ר"מ בישיבת תות"ל, מאריסטאון
במה שהעירו המערכת על מה שרציתי לת' הערת הרב מרדכי שמואל שליט"א אשכנזי - איך להתאים המבואר ברשימות כ"ק אדמו"ר על התניא פ"ה "דיש מצות ידיעה"ת ומצות והגית בו. וגם במצות והגית יש חלק ההשגה. ואולי זהו רמז שכתב ג"כ והשגתה היינו חלק המחשבה שבוהגית", - דבזה מבואר ברור דיש בוהגית חלק המחשבה שזה מרומז בתניא פ"ה ב"והשגתה" לאפוקי חלק "מצות ת"ת שבדיבור" שהכוונה על חלק הדיבור שבוהגית, ובין המבואר בדברי הרבי בס' חידושים וביאורים לש"ס דאם אינו מדבר בת"ת "אינו יי"ח מצות ולמדתם אותם שהיא כמ"ש "לא ימוש גו' מפיך", משא"כ מצות "והגית" שלאח"ז י"ל שיוצא גם בלימוד זה", שהכוונה בדברים אלו כפשוטו, שאינו מקיים "לא ימוש מפיך" שהוא חלק דיבור שבת"ת ש"בוהגית", אלא שגם אם אינו מדבר ואינו מקיים "לא ימוש" מקיים "חלק המחשבה שבהוהגית".
וע"ז העירו בהערת המערכת דכיון דבפשטות מקיימים גם מצות ידיעת התורה בדיבור - האם בשביל זה "יוגדר" מצות ידיעה"ת כ"מצות ת"ת שבדיבור"? אלא וודאי שהכוונה ב"ת"ת שבדיבור" הוא לאופן לימוד שיש בו ענין מיוחד ע"י דיבור, וא"כ נראה להמערכת שזה סתירה להמבואר ב'חי' וביאורים', שמשמע שם, שגם לענין "והגית" אין ענין וצורך כלל שיהי' בדיבור.
ולפענ"ד לכאורה מובן בפשטות דברי הרבי כנ"ל: אין דמיון בין "ידיעת התורה" ל"תלמוד תורה"; "ידיעת התורה" תכליתה היא "הנפעל" שבדבר שיש להאדם ה"ידיעה" ונתפס התורה בו. ולכן בזה אין ענין "מיוחד" שיהיה הידיעה על ידי "דיבור". וע"ד משל - אהבת ה' או אהבת ישראל: שהתכלית הוא שתהיה אהבה נקבעת בו בלבו, ולכן אין נפק"מ אם זה בא ע"י הכנה וההכשר דע"י התבוננות במחשבה או ע"י ההכנה והכשרה ע"י שמתבונן עד שמדבר בדבר, עד שנאמר ש"הגדרת" המצוה היא "דיבור" או "מחשבה" כיון שהמצוה עצמה היא מה שיש לו אהבה בלבו מתקיים, ועד"ז נראה לגבי המצוה דידיעת בתורה. משא"כ במצות ת"ת שהוא על פעולת האדם ללמוד תורה, ובזה ישנו הציווי שהאדם יפעול ב"והגית" ובזה פירש יהושע (א-ח): "לא ימוש ספר התורה מפיך, והגית בו יומם ולילה....", שישנו ענין מיוחד בדיבור בתורה ובזה ישנו שלימות מיוחדת במעשה האדם, גם בקיום ד"והגית"; אבל לאידך, גם בפעולת האדם ע"י לבוש המחשבה ישנו בו "והגית". ובמילא - ישנו "חלק המחשבה דהוגית" אבל השלימות בזה הוא כשבא גם ללבוש הדיבור דבזה ישנו השלימות ד"לא ימוש מפיך"*.
(וכן הוא במאמר פ"א שחרית: "...שהידיעה היא מצוה בפנ"ע והדבור וההגיון בה יומם ולילה מצוה בפנ"ע כמ"ש בהל' ת"ת". אלא שצ"ע להתאים המבואר כאן למאמרי אדמה"ז תקס"ז ע' שנט)**.
*) עכ"ז רואים אנו, בס' חי' וביאורים בש"ס (ע' קלז) ובספה"מ מלוקט (ח"א ע' ריא), דמש"כ "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", וכן מה שמביא זאת אדה"ז בהל' ת"ת לענין שאינו יוצא י"ח באם לומד בהרהור בלבד (ומצטט עמו גם המשך הפסוק: "והגית בו וגו'") - הכוונה דוקא למצות "ולמדתם אותם", ולא, לכאורה, למצות "והגית בו" שלאח"ז. ובל' כ"ק אדמו"ר (בספה"מ שם, ומובא גם לעיל בפנים ההערה): "...גם בנוגע למצות ת"ת - מדייק אדה"ז ש"אינו יוצא י"ח מצות ולמדתם אותם", שהיא "כמ"ש לא ימוש גו' מפיך", משא"כ מצות "והגית" שלאח"ז י"ל שיוצא גם בלימוד זה..." (וראה גם בחידושים וביאורים לש"ס שם). ומובן מזה, לכאורה, שאכן אין ענין מיוחד בזה שמצות "והגית" תהי' ע"י דיבור - "מפיך". המערכת.
**) דא"ג יש לציין בכללות הענין המובא במאמרי אדמה"ז תקס"ט ע' יג "...כמו ע"י העוסקים בדבור נבנה הבית עצמו כמ"ש בוניך וע"י ההגיון בעיון יתכונן הבית וז"ש בתבונה יתכונן ועי' במק"מ במ"ש הרמ"ז בענין ההפרש בין מצות עיון למצות קריאה כו' וד"ל)".
Download PDF