ב' פירושים בגמ' זבחים סא, ב

ברשימות (חוברת קפח) שיצא לאור ז"ע כתב וזלה"ק: [עם הפיענוחים] עוד י"ל ראי' מזבחים סא,ב, והוא מסדר עולם "אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה.. אלא בימי שלמה", ושם לחד תירוצא, דנסתלקה מקודם. וביל"ש צו [רמז] ת"פ כן היא דעת ר' נחמי', ולכאורה למ"ד דלא נסתלקה [האש שירדה בימי משה] עד שלמה, משמע, דזוהי האש ממש שירדה בימי משה. וכיון דלכו"ע בימי יהושע הי' ע"י מלאך [שאמר "עתה באתי" - ועל ידו היתה גם אכילת] - הקרבנות - א"כ עכצ"ל דגם בימי משה הי' אכילת קרבנות ע"י מלאך. משא"כ למ"ד דנסתלקה [האש שירדה בימי משה] מקודם, אפשר לומר דנשתנתה [האש שירדה בימי משה] - ביריחו, כשבא המלאך, [ואז נעשית ואז נעשית בדמות ארי' דאכיל קורבנין] ועד אז [בימי משה] לא הי' ארי' [דאכיל קורבנין]. עכלה"ק.

היינו דבגמ' זבחים שם איתא: "אמר רב הונא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא: ר"א בן יעקב אומר, מה תלמוד לומר: (שמות כ) אבנים (דברים כז) אבנים (דברים כז) אבנים שלש פעמים? אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ובית עולמים. מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים בימי משה - לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה - לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה; ואם איתא, מעיקרא הוא דאיסתלק ליה? הוא דאמר כרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים. ר"נ בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה? לא נסתלקה לבטלה. מאי היא? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא וכו'" ונקט הרבי דלפי תירוץ הראשון בגמ' הוא דאמר כרבי נתן וכו' אכן רבי נתן חולק על הברייתא דסדר עולם וסב"ל שנסתלקה מקודם, משא"כ לתירוץ ר"נ בר יצחק לא פליג כי פירוש הברייתא הוא שלא נסתלקה לגמרי עיי"ש.

והנה בשטמ"ק שם פירש כוונת הגמ' וז"ל: מזבח של נחושת היה חלול ומלא אבנים וכמו כן במדבר נמי היו ממלאין אותו בחנייתן, והאש של שמים היה מונח על השפה, וכשהיו נושאין אותו היו כופין עליו פסכתר כדי שלא ישרוף את הבגדים שהיו משימין על האש כשמביאין המזבח ממקום למקום עכ"ל.

היינו שפירש תירוץ הגמ': "הוא דאמר כר' נתן וכו'" דאין סתירה לדברי רב הונא מהברייתא דסדר עולם, כי אף לדעת רב הונא לא נסתלקה האש ממזבח הנחושת אלא בימי שלמה, וכוונת רב הונא הוא כר' נתן שבאמת הי' של נחושת, אלא שהיה חלול ומלא אבנים, ואע"ג דמילוי המזבח נשתנה בימי שילה מאדמה לאבנים, אין זה סיבה לסילוק האש, דאף בזמן המסעות במדבר לא היה המזבח ממולא באדמה ואכתי נתקיימה האש של שמים שהיתה מונחת על השפה של מזבח הנחושת.

ולפי"ז יוצא דלכו"ע [גם לפי תירוץ הראשון] סב"ל לר' נתן ורב הונא, שהיה בשילה האש של מזבח הנחושת שעשה משה, (כהסדר עולם) רק דמילוי המזבח נשתנה בימי שילה והיה אבנים במקום אדמה, ועי' גם ביפה עינים שם שפי' כן, ולפי"ז יוצא דבסוגיא זו הכל מודים דגם בהמשכן הי' האש רבוצה כארי, כיון דכו"ע מודי דלא נסתלקה האש ממזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ובהרשימה נקט דבאמת פליגי?

