצת מהם, וכפי מספר הניצוצות של הצלם כך מספר ימי חייו, והימים שעושה בהם המצוות נתקן ניצוץ אחד של הצלם ההוא כנגד היום ההוא, והיום שאין עושה בו מצוה נשאר פגום ניצוץ ההוא של הצלם ההוא כנגד היום ההוא, וכן על זה הדרך וכו'. .ומה מאוד האירה הקדמה זו עיני משכיל בכמה חקירות, הא' האירה עינינו בסוד השינה, כי הוא לעלות ניצוץ שכנגד היום ההוא. .ואין הניצוץ נפרד בהחלט מהנשמה אלא שנפרד מהכול ועודנו נסרך ונסבך בנפש, וזה מחסד א-ל שכל ניצוץ שזכה ביומו, הנה הוא רחוק מההפסד, הגם שירשיע אדם אחריו,כי כבר נפרד ממנו, וניצוץ אשר יעלה פגום הנה הוא יכול להיתקן על ידי תשובה ישוב הניצוץ ויתקן, גם זה מחסדי המתחסד הוא אלוקינו יתעלה שמו:
ב) משיעור חומש דיום ד' [מט, י]: "ולו יקהת עמים", וכמו שפירש"י "אסיפת עמים", היינו שיתאספו אליו.
ויש להעיר - בנוגע בירור ולקיטת הניצוצות- זה גם בעבודת השם, כפי שמבואר באוה"ח הק' עה"פ [מט, ט] בענין פדיון הניצוצות קדושה שנפלו בקליפות. ובלשונו [שם]:
באמצעות מקור הקדושה אשר נטע ה' בתוכנו היא התורה והמצות גם לפעמים באמצעות דביקות הנפש הקדושה בנפש הטומאה לאונסה, תוציא נפש חי' למינה והוא סוד ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ששאבה נפש דינה הקדושה לנפש קדושה מינה שהיתה נתונה תוך שכם. .והוא סוד הנשמות המתגיירים מעצמם וחושקים להסתופף בצל הקדושה.
והם הם הדברים שהרבי מצטט בפתגם זה: "כשמעמידים פנס - מתקבצים החפצים באור" [שהוא כמו אבוקה שמושכת ניצוצי אור אלי'], מורה דרך בעבודה, היאך לפעול בענין קיבוץ הניצוצות.
Download PDF