חשבון מכוון למה לי?

א) "י"ג שנה למצות. ונלמד מבראשית... ולוי באותו פרק בן יג"ש הי' וקרי לי' איש... ובתיו"ט שם שאין החשבון מכוון... ואפ"ל שהוא מדויק, ומיום ליום".

הטעם לזה י"ל: למאן דאמר יג"ש למצוות אינו בכלל שיעורין הלל"מ והלימוד מחשבון זה, לפי התויו"ט שמונה ו"ח של בית אל וילדו לז' חדשים, אימא צ"ל יג"ש וג"ח. (ע"ד בן סורר ומורה שכל ימיו רק ג"ח ולאח"ז אינו יכול להיות בן סורר ומורה).

ולאחר שמקשה על התויו"ט הייתי אומר שהי' ג"ח פחות מיג"ש. (או רק י"ב שנה אם נולדו לט"ח) ובפרש"י איתא דגמירי שהי' יג"ש (ועיין בלקו"ש ח"ה ע' 150 הע' 2 שהיסוד ל"גמירי" הוא מב"ר ס"פ, יו"ד). לכן קאמר דבאמת מכוון ~ כיון שנולדו לז"ח מקוטעין (ו"ח וב"י).

ז' ימי המשתה דרחל (גליון)

ב) "חכה ז' ימי המשתה". ובגליון העבר הקשה א' מאנ"ש דהלא גם לרחל היה ז' ימי משתה. ותי', שמונה רק המפורש בקרא. וכ"ת נוסיף השבוע של המשתה של רחל, נוסיף ב' או ג' ימים לעיבור ראובן ושמעון. שהדיוק כאן הוא שמספיק להיות יג"ש, ולא שצ"ל שנולד לו"ח וב"י. ויש להק' ע"ז, דלקמן מונה יום השבת שחנה יעקב פני העיר, שהוא סברא (אף שרש"י כ' שויחן הי' בערב שבת), שאינו מפורש בקרא. (ועיין לקמן שיותר מובן שהי' ז' ימי משתה לרחל מחני' מחוץ לשכם בשבת). ועוד, כוונת רבינו אינו רק שמספיק שהי' י"ג, כ"א שלא הי' יותר מזה ~ כמו שיוצא לדעת התיו"ט ~ ואי נימא כנ"ל שהי' עוד שבוע של משתה רחל, מי יימר שבאמת לא נולדו לו"ח וב"י והי' יג"ש ושבוע?

ול"נ עפמ"ש בסה"ד בשם ילקוט ראובני (דף קכח, א) שחתונת יעקב ולאה הי' בשבת הגדול. ומולד ניסן באותו שנה (ב"א קצ"ב), הי' וכ"ג ש"ט. א"כ, ר"ח ניסן היה בשבת, ושבת הגדול ח' ניסן. ומלא שבוע זאת הי' לשבת הבא. שמזה יוצא, שז' ימי משתה של רחל הי' ז' ימי הפסח ~ שלא עבד יעקב, ומ"מ עלה לחשבון ז' שנים. והרוצה לחשוב יצא ויחשוב. וראה לקמן הע' ח' באו"א.

אלא, דמזה קשה, דהטעם של מלא שבוע זאת הוא שלא לערב שמחה (של רחל) בשמחה (של לאה), ועפי"ז ממ"נ הי' עירוב שמחה; שמחת רחל בשמחת יו"ט.

כמה ימים ברח יעקב מלבן (גליון)

ג) "ואח"כ נס מלבן ז' ימים". בגליון העבר הקשיתי, דלכאו' מפרש"י (בראשית ל"א, כ"ב-כ"ג (שם יש טה"ד)), משמע שרק נס ארבעה ימים. וראיתי מיישבים עפ"י פי' הרא"ש בפרש"י, (ובאמת כ"ה במהרז"ו לב"ר), שהמגיד הלך שלשה ימים ללבן, ולבן חזר לביתו ג' ימים לראות אם הניחו התרפים, וכשלא מצאם ביום השביעי רץ לאחר יעקב.

ולכאו' פי' זה אינו מובן כלל וכלל:

(א) כמו שהם עצמם העירו הוא חסר בפרש"י.