רש"י חולק על פירוש הנ"ל

ונראה דרש"י סב"ל בתירוץ הראשון שבגמ', שהפירוש הוא דרבי נתן אכן פליג על הברייתא ולא כהשטמ"ק, וז"ל רש"י: הוא דאמר - רב הונא דאמר כרבי נתן, והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך, אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים עכ"ל, ואי נימא דרש"י פירש כהשטמ"ק מאי קשיא ליה מעיקרא למה לא אמר דסבר כראב"י? הלא כל כוונת תירוץ הגמ' הוא, דגם לפי רב הונא הי' שם מזבח הנחושת של משה אלא שהמילוי נשתנה לאבנים, דעפ"ז יוצא דגם הם סבירא להו כהסדר עולם שהי' שם אש של משה, וא"כ מה שייך לומר דסב"ל כראב"י שלא הזכיר מנחושת כלל? ומוכח מזה דרש"י פירש כוונת הגמ' דרב הונא סב"ל כר' נתן שאכן חולק על הברייתא, ולכן שפיר הקשה דלמה לא אמר הוא דאמר כראב"י שגם הוא חולק על הברייתא, ותירץ רש"י דמראב"י אין שום הכרח שחולק על הברייתא, דהרי אמר רק שהוכשר בשל אבנים, אבל בפועל גם לדידיה אפ"ל שהי' שם מזבח הנחושת וכהסדר עולם, לכן הוכרח לומר דסב"ל כר' נתן דאמר בהדיא שכן הי' שם מילוי של אבנים וכו' וזהו גם כוונת רב הונא וחולק על הברייתא, ועי' ביד דוד שם שכן כתב, ולפי"ז מובן מה שנת' בהרשימה דתירוץ הראשון חולק על הברייתא.

ויש להביא ראי' לפירוש זה של רש"י, מהמשך הגמ' שם דקאמר: "ר"נ בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה? לא נסתלקה לבטלה. מאי היא? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא וכו'", הרי משמע מזה דבתירוץ הראשון סב"ל לר' נתן שהאש אכן נסתלקה מקודם.

ועי' שפת אמת שם וז"ל: בגמ' הוא דאמר כר"נ כו' פשט הגמ' נראה דמה דאמר של אבנים הי' היינו כדר"נ נחושת ובתוכה אבנים וא"ש נמי הברייתא וליכא פלוגתא כלל, אבל מפרש"י נראה שהבין דהך דר"נ פליג על הברייתא דאש שירדה כו' [וזהו כפי שנת' לעיל] ואולי לשון "הוא דאמר" משמע לי' לרש"י דפליגי וצ"ע עכ"ל, ולפי הנ"ל יש לומר דראיית רש"י הוא מתירוצו של רב נחמן בר יצחק וכפי שנת'.

ועי' בחק נתן שם שפי' ג"כ כרש"י, והוסיף דכיון שהמילוי נשתנה מאדמה לאבנים לכן גם הנחשת לא הי' של משה אלא נחושת אחר שעשו ממנו דפוס ומלאוהו אבנים עיי"ש, דלפי"ז יש לבאר לפי רש"י למה באמת לא תירצה הגמ' כהשטמ"ק דלא פליגי, כי סב"ל לרש"י דמצד המילוי של אבנים היו צריכים לשנות גם הדפוס של נחושת ולא יכלו להשתמש בשל משה.

ויש לומר בזה עוד, דבהתורה והמצוה (מהמלב"ם) על המכילתא ס"פ יתרו (אות ד') ביאר הא דפליגי רבי נתן ואיסי בן יהודא במכילתא שם, דר' נתן סב"ל שהמזבח לא הי' מלא אדמה בעת המסעות, ואיסי בן יהודא סב"ל שגם בעת המסעות הי' מלא אדמה, דפליגי בפלוגתא דרבי יהודא ורבי שמעון[1] בתו"כ צו פרשה א': "לא תכבה אף במסעות, מה עושים לה כופים עליה פסכתר דברי רבי יהודה, ר' שמעון אומר.. ומסעות מדשנים אותה שנאמר ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן", דר' נתן סב"ל כר"ש שנכבה האש בעת המסעות, לכן סב"ל במכילתא שלא הי' המזבח מלא אדמה בעת המסעות, דבטל אז ממנו דין מזבח, משא"כ איסי בן יהודא סב"ל כרבי יהודא, דגם בעת המסעות הי' האש על המזבח, לכן סב"ל שהי' המזבח גם אז מלא אדמה, ולפי זה מסיק שם דרבי נתן לשיטתו קאי (בזבחים שם) שחולק על הסדר עולם דקאמר "אש שירדה מן השמים בימי משה - לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה", שהרי רבי נתן סב"ל כר"ש שאפילו בשעת המסעות הי' האש מסתלק מעל המזבח[2].

