ברשימות חוברת י"ז שיצא לאור לש"ק זה ברשימה הא' כתב כ"ק אדמו"ר וזלה"ק: ושיטת עוג הנה ערשו . . ומהמצות רק ענינים שהשכל מחייבם ומפני שהשכל מחייבם, שלכן אמר לא"א שילך להציל את לוט בן אחיו . . [ואואפ"ל שזהו הסמיכות בב"ר פמ"ב: שכשראה א"א עוסק במצות מצה, מהימנותא היפך טעם דחמץ, אמר אברהם זה קנאי הוא – אינו מוגבל בשכל – וכשאומר לו שנשבה לוט ילך וילחם – אף שע"פ שכל א"צ לעשות זה, כי הי' מס"נ – ויהרג. עכלה"ק השייך לעניננו.

ובהפענוחים דהמו"ל שם פירשו, שכתב כאן ב' טעמים מדוע אמר עוג להציל את לוט. שלכתחלה כתב שהטעם שאמר עוג לאברהם שילך להציל את לוט מפני שהוא – הצלת לוט – ענין שמצד השכל. ולאח"ז בהסוגריים כתב, שאולי י"ל להיפך; שמצד הסמיכות בב"ר שם רואים שאברהם עושה ענינים שאינם מצד השכל. ולכן אמר לאברהם שילך להציל את לוט, כי הוא ענין שלמעלה מהשכל.

ולענ"ד אואפ"ל שאין כאן ב' טעמים כ"א שהכל טעם אחד, והוא ששיטת עוג היא לעשות רק ענינים שמצד השכל ולכן לא הלך בעצמו ורק אמר לא"א שיעשה זה כי אברהם עושה גם ענינים שלמעלה מהשכל.

וע"ז מוסיף שם בהסוגריים שאואפ"ל שזוהי הסמיכות בהמדרש. כי שם רואים שאמירת עוג לאברהם שילך להציל את לוט – מעשה שאינו מצד השכל – היתה בהמשך להתעסקות א"א במצות מצה, שגם זה מעשה שאינו מצד השכל.

דהיינו: שבהסוגריים ממתיק מה שאמר לפני זה ולא שאומר ענין הפכי.