[בגליון הקודם (תתל עמ' 13 ואילך) השבתי על דבריו של הרב וולפא, שהקשה על מה שכתבתי שבבוקר מספיק רק להטיב את הנרות, היינו לתקן את הנרות שלא כבו שימשיכו לדלוק, ואילו בין הערביים צ"ל העלאת הנרות מחדש, ובמילא יש לכבות תחילה את הנרות הדולקים - דא"כ איך יתכן שהדלקה כשרה בזר. ובגלל קושייתו, רצה לחדש דין להלכה - שהדלקת המנורה בפעם הראשונה אינה כשרה בזר. וכבר בארתי בארוכה מקור הדברים גם בדברי הראשונים, וכן ההסברה שהדלקה כשרה בזר, עיי"ש.

ועתה אבוא להשיב על המשך דבריו של הרב וולפא (בגליון הנ"ל) בשייכות לרשימת המנורה].

ז. בהמשך דבריו (באות ד) מביא הרב וולפא כמה הוכחות מרשימת המנורה שלדעת כ"ק אדמו"ר אין לכבות את המנורה בין הערביים:

ראייתו הא', ממ"ש בע' ט גבי דישון נר המזרחי, ד"רוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר", ומסיק: "ומוכח מדברי הרבי, שהשאלה היא אם יש איסור לכבות, או רק שאין צריך לכבות, אבל לא יעלה על הדעת שיש מצוה לכבות!", ומוסיף, "שאין שום רמז שם שמדובר רק על הבוקר כו'".

ותמיהני עד כמה חלי ולא מרגיש שמכאן ראי' מוכחת להיפך:

ובהקדמה - שבדברי הרבי אין שאלה אם יש איסור לכבות או רק שאין צריך לכבות (כלשונו המטעה של הרב וולפא), אלא הרבי כותב בפירוש (כפי שמעתיק הרב וולפא בתחלת דבריו) ש"הרמב"ם לית לי' כהרשב"א ע"פ הספרי . . דיש איסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו", ולכן "רוצה מכבו ומדליקו שנית כו'".

והרי כל היסוד לשיטתו של הרב וולפא (כפי שכותב באות ג) הוא מדברי הספרי שהנרות צריכים להיות דולקים תמיד, ושולל את כיבויים ("יכול יכבם, ת"ל כו'"), שלכן ס"ל שיש איסור לכבותם, ועל זה כותב הרבי בפירוש שלדעת הרמב"ם אין איסור לכבות נר שמצאו דולק, ורוצה מכבהו ומדליקו שנית, וא"כ נפל כל היסוד לשיטתו של הרב וולפא!

ח. ויומתק יותר - דלכאורה צריך להבין: (א) מנא לי' להרבי שהרמב"ם פליג על הרשב"א שאומר שיש איסור לכבות נר דולק - וכי משום שהוקשה לו מהו החילוק בין דישון נר המזרחי לנר המערבי ואין לו תירוץ אחר, יחדש פלוגתא בין הרמב"ם להרשב"א, היפך הכלל שלא לאפושי מחלוקת? (ב) והעיקר: מהו הפירוש "רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו" - וכי למה יעלה על הדעת שיש חיוב לכבותו ולהדליקו?! וגם למסקנא "דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר" - למה ירצה לכבותו ולהדליקו שנית, כאשר יכול שלא לכבותו כל עיקר?

והנראה לומר בזה - ובהקדמה:

המשנה דתמיד שבפירושה שקו"ט בתחלת רשימת המנורה - קאי אודות סדר העבודה בבוקר דוקא (כפשטות דברי המשנה).

ודלא כמ"ש הרב וולפא "שאין שום רמז שם שמדובר רק על הבוקר", כי, לא צריך רמז לכך בשעה שמפורש הדבר להדיא - שהרי לאחרי כל אריכות השקו"ט בפירוש משנה זו, כותב הרבי (בע' מז, והעתיקו הרב וולפא בהמשך דבריו!): "וצ"ע אם הדין והחלוק בין מצא ב"נ מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים" - כיון שהמשנה קאי בסדר העבודה בבוקר.

ועפ"ז בטלה גם ראייתו הב', ממ"ש בע' מד "ונראה לי ברור דלשיטתו (של הרמב"ם) הטבת המנורה בין הערביים גם כן מחולק לב' פעמים, ה' נרות וב' נרות, דצריך להיות שוה בבוקר ובין הערביים", ומזה מסיק הרב וולפא שלא יתכן שיהי' חילוק ביניהם שבבוקר מדליקים רק נר שכבה, ובין הערביים מכבים ומדליקים מחדש - שהרי למרות "דצריך להיות שוה בבוקר ובין הערביים", יש מקום לומר שהדין והחילוק בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקין וכו' הוא רק בבוקר, ולא בין הערביים, אף שעפ"ז יהי' חילוק גדול ביניהם!

וראייתו הג', מהצ"ע אם הדין והחילוק בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים, דלכאורה מהו הצ"ע בכלל, הלא גם אם מצאם דולקין צריך לכבותם מיד עם כל הנרות - לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי פשיטא שאינו מכבה את כל הנרות בבת אחת, כי הכיבוי הוא לצורך ההטבה, ובמילא צ"ל לפי סדר ההטבה, ואם סדר ההטבה בין הערביים הוא כמו בבוקר, הרי אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין, משאירם דולקים עד לכניסה הב', ואז מכבם ומטיבם, וק"ל.