(ב) אם הי' איזה ספק אצל לבן שגנבו התרפים, למה לקח לו ג' ימים לחזור לביתו; אם לדרך ז' ימים הלך ביום א', (ולקמן משמע כחצי יום ~ אם הויכוח הי' באותו יום), א"כ דרך ג' ימים הי' יכול לילך בכמה שעות. ודוחק גדול לחלק בין רדיפה על גניבה ודאית אם רדיפה על הספק.

(ג) ביותר אינו מובן: עפי"ז, הז' ימים אינו משום הליכת המגיד, כ"א משום שלבן חזר ג' ימים לאחר שיעקב הלך ג' ימים. וכיון שרש"י כבר פי' לעיל שהטעם שויוגד ללבן "ביום השלישי שהרי דרך שלשת ימים הי' ביניהם", וכדפי' (עוה"פ) בולבן הלך לגזוז את צאנו, א"כ למה נוגע כאן לכתוב עוה"פ (פעם ג') שהלך המגיד ג' ימים; הול"ל "דרך שבעת ימים" (כל אותן) ג' ימים ששב לבן לביתו הלך יעקב לדרכו נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים".

אלא, ע"כ צ"ל, דלפי פרש"י השבעה ימים בנויים על ההרחקה (כל' הגו"א) של יעקב ללבן, לאחר שהלך המגיד ג' ימים לכאן ויעקב ג' ימים לכאן.

אבל, מ"מ קשה ל' רש"י "ובשביעי השיגו".

ויכוח יעקב ולבן ~ יום בפ"ע או לא (גליון)

ד) "ויום א' שלן על מעבר יבק". ובגליון העבר הקשיתי, שלכאו' יש "יום ויכוחא רבא". וראיתי מיישבים כפי' הראב"ע והחזקוני, שבא הקב"ה ללבן בלילה קודם שהשיג לבן את יעקב, וביום השביעי השיג וחיפש, וביום השמיני פגש את עשו ובא למעבר יבק. אבל משום שלפי פשטות הכתובים בא הקב"ה ללבן לאחר שהשיג את יעקב (מרחוק), כ' לקמן עשרים (או כ"א) יום לצאת ידי ספק זו.

ויש להקשות ע"ז:

(א) עפ"י יישובם לעיל שלבן חזר ג' ימים לביתו לראות אם הניחו התרפים, "ובשביעי כשראה לבן שלא הי' בבית רדף אחר יעקב", א"כ למה יבא הקב"ה ללבן עוד קודם שחשב לרדוף אחר יעקב. ואף שי"ל שהכוונה בזה הוא, שבשביעי רדף אחר יעקב, כשראה בלילה הקודם שלא הניחו התרפים, ובלילה ההוא בא הקב"ה בחלום מפני שידע שישיגם בו ביום ~ א"כ למה רדף אחר יעקב. (ב) בכלל, לפי פשש"מ, הטעם שלבן נס אחר יעקב לא היה (רק) בשביל התרפים, כ"א משום למה נחבית לברוח. ומה שהי' רוצה לעשות מטוב עד רע, הי' משום הסכלת עשו ולא משום גניבת התרפים, דאל"כ, הפסוק יש לאל ידי היה צ"ל לאחר למה גנבת אלהי, שאז היה הולך על שני טענותיו. ואדרבא, י"ל דלפי הראב"ע רדף לבן אחר יעקב כמה ימים (כפי' הרשב"ם והרמב"ן), ויום קודם שהשיגם הזהירו הקב"ה. דבראב"ע אי' ויבא אלקים וכבר בא והכוונה ~ קודם וידבק. דאל"כ, כבר מאוחר להזהיר לבן. (ובלקח טוב מחלק בין וידבק לוישג (שוידבק היה מרחוק, בלילה, ווישג היה מקרוב, בבוקר, כשהשיגם ממש).

(ג) אין לומר שמספקא לי' בין פשטות הכתובים לפי' הראב"ע, (דנוסף לזה שיש לחשוש מז' ימים שנס יעקב, לעשרה ימים, ושאר ספיקות בחשבון זה), כיון דכל החשבון הוא לפי פרש"י, ולפי פשש"מ בא לאחר שרדף אחרי יעקב, א"כ, הול"ל "יג"ש י"ח חודש וכ"א יום", ולכל היותר כ"א (או כ') יום. (ובפרט (כמ"ש בפענוחים) שבכ"א יום הוי י"ג ויום א' שכן צ"ל לפי האמת).