שקו"ט באופן אחר לתרץ דברי אדה"ז

לכאורה גם לפי מה שנת' בהרשימה, אכתי יל"ע איפה הוא המקור שבימי משה לא הי' האש רבוצה כארי, שהרי בזהר נקט דגם אז הי' האש רבוצה כארי, ועי' גם במדרש אגדה (ויקרא פ"י ד"ה ותצא אש מלפני ה') .. "ואש שירדה בימי משה היתה רבוצה כארי על גבי המזבח, ולא פסקה עד שירדה בימי שלמה, שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת האש (דה"ב ז, ג')".

ועי' רש"י יומא כא, ב, וז"ל: רבוצה כארי - גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה, היתה דומה לארי רובץ עכ"ל, דמפשטות לשון רש"י משמע שכל הענין דרבוצה כארי הותחל במקדש ראשון ולא לפני זה[3], וכן משמע גם מסוגיית הגמ' שם דקאמר: "רבוצה כארי? והתניא, אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה, ורבוצה ככלב - לא קשיא; כאן במקדש ראשון, כאן - במקדש שני", משמע קצת שזה הותחל במקדש ראשון.

וא"כ הרי אפשר לומר דזהו מקורו של אדה"ז וכו' במ"ש "דבמשכן של משה לא הי' האש של מעלה בדמות של ארי' כי משה לא רצה במלאך", דהכוונה אינה רק למשכן שבמדבר, אלא לכל המשך הזמן דאח"כ עד בית ראשון, שהרי גם משכן שילה הי' עם יריעות של משה, כמ"ש הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"א ה"ב "ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה", ועי' אגרות קודש חי"ט (ע' קל"ז) וזלה"ק: בהמבואר בדא"ח (ספר המאמרים תרכ'ט לכ"ק אדמו"ר מוהר"ש ד"ה ויגש עמוד י"ח) בהחילוק דמשכן לביהמ"ק, שהוא ע"ד החילוק דיוסף ויהודא, ולכן המשכן הי' מעצי שטים כו'. ומקשה, שהרי גם בשילה בית של אבנים (משנה סוף זבחים). והתירוץ - כי בס' המאמרים מפרש ע"פ פי' ר"ז (ירוש' מגילה ספ"א) במשנת זבחים הנ"ל, דבנין אבנים הי' רק י' טפחים ועליהם קרסיו קרשיו גו'. ואת"ל, הרי לא נמצא חולק על פי' זה וכו' עכלה"ק, הרי דגם קרסיו וקרשיו הי' משל משה, וא"כ אף דביהושע מפורש שהי' שם מלאך וכו' וכמ"ש עתה באתי וכו' (כמובא בהרשימה) מ"מ אולי אפ"ל דבנוגע למשכן של משה דהיינו עד בית ראשון, אכן נתקבלה תפלתו בזה, שלא הי' אש המזבח בדמות של ארי, וזה לכאורה מתאים גם ללשונו של הצ"צ במצות ספירת העומר: "אך משה לא רצה שיהי' מלאך שליח ואמר אם אין פניך הולכים, לכן כתיב במשכן ותצא אש מלפני ה' ולא ארי' שהי' יורד במקדש שלמה", אבל פשוט שכל זה הוא לשקו"ט בעלמא כיון שבהרשימה נת' לא כן.

רבי יהודא ור"ש האם בענין זה הלכה כרבי יהודא?

ג) במ"ש בנוגע דרש"י (במדבר ד,יג) כתב שהיו כופין עליו פסכתר דזהו משום דרבי יהודא ור"ש הלכה כרבי יהודא ואח"כ כתב הרבי "סימן שאלה".

אולי אפשר לפרש זה עפ"י מ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש קסה) וז"ל: ואשר הקשת על פי' רש"י בפרשת תזריע (יג,ל בד"ה ובו שער) שתפס לו דברי ר' שמעון והניח דברי רבי יהודה, ואילו בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מז,א) פריך תלמודא דרבי יהודא ורבי שמעון הלכה כרבי יהודא?

לעניות דעתי נראה שבכל התלמוד שפוסק פלוני ופלוני הלכה כפלוני שלא ירדו בעלי התלמוד לסוף כל מחלוקת ומחלוקת לומר שיהיה הדין פסוק כדברי אותו שפסקו כמותו, כי לא יכלו חכמי התלמוד להכניס ראשיהם בין סלעי מחלוקת התנאים והאמוראים בכל מקום, ולדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטיות, אלא שהלכו אחרי הרוב, כגון שראו שתנא אחד היה חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו וכן באמוראים, ועל זה סמכו לפסוק הלכה כמותו, לבד בקצת מקומות שידעו שהלכה כחבירו החולק עליו. וכח היה ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם בלי ספק, עד רב אשי ורבינא שהיו סוף הוראה, ועל דרך זה קבעו ההלכות, ויש לי מזה כמה ראיות אלא שאין בידי פנאי להאריך עכשיו, ומאחר שכן הוא, תו לא שייך להקשות מה שהקשית, שהרי לא נקבעו ההלכות אלא על מה שהוצרכו לקבוע, כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד, אבל על דיני נגעים וכיוצא בהם, דלא היו נוהגים מאז, לא קבעו בהם הלכה, ולא דברו בהם כלל באומרם פלוני ופלוני הלכה כפלוני, ואדרבה היכא שהתלמוד פוסק בכיוצא כזה הלכה כפלוני פריך עליה וכי הלכתא למשיחא כו'. עכ"ל.