ונחזור לעניננו, שהשקו"ט בהתחלת הרשימה היא בנוגע לסדר העבודה בבוקר, שגם אז מדליקים את המנורה, אלא שאין זו הדלקה חדשה כבערב, כי אם הטבה, לתקן את הנרות שהדליקם בערב (כנ"ל בארוכה).

וכיון שבערב צריך לכבות את הנר הדולק כדי להדליקו מחדש, יש מקום לומר שגם בבוקר צ"ל כן.

ועל זה אומר שבבוקר "אין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ", ובנוגע לפועל - "רוצה מכבו ומדליקו שנית (כמו בין הערביים), או דאינו מכבו כל עיקר" (כיון שבבוקר החיוב הוא רק להטיב, ולא כבין הערביים שצריך להעלות הנרות מחדש).

ט. עוד כותב הרב וולפא (באות ב ואילך), שטעיתי בפענוח דברי כ"ק אדמו"ר ב'רשימת המנורה', בקטע המתחיל "ויש לברר איך יפרנס הרמב"ם הא דנר המערבי ממנו הי' מדליק ובה הי' מסיים" (ע' טז ואילך).

ובכן:

א) מה שהקשה שהעיקר חסר מן הספר, שהי' לו לכתוב בפירוש את החידוש - שלפני הדלקת הנרות בין הערביים היו מכבין את כל הנרות - לא הבנתי דבריו כלל:

הרי בהרשימה לא נחית לענין זה, והחידוש שבהתירוץ הוא ש"ממנו הי' מדליק" לא קאי על הדלקת הנרות בבוקר (שהרי "אם מצא ב' נרות המזרחיים דולקין מדשן שאר ה' נרות וגם נר המערבי בכללן", ובמילא אינו מתחיל להדליק ממנו, כיון ששני המזרחיים דולקים כבר), כי אם שממנו מדליק "את המנורה בין הערביים" (ועל זה ניתוסף בהפיענוח - לרווחא דמילתא - שהדלקת הבוקר היא רק בנוגע לנר שכבה, משא"כ בין הערביים שאז מדליק את המנורה כולה);

ואילו לפירושו של הרב וולפא, שהחידוש בהתירוץ הוא ש"ממנו הי' מדליק" אין פירושו שמדליק את הנר המערבי בראשונה, אלא רק שממנו מדליק את שאר הנרות - א"כ:

1) הול"ל שממנו מדליק "האחרות", כלשון רש"י במנחות.

2) הי' לו לציין כאן (ולא בסיום הקטע, לאחרי הפירוש ד"ובו הי' מסיים") לפרש"י במנחות, ובזה גופא - לא "ע"ד פירש"י", אלא "כפירש"י".

3) וגם: למה הוצרך להוסיף "בין הערביים", הרי גם בהדלקת הבוקר אפשר לומר שזהו הפירוש ד"ממנו הי' מדליק"; ורק גבי "ובה הי' מסיים" הי' לו לפרש דקאי על בין הערביים?!

ב) מה שכתב הרב וולפא בפירוש "ובה הי' מסיים", שאכן בין הערביים הי' מטיב את הנר המערבי באחרונה, שרק בבוקר הי' הסדר שאם מצא ב' נרות המזרחיים דולקין הי' מטיב שאר הנרות ונר המערבי בכללן - הרי (נוסף לכך שלא ביאר מה היתה הקושיא ומה נתחדש בהתירוץ) מופרך הדבר לגמרי: הרב וולפא כותב בעצמו (אם כי במוסגר בחצע"ג) שלהלן (בע' מז) מסתפק הרבי בכך - "וצ"ע אם הדין והחלוק בין מצא ב"נ מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים" (כנ"ל ס"ח), וא"כ, איך יתכן שכאן יתרץ הרבי תירוץ שאינו מתאים עם המשך דבריו, מבלי להעיר על כך כלל, אתמהה?!

ג) מה שכתב הרב וולפא בנוגע להתיבות "הרי גם נר המערבי מדשנו", שמה שניתוסף בפענוח "ובשעת דישונו אינו דולק גם הוא", הוא טעות חמורה - לא ידעתי איך אפשר לפרש אחרת את קושיית הרבי, וז"ל: "איך יתרץ (הרמב"ם) הא דספרי . . תמיד, שיהא נר המערבי דולק תדיר . . הרי להרמב"ם כל הז' נרות דולקין גם ביום, ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו"; מהו פירוש התיבות "ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו" - אם לא כפי שפוענח שבשעת דישונו אינו דולק גם הוא?!

זאת ועוד: כאשר הרבי כותב "ובו (בנר המערבי) הי' מסיים חילוף הפתילה וההטבה" - הרי פשיטא שכדי להחליף הפתילה בהכרח לכבות את הנר תחילה! ורק גבי הדישון בבוקר נשתנה דינו של נר המערבי, שרק מוסיף עליו שמן ואין בו דישון כל עיקר (כמ"ש בהרשימה ע' ט).

ועכצ"ל, שהכיבוי שבשעת הדישון אינו בסתירה ל"תמיד", כיון שכיבוי זה הוא בשביל להדליק מחדש (כנ"ל ס"ה).