שמירת שבת בבריחת יעקב

ה) "ואח"כ נס מלבן ז' ימים, ויום א' שלן על מעבר יבק". בס' זכרון על פרש"י ע"פ דרך שלשת ימים, מביא יש מקשים דהלא לפ"ז יעקב הלך בשבת, דאין לך ז' ימים בלא שבת. ותי' דקושיא זו אינו, דכל הז' ימים בנויים על ההרחקה של וישם דרך שלשת ימים גו'. אבל, כנראה, רבינו לא סב"ל כפירוש זה, מדכתב "נס מלבן ז' ימים".

ולתרץ קושיות הנ"ל: א) מהו החשבון של ז' ימים, ב) למה לא מנה יום הויכוח, ג) האם יעקב שמר שבת הלז, אוי"ל (בדוחק עכ"פ), שז' ימים נס, היינו, דבפשטות יעקב דיבר עם נשיו בסוף הו' שנים, שעפ"ז יומתק מה שאמר יעקב והנה איננו אלי כתמול שלשום; דהלא זה כבר כמה שנים, ומאה חליפות השכר, ומה יום מיומיים? אלא שבאותו יום נגמר עוד שנה (שנה ו' ~ תרי שני חזקה) שבא לבן על צאן יעקב, וראה שכל הצאן היה שלו באמת. ובאותו ועידה עם נשיו החליטו לברוח. ולמחרת לבן הלך ג' ימים לגוז צאן בניו, ואז ברח יעקב. וכיון שחישב וכנס כל חפציו בג' ימים אלו לברוח, ביחד עם הד' שברח בפועל הוא ז' ימים.

וי"ל, הטעם שלא חשיב יום הויכוח הוא, דויוגד ללבן ביום השלישי (וכמו שמסתבר שהמגיד הלך במהירות יותר (עכ"פ קצת) מיעקב, שהיה טעון משא גדולה ביותר). א"כ, יכול להיות שלבן רץ אחר יעקב בו ביום, ובו בלילה בא הקב"ה ללבן. וא"כ, יוצא שכבר רדף יעקב חצי יום לפני שבא לו הקב"ה בחלום הלילה. ולמחרת לאחר חצי היום פגש את יעקב והתווכחו ביניהם. ובו בלילה נחו בגלעד. וזה היה יום הד' לבריחתו בפועל, ויום הז' משהחליט ונשתהה לברוח. יום ה' הלך למעבר יבק וליום ששי פגש עשו ומשם הלך סכתה.

אבל גם לפ"ז ק"ק ל' רש"י "כל אותן ג' ימים". ועוד, יעקב החל לעבוד בח' ניסן. וכ' שנה וב' שבועות (משתה של לאה ורחל (עיין לעיל הע' ב', ולקמן הע' ח' וט')) לאח"ז הוא כ"א ניסן. א"כ יעקב עשה 'ויברח' ביום כ"ב לחודש ניסן (ועיין לקמן הע' ח'). ומולד ניסן באותו שנה א"ח תשכ"ב. א"כ, הלך מיום ב', עד יום השבת ובכלל. ואוי"ל, כיון שהי' מצב של פיקוח נפש ~ מעשו ~ ויירא שמא יהרג, א"כ הי' מותר לילך בשבת. (ולכן י"ל שלא רצה לילך עם עשו יותר ממה שהי' צריך. ועיין לקמן שי"ל שזה מסייע שסוכות היה בחו"ל).

חניית יעקב מחוץ לעיר שכם בשבת קודש

ו) "לשכם בא ע"ש... וא"כ ע"כ הי' שם גם בש"ק, ורק ביום א' יצאה דינה". לכאו' יש להקשות דמהו ההכרח; ממילא יעקב חנה מחוץ לעיר כדי ליטע אהלו לש"ק, אבל מ"מ י"ל שדינה יכולה היתה לצאת בשבת ~ דלכאו' י"ל שהיו בתוך אלפים אמה לעיר, כדמשמע מויחן את פני העיר. ובב"ר המצויין שם (פס"ט, ו) הובא בפענוחים הע' 16: נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין כו'. אבל ברש"י רק אי' "בערב שבת". ועוד, (לפי פשש"מ) אם בא עם דמדומי חמה, איך הי' זמן לבנות מזבח ולהקריב קרבנות?.