ומצינו ביאור בזה מהרבי באגרות קודש (ח"ב עמ' עב הע' 15, (וכן בח"ג ע' מה)), וזלה"ק: י"א אשר כללי הש"ס לא נאמרו אלא בדברים הנהוגים בימיהם (מהרי"ק שורש קסה הובא בתוי"ט כלים פ"ג מ"ב. וראה ג"כ מלוא הרועים ח"ב אות שי"ן סעיף כא), אבל מלבד דמסיק שם דכל כמה שנוכל לקיים הכלל נקיים, הנה נראה פשוט דאין זה אמור אלא בהכללים פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכיוצא בו, דטעם כלל זה הוא מפני שידעו שהאחד הי' גדול ובקי יותר מחברו בדינים אלו (ראה ג"כ ב"ב סה,א[4]), שלכן מצינו אשר בזוג אחד עצמו הרי במקצוע זה הלכה כפלוני ובמקצוע שני - כבעל מחלקתו. - לדוגמא: ר' ששת ור' נחמן הלכה כר"ש באיסורי וכר"נ בדיני (תוד"ה ר"ש עירובין לב, א. וראה יד מלאכי סי' קסב). רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. ופי' הרא"ש (ב"ק פ"ד ס"ד) לפי שידעו ששמואל הי' רגיל תמיד לפסוק דינין ולכך הי' מדקדק בהן ויורד לעומקן ומשכיל על כל דבר אמת, וכן רב הי' רגיל לדקדק בהוראת איסור והיתר לכך סמכו על הוראותיו לעניני או"ה - ובמילא יש מקום לומר שלא נאמר הכלל אלא בדינים הנהוגים. אבל בכללים אשר השכל מחייבם, וכמו יחיד ורבים הלכה כרבים וכיו"ב, הרי שכל זה עצמו מחייב הכלל גם בענינים שלא נהגו בזמנם. עכלה"ק.

וביאור דבריו, דמה שאמרו דפלוני ופלוני הלכה כפלוני, הוא משום שידעו שהוא בקי יותר במקצוע זה מחבירו, והי' רגיל יותר לפסוק בהלכות אלו, ובמילא מדקדק יותר וכו', אבל בענינים שאינם נוגעים בזמן הזה לא ידעו מי מהם גדול יותר, דמכיון שלא היו פוסקים בדינים אלו, לא שייך לומר על אחד מהם שהוא מדקדק יותר, ולכן בזה לא קאי הכלל דהלכה כפלוני, ולפי זה יש לומר דהכלל דהלכה כרבי יהודא ולא כר"ש לא שייך כאן, כיון שזה אינו הלכה שנוגע לזמן הזה.

אש של המזבח לעת"ל

הנה ביחזקאל מג,טז, ובישעי' כט,א, ובכ"מ נקרא המזבח גם דלעתיד בשם "אריאל" ופירש"י שם ורד"ק ועוד, שנקרא כן ע"ש שהאש רבוצה כארי, וראה מדות פ"ג משנה א' ברע"ב שם שכתב: "שנאמר והאריאל - מקרא הוא ביחזקאל (מג) שהיה מתנבא על מדת בית שני ושלעתיד לבא"[5], ולכאורה הי' משמע מזה דגם לעת"ל יהי' אש המזבח רבוצה כארי, אמנם מפורש בלקו"ת שם ובשאר מקומות הנ"ל, דלעת"ל לא יהי' העלאת הקרבנות ע"י בחי' ארי' וכו' עיי"ש.

ואפ"ל שנקרא אריאל לע"ל מטעם אחר, וכדאיתא במדות פ"ד משנה ז': וההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי שנאמר (ישעיה כ"ט) הוי אריאל קרית חנה דוד, מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו, וגם פי' זה הביא רש"י בישעי' שם, וראה רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ד ה"ט.