שליח כ"ק אדמו"ר - וונקובר ב.ק. קנדה

בגליון שעבר העיר הרב א. כ. שי' על המבואר ברשימות חוברת קפ"ח בביאור דעת אדה"ז דאכילת הקרבנות במשכן של משה לא הי' ע"י מלאך "ארי' דאכיל קרובנין" עיי"ש.

ובתו"ד כתב וז"ל "ובהערות וציונים על הלקו"ת מפרש כ"ק אדמו"ר שכיון דאוריאל הוא הקו האמצעי שעולה עד הכתר אינו בדרגת מלאך, ולכן אפשר לפרש שאין סתירה בין דברי אדה"ז ודברי רש"י והזהר שכוונת אדה"ז הוא רק שלילת דרגת מלאך דרק בימי שלמה הי' בדרגת מלאך ובימי משה לא הי' בדרגת מלאך סתם, אבל גם לפי אדה"ז הי' גילוי מלמעלה בציור ארי' להו"ע אוריאל (ולא מלאך) ולכן אין סתירה.

וביסוד דבריו הקשה מה שהקשה על הרשימה שם עיי"ש.

ולא זכיתי להבין את דבריו בכ"ז, דהנה ז"ל רבינו בהערות וציונים ללקו"ת (במדבר יא, א) הנוגע לעניננו: ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין (ראה אוה"ח) ל"ז ח"ג רי"א א. ואכ"מ. עכלה"ק.

וב'אור החמה' שם: "אוריאל מלאכא, תימה שאין פני אוריאל פני ארי' אלא פני נשר אדם, וי"ל שכיון שהוא באמצע במקום הת"ת כדרך הת"ת שהוא מטה כלפי חסד כן זה מטה במיכאל ונכלל בארי'".

וא"כ צ"ע בדברי הרב הנ"ל: א) מאין לקח הפירוש ד"כיון שאוריאל הוא בקו האמצעי שעושה עד הכתר אינו בדרגת מלאך", דאי"ז מבואר לא בדברי רבינו הקצרים ולא בפי' 'אור החמה' הנסמן בדברי רבינו כנ"ל. ב) ואדרבה, הרי הפי' 'אור החמה' שם מבואר שהוא "פני נשר או אדם", ו"מטה במיכאל ונכלל בארי'", וא"כ פשוט כי מדובר בדרגת מלאך. ג) לפי הבנתו כוונת רבינו בהערה זו (דאוריאל הוא בקו האמצעי וכו') הוא לבאר הסתירה שיש בין דברי אדה"ז לפרש"י והזהר, ו"גם לפי אדה"ז הי' גילוי מלמעלה בציור ארי' והו"ע אריאל (ולא מלאך) ולכן אין סתירה", ותמהני בזה טובא הרי בדברי אדה"ז מפורש להדיא אשר "במשכן של משה לא הי' האש של מעלה בדמות ארי'", ואיך אפשר לפרש להיפך דגם לאדה"ז "הי' גילוי מלמעלה בציור ארי'" אתמהה.

דלענ"ד נדמה דאין כוונת רבינו (במש"כ בהערות וציונים ללקו"ת שם בסופו "ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין") לבאר וליישב בזה הסתירה בין דעת האדה"ז שלא הי' האש בדמות ארי' לדעת רש"י להזהר שכן הי' בדמות ארי' (דזה מתרץ בקטע שלפנ"ז דתלוי בפלוגתא דאם אין פניך הולכים לגילוי, וכמו שהאריך ברשימה הנ"ל), אלא הכוונה להוסיף עוד טעם על המבואר בגמ' בדא"ח שבמשכן של משה לא הי' האש בדמות ארי', והיינו ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין.

