ב"רשימות" ק' חוברת ח"י ~ ש"פ ח"ש, תש"ב ~ מתחיל כ"ק אדמו"ר לבאר ש"כל דברי ימי אאע"ה ~ ובכלל האבות ~ הנה מעשה אבות סימן לבנים". ומתחיל לבאר: "נסיון הא' ... הוא, לך לך מארצך גו', היינו (ז.א. איך שזה סימן לבנים הוא ~ [הוספת המעתיק]) שהנשמה נשלחת מאיגרא רמה כו'".

ולכאו' צריך להבין בזה: הלשון "נסיון הא'" מורה שמדובר כאן אודות ענין שהוא חלק מעבודת האדם והא דהנשמה נשלחת מאיגרא רמה כו', אין זה לכאו' חלק מעבודת האדם (ונסיון בפרט).

בסגנון אחר: אם כוונתו הק' לבאר כאן סדר הענינים, שבתחילה היא ירידת והתלבשות הנשמה בגוף וכו', למה מקדים הלשון "נסיון הא'" המדגיש שמדובר בעבודה מסויימת.

ואולי יש לבאר, שמ"ש "שהנשמה נשלחת מאיגרא רמה כו'" אינו על עובדת ירידת הנשמה, כי אם שזהו "נסיון הא'" אצל כאו"א (סימן לבנים), כי ירידת הנשמה בסתר המדריגות הוא הוא מקור ושרש כל הנסיונות של האדם, כי בהיות הנשמה למעלה היתה אצלה אלקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות, ובירידתה למטה מונח אצל האדם ההיפך ~ מציאות בפשיטות ואלקות בהתחדשות.

וא"כ הכוונה שכמו שאצל אאע"ה מנסיון הא' הי' לך לך מארצך, כן אצל כאו"א הנסיון הא' ~ הכללי הוא, שעי"ז "שהנשמה נשלחת מאיגרא רמה כו'", שאין רואים אלקות, ומצד זה הוא נסיון כללי.