מנין חדשים אצל שנים

ז) "הא דל"ח ימים אלו היתרים על כב"ש וכ"ש... משום שאינו עולה אף לחודש. ופשוט". ואעפ"י שפשוט שאינו מונה ימים פחות מחודש, מזה משמע שאילו הי' חודש הי' מונה. ועפי"ז קשה מוישב עמו חדש ימים (ברא' כ"ט, י"ד) שעפ"י פשש"מ לא היו בכלל אעבדך שבע שנים, כדפרש"י שם "ואף זו לא לחינם...". ולפלא שלא העירו בזה.

בענין כ' (או כ"א) יום

ח) "וא"כ הי' בס"ה אחרי הנישואין דלאה: יג"ש י"ח חדש ועשרים (או כ"א) יום".

רבים הקשו מהו הכוונה באומרו "עשרים (או כ"א) יום". ואמרו מה שאמרו. ומן השמים הניחו מקום לגדור. ונ"ל ע"פ מה שכתבתי בגליון העבר, שהיום שנסע יעקב לסוכות הוא יום הראשון של י"ח חודש, וכן היום שנסע לשכם הוא היום הראשון של הו"ח שהי' ב(שכם וב)בית אל, שמזה יוצא דבר פלא ומתוק לחיך.

יעקב נשא את לאה בשבת הגדול, כמ"ש בילקוט ראובני שהבאנו לעיל. וזה הי' בח' ניסן. במילא, יג"ש י"ח חודש וכ' יום הי' בכ"ז תשרי, ולפ"ז יעקב עזב את סוכות בכ"ג תשרי. (ועפ"ז יומתק עוד יותר למה נק' סוכות). ויש לחקור איפה הי' יעקב באותו שעה. מצד אחד נראה שהי' בחו"ל ~ כמ"ש ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען, דמשמע דעד השתא הי' בחו"ל. (ועיין לעיל הע' ה', דאם פגישת יעקב ועשו היה בשבת, לא ילך יותר מן המוכרח). ויעקב שמר יו"ט שני של גליות ~ א"כ איך הי' יכול לילך בשמח"ת? וכמ"ש בפיוט אגיל ואשמח "יעקב שמח בשמחת תורה".

ומצד השני, נראה שהי' בארץ ישראל ~ כמ"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים, וכמ"ש ברש"י שם מלאכים של א"י שבאו לקראתו ללוותו לארץ, ולא מסתבר ששהו י"ח חודש בחו"ל. ובעיקר, ידענו שהיום שבא לשכם הי' ע"ש (כמ"ש ברש"י שם, ובהרשימה מב"ר). וא"כ לא יוכל להיות שהי' שמח"ת ביום ה', משום "דלא אד"ו רא"ש", א"ו הי' בא"י ושם שמח שמח"ת. ומפני ספק זו כתב רבינו "עשרים (או כ"א) יום". אלא דיש להקשות ע"ז דאם חתונת יעקב בח' ניסן, ושהה ז' ימי משתה ללאה (ולרחל) יוצא שברח ב(ט"ו ניסן או ב)כ"ב ניסן ~ אחש"פ, וא"כ תפשוט מנה דלא קיים כ"א יום א', ולכן הלך באיסרו חג. ואולי יש לחלק בין ניסן לתשרי, שאף שברח כמה ימים בכיוון ארץ ישראל, מ"מ לא הגיעו לו שלוחי תשרי משא"כ שלוחי ניסן הגיעו. (ועיין בלקו"ש ח"א פ' חיי שרה ע' 34 שמחברון לארם נהרים מהלך י"ז יום. ואי נימא שוישם דרך שלשת ימים פי' כמו שפי' ספר זכרון ~ שיעקב עקר א"ע ממקומו, יוצא שהוא רק מהלך י"ד יום. ואם השליח היה ממהר, היה מגיע בזמן. ואכ"מ).