כלומר, בדא"ח מבואר הטעם "כי משה לא רצה במלאך" (וכמבואר להדיא בלקו"ת, סדור עם דא"ח לדרך מצותיך הנסמן שם), ורבינו מוסיף ומחדש בזה טעם נוסף ע"פ הידוע דאוריאל (שע' היתה אכילת הקרבנות, וכמבואר בזהר בכ"מ) הוא בקו האמצעי, וא"כ וכן הטעם שלא הי' האש בדמות ארי' שמימין (ולעולם דלטעם רבינו שפיר יתכן להיות מלאך (אוריאל שבקו האמצעי, פני נשר או אדם וכמבואר ב'אור החמה' שם[4])).

ומדי דברי בויש להעיר דמה שמציין רבינו בהרשימה שם (ועד"ז הוא בהערות וציונים ללקו"ת שם) להמבואר בכ"מ דהאש שע"ג המזבח הי' בדמות ארי' וזלה"ק "וצ"ע ע"ז מרש"י עה"ת במדבר (ד, יג) וכ"מ זח"ג לב, ב ועיין ג"כ שם ר"א, א".

ובהערות המו"ל (שם הערה 4) כתבו לבאר כוונת רבינו דמש"כ "ועיין ג"כ" בנוגע להציון לזהר שם ר"א, א ד"שם לא התפרש להדיא שמדובר אודות המזבח שבמשכן (כמו בזח"ג לב, ב דקאי על ירידת האש על המזבח ביום השמיני למילואים), אף שדרשו זה על פסוק שנאמר על בנ"י קודם דנבנה ביהמ"ק (ולכן כתב כך "ועיין ג"כ")".

ואולי נראה להוסיף עוד דע"פ המבואר בפי' 'אור החמה' לזהר שם ר"א, א נמצא דכוונת הזהר בהך ארי' דא אוריאל אינה לפני ארי' ממש שמימין אלא לאוריאל שבקו האמצעי (פני נשר או אדם), ונקרא ע"ש ארי' רק מפני "שהוא באמצע במקום הת"ת כדרך הת"ת שהוא מטה כלפי חסד כך זה מטה במיכאל ונכלל בארי'", וא"כ שוב יוצא דלא הי' האש שע"ג המזבח בדמות ארי'. ואולי לכך כתב רבינו "ועיין ג"כ". ודו"ק.

[4]) ושוב נתיישבתי דע"פ פירוש ה'אור החמה' כנסמן בדברי רבינו שם שפיר יש ליישב עפ"ז הסתירה בין המבואר בדא"ח שלא הי' האש ע"ג המזבח בדמות ארי' (בכלל) להמבואר בדברי רש"י עה"ת ובזהר שכן הי' בדמות ארי', והיינו עפמש"כ ב'אור החמה' שם (הובא לעיל בפנים) דאוריאל אינו פני ארי' אלא פני נשר או אדם שבקו הת"ת, ומה שנק' בזהר בשם ארי' היינו כיון שמטה כלפי חסד ונכלל בארי עיי"ש.

ולפ"ז אפ"ל דאין כאן סתירה בין המבואר בדא"ח שלא הי' בדמות ארי' (כי היינו אוריאל שבקו האמצעי), להמבואר ברש"י ובזהר שהי' ארי' דאכיל קורבנין (כי מכיון שהת"ת משה כלפי חסד כך אוריאל מטה כלפי מיכאל שמימין ונכלל בארי') ודו"ק.

אלא ש: א) צ"ע אם (גם) זו היתה כוונת רבינו בהערות ללקו"ת שם. ב) גם אם נאמר כן, הרי זה רק מיישב הסתירה להמבואר דלא הי' בדמות ארי' בכלל, אבל עדיין אא"ל כן בדעת אדה"ז (וכן בדעת הצ"צ שבדרמ"צ) בפרט, כ' הרי שדעתם הטעם שלא הי' ארי' הוא כי משה לא רצה במלאך, וא"כ לדעתם האש שע"ג המזבח לא הי' מלאך כלל (פני נשר או אדם וכו'), אלא "ותצא אש מלפני הי'". ודו"ק.

וע"פ יותר נראה לומר כוונת רבינו בזה כמש"נ בפנים. ואם שגיתי בכ"ז אבקש מקוראים הגליון להעיר בזה.