ברשימות חוברת כ"ט (שי"ל לפ' בשלח) מביא שיטת הרמב"ם דמדבר חשיבי רה"ר - והנו"כ שהקשו עליו מגמ' שבת דף ו' דמדבר חשיב רה"ר רק בזמן שישראל שרויין שם, משא"כ בזה"ז, והאיך פסק הרמב"ם דמדבר חשוב רה"ר. ותי' הר"א בן הרמב"ם שכיון שהיו המחנות סדורין, הרי לאו כאו"א הלך בכ"מ, ובמקום דגל ראובן לא היו שכיחים מדגל יהודה, ורק מחנה לוי' שהכל שכיחים אצל מרע"ה רה"ר היא והפי' בדברי הגמ' היא להיפוך מרשימה היא דבזמן שישראל שרויין שם חשיב כרמלית, משא"כ בזה"ז חשיב רה"ר - ומתרץ עוד, דהא דקתני בגמ' דבזה"ז חשיב כרמלית היא רק במדבר הגדול משום שאינו ראוי להילוך בנ"א. משא"כ בזמן שהיו ישראל שרויין שם חשיב רה"ר כיון שהיו ענני הכבוד. ולפי"ז יל"פ דברי הגמ' כרש"י ותוס', - ולבסוף מביא ואולי אפ"ל בלשון אביי דבין בזה"ז ובין בזמן שהיו שרויין שם דין מדבר כרה"ר, אלא דברייתא א' לא אתי להשמיענו דין הולכי מדבריות דלא שכיחא משא"כ בזמן שהיו ישראל שרויין במדבר שהיו באים אליהם תגרים וכו' והיה דבר הרגיל ליליך במדבר, אבל לדינא אין נפק"מ.

ולכאו' קשה טובא, דבשבת דף צו ע"ב איתא להדיא דילפינן מלאכת הוצאה מ"ויצו משה ויעבירו קול במחנה" ומשה היכן יתיב במחנה לוי', ומחנה לוי' רה"ר הואי, וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתי מרה"י דידכו לרה"ר דידי, הרי להדיא המדבר חשיב רה"ר בזמן שהיו ישראל שרויין שם, והאיך ית' הרמב"ם דברי הגמ'.

עוד קשה דבגמ' שם איתא לחד מ"ד, מקושש מעביר ד"א ברה"ר הוה, הרי להדיא ג"כ דחשיב רה"ר (עי' במעשה רוקח שהק' כנ"ל).

והנה לב' פירושים אחרונים שברשימה הן להפי' דהגמ' איירי במדבר הגדול ובזה קאמר דבזה"ז ל"ח רה"ר, וכן לפי' בתרא דאין נפק"מ לדינא ובין בזה"ז ובין בזמן שהיו ישראל שרויטין שם חשיב רה"ר, ל"ק דאיה"נ דבזמן שהיו שרויין שם חשיב רה"ר להכי שפיר יליף מלאכת הוצאה, ומקושש היה חייב ג"כ משום מעביר ד"א ברה"ר - אך לפי' ר"א בן הרמב"ם קשה לכאו' לדבריו דבזמן שהיו ישראל שרויין היה דין כרמלית וקשה כנ"ל - והנה בנוגע לקושיא א' דהאיך יליף הוצאה ל"ק לכאו' בדברי הר"א בן הרמב"ם מפורש "דמחנה לוי' חשיב רה"ר" שהכל שכיחים אצל מרע"ה, ומזה יליף שפיר הגמ' מלאכת הוצאה קאמר מרע"ה לא תפיקו "מהר"י דידכו לרה"ר דידי" דמחנה לוי' חשיב רה"ר. אך בנוגע למקושש דחוק לומר שהיה מעביר ד"א במחנה לוי' ובפרט שלא היה גר במחנה לוי' (שהיה ממחנה מנשה) וקשה כנ"ל.

ונ"ל ובהקדים דהר"א בן הרמב"ם קאמר "שהיו המחנות סדורין ובמקום דגל ראובן לא היו שכיחים מדגל יהודה" י"ל דזה היה רק משנה שנייה ואילך שהיו המחנות סדורין, משא"כ בשנה ראשונה שלא היו עדיין המחנות, היה להמדבר דין רה"ר, ולהכי שפיר יליף הוצאה מנדבת המשכן, דבשעת נדבת המשכן היה לו דין רה"ר, ובנוגע למקושש הא מפורש רש"י עה"ת (במדבר ט"ו-ל"ב) שהיה בשבת שניה ממ"ת, ולא היו עדין הדגלים ושפיר חשיב רה"ר.

הנה בגמ' שבת דף ו ע"א איתא במוציא מרה"י לרה"ר דרך כרמלית נחלקו בן עזאי ורבנן ולרבנן חייב ומק' בגמ' היכא אשכחן כה"ג דחייב עיי"ש בהסוגא - ולהר"א בן הרמב"ם קשה טובא דהא הוצאה בהמשכן היה ג"כ כה"ג דהוציאו מרה"י דרך כרמלית לרה"ר דלמחנה לוי' היה דין רה"ר, ובחי' חת"ס שבת דף ו ע"א מח' עפ"י הנ"ל דבשעת נדבת המשכן היה לו דין רה"ר משנה שני' חשיב כרמלית, ושפיר מק' הש"ס היכא אשכחן דחייב יע"ש (וע"ע בח' מהר"ם שי"ק סי' קכ"ב שנקט ג"כ דבנדבת המשכן היה רה"ר).

בסיום הרשימה מפ' דברי הגמ' דברייתא א' לא אתי להשמיענו דין הולכי מדברות דלא שכיחא, הנה פי' זה כבר מופיע באוה"ח הק' בפ' שלח במדבר ט"ו ל"ב) וז"ל שם "תנא שהזכירו מדבר על אותו זמן, ותנא שלא הזכירו אינו מדבר אלא בזה"ז, ולא שכיחי הולכי מדברות לכן לא טרח להשמיענו דינו" (והפלא על המו"ל שלא העירו בזה). ובספרו חפץ ד' למס' שבת מק' על הרמב"ם דאמאי לא כתב מדבר בהדי כרמלית ומתרץ עפ"י פי' הנ"ל וכמו שתי' ברשימה.

והנה באוה"ח שם מק' עה"פ ויהיו בנ"י במדבר וימצאו איש מקושש עצים, קשה מה בא להשמיענו שהיו ישראל במדבר. ומת' עפי"ד הגמ' דבזמן שהיו ישראל שרויין שם חשיב רה"ר משא"כ בזה"ז. והוא מה שאמר הכתוב דכיון שבנ"י היו במדבר היה חשוב רה"ר, ולהכי היה חייב המקושש אבל אם לא היו בנ"י במדבר לא היה חייב, ועפי"ד הרמב"ם דבזמן שהיו ישראל שרויין שם היה כרמלית קשה מה הסמיכות דויהיו בנ"י במדבר למקושש ועיי"ש מה שתי'.

ולכאו' י"ל להפי' שברשימה דהגמ' איירי במדבר הגדול ובזה קאמר דבזמן שהיו ישראל שרויין שם והיו ענני כבוד חשיב רה"ר משא"כ בזה"ז, א"כ י"ל דהפי' ב"ויהיו בנ"י במדבר" הוא, דכיון שבנ"י היו במדבר והיו ענני הכבוד להכי חייב המקושש, דאם בנ"י לא היו במדבר לא היה חשוב רה"ר דיש שם נחש וגו' ואינו ראוי להילוך בנ"א, אבל כיון שבנ"י היו במדבר והיו ענני כבוד להכי חייבו המקושש וא"ש גם להרמב"ם.