אבל, יש להקשות על כ"ז דכיון דמ"מ צ"ל שז' ימי משתה של רחל לא הי' בכלל ז' שנים שעבד לרחל ~ דאל"כ יוצא שברח יעקב ביום ראשון דחה"פ, א"כ הו"ל למנות ז' ימי המשתה דרחל ~ וז' ימי טומאה לתאומת שמעון נוסף על הז' שהיתה יושבת מ"מ, וכאן לכתוב וכ"ז יום ולא הי' צריך לכתוב (או כ"ח).

בענין טומאת תאומת שמעון (גליון)

ט) "(ג' עבורין, ושבועיים טומאת לידה של ראובן ושמעון)". וראיתי מקשים שעפ"י רש"י לכל הדעות (ר"י ור"נ) עם שמעון נולד תאומה (מלקו"ש ח"ה ויחי ב' הע' 9), וא"כ, לוי הי' י"ג שנה פחות שבוע, (משום דהס"ה הי' ג' שבועות טומאה). וכתבו "ומוכרח לומר דרש"י לא ס"ל דלוי באותו יום בין י"ג שנה הי'" (אלא כפי' התויו"ט).

ואתאפק לא אוכל ואקרא בקול גדול: שומו שמים! הלא כל הרשימה והחשבון בנוי על פי' המיוחס לרש"י (שכ' והרוצה לחשוב יצא ויחשוב).

ואוי"ל, שתאומת שמעון היתה יוצאת דופן, וא"כ אין כאן טומאת שבועיים של נקבה, כ"א טומאת שמעון, שבוע אחד, כמ"ש ברמב"ם הל' איסורי ביאה פ"י ה"ה "יוצא דופן אין אמו טמאה לידה".

עוד י"ל ע"פ מה שיש מקשים דגם לרחל הי' ז' ימי משתה. דבאמת אין נפק"מ; או נימא י"ח חודש וכ' יום או י"ח חודש וכ"ז יום, משום הטומאה. ולא נחית לטומאת תאומת שמעון כמו שלא נחית לימי משתה של רחל.

שיטת היל"ש בלידת בני יעקב (גליון)

י) "ועיין יל"ש שמות... ומצוה ליישב שלפי חשבון היל"ש ~ וע"פ פי' כל המפרשים שסדר תולדותם הי' ראובן שמעון לי"ד נגאיז"י ~ נולד יוסף לכה"פ כעבר ט"ו שנה וג"ח לבוא יעקב אל לבן".

ולחשבון הזה כתבו המו"ל בהע' 39 מה שכתבו, ואכ"מ. וראיתי מקשים ע"ז: א) אין הכרח שהחשבון מתחיל מתשרי. ב) מזה משמע שזבולון נולד חדשיים אחר יששכר ~ דבר שא"א. ג) לפ"ז (שהחשבון מתחיל מתשרי), צ"ל ט"ז שנה וג"ח.

ולכן, כתב שהחשבון מתחיל מי"ב סיון ~ ו"ח וב' ימים קודם י"ד כסלו... וזבולון נולד בז' תשרי, א"כ אפילו אם נולד יוסף יום א' לאח"ז ה"ה לכה"פ ט"ו וג"ח. ואכ"מ.

והנה, הצדק עמו במה שהקשה, אבל גם תירוצו הוא אינו מעלה ארוכה. (נוסף לזה שלמה דוקא ראובן נולד לו"ח וב"י ~ ולאח"ז כ"א לשנה אחרת. ועוד, לפי היישוב לקמן ~ דהיל"ש לא פליג אימתי מתחיל הכ' שנה ~ איך אפשר שיעקב בנה סוכות להיות מכ"ו סיון עד כ"ו כסלו). והוא בהקדים עוד קושיא על שניהם.

ביל"ש שם אי': "ראובן נולד בי"ד כסלו וכו' שמעון בכ"ח בטבת וכו' (ובבחיי כ"א טבת) לוי נולד בט"ז בניסן וכו' יהודה נולד בט"ו בסיון וכו' דן בט' באלול וכו' נפתלי נולד בה' בתשרי וכו' גד בי' במרחשון וכו' אשר בכ' בשבט וכו' יששכר נולד בי' באב זבולון בז' בתשרי וכו' בנימין נולד בי"א במרחשון וכו' באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה". ע"כ. והקשה שם בזית רענן: "באייר ושבט לא נולדו, קשה דגם בתמוז ואדר לא נולדו ועוד דהא אשר נולד בשבט, ואפשר להגי' שיוסף נולד בתמוז ואשר נולד באדר". ובבחיי אי': "יוסף נולד בא' בתמוז וכו' באדר ובאייר לא נולדו כו' מצאתי במדרש תדשא". (שבזה תי' קו' הזית רענן, רק שעזב אשר בשבט והגי' מאייר ושבט לאדר ואייר. ומ"מ לשניהם נולד יוסף בתמוז).

ועיין בסה"ד שיוסף נולד בכ"ז בתמוז (בשם שה"ק). וא"כ צ"ל שחשבון היל"ש מתחיל מניסן. וכמו שכתבנו לעיל שחתונת יעקב ולאה הי' בשבת הגדול. וצ"ל שרבינו ס"ל כהגהה זו ביל"ש, דאל"כ, ביותר הו"ל להקשות ממדרש תדשא שאז יהי' (טז) [יז] שנה. (עוד ט' חדשים לשיטתו. ולשי' המו"ל ~ ט"ז שנה וט"ח).

אבל, הקושיא שמתעוררת כאן הוא דלכאו' צ"ל ט"ז שנה וג"ח. והיינו: בב"א קפ"ב (שה"ג) הי' חתונת יעקב. בי"ד כסלו קפ"ג נולד ראובן. שמעון נולד בקפ"ד, לוי ניסן קפ"ה, יהודה סיון קפ"ו, דן בשנה ההיא ~ אלול, נפתלי תשרי קפ"ח ~ י"ג חדשים לאחר דן, גד י' מרחשון קפ"ח ~ חודש לאחר נפתלי (כיון שהוא מאם אחרת), אשר בשבט (ולזית רענן אדר) לשנה האחרת ~ קפ"ט, יששכר ~ י' מנ"א ~ קפ"ט, זבולון ז' תשרי קצ"א ~ י"ד חדשים לאחר יששכר, ויוסף נולד בתמוז קצ"א, ויעקב בא ללבן ניסן קפ"ה ~ היינו ט"ז שנה וג' חדשים.

ומש"כ לכה"פ י"ל בפשטות: כ"ז רק אי נימא שעבור האמהות היו מובלעין זב"ז. אבל אם לאו ~ יכול להיות כעבור כמה שנים יותר. (וכמ"ש בהערות לסדהע"ר הוצאת רטנר).

ומ"ש ומצוה ליישב ~ אוי"ל דיל"ש ס"ל כמ"ש הרלב"ג ~ הובא בילקוט מעם לועז ~ דבאמת נשא יעקב את לאה מיד בבואו, וכי מלאו ימי היינו שכבר הי' בן ע"ז. ואף שלעיל (ביל"ש) הובא הריני בן פ"ד שנים ואם איני מעמידן עכשיו אימתי אני מעמידן ~ הרי מובא ביל"ש גם משבע חדשים ילדה לאה את בני' ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת.

ראובן שמעון לי"ד נגאיז"י ~ נגאיזד"י

יא) להעיר, לכאו' הול"ל שסדר תולדותם הוא ראובן שמעון לי"ד נגאיזד"י ~ שדינה נולדה קודם יוסף, וכדמשמע מהרשימה שכ' ש"לכאורה אפשר להביא ראי' שע"כ ילדו האמהות לז' מקוטעים מהא דנולדו ליעקב במשך ז"ש י"א בנים ובת. ומפשט הכתוב משמע שהיו זא"ז". א) זה כולל דינה. ב) אם לא כן, מהו הקושיא איך שמרו טומאת לידה, יש רק י"א ולדות לפ"ד חדשים ~ ע"ז לעיבורין, וז' לטומאה. אבל אי"ז משנה ט"ו ג"ח [ט"ז ג"ח] מכיון דלאה שהוליד זבולון בז' תשרי קצ"א יכולה להוליד דינה בניסן או אייר, ורחל ~ את יוסף בתמוז, שעפ"ז מסייע התיב"ע שעיבור דינה ויוסף בב"א, אלא שילדה לאה לז' ורחל לט'.