בחוברת כ"א י"ל לשבת זו, בהחשבון די"ג שנה מיום ליום ~ מונה רבינו עשרים יום יתרים: ה' ימים מערב שבת שבא לשכם, יום א' במעבר יבק, ז' ימים שנס מלבן, ושבעת ימי המשתה.

ובפשטות הכוונה להמפורש בכתוב (ויצא כט, כז) "מלא שבוע זאת", "והן שבעת ימי המשתה" (פרש"י), ואח"כ "ונתנה גו' בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות", היינו, שהשבע שנים שעבד ברחל התחילו לאחרי שבעת ימי המשתה.

ויש לעיין, דלכאורה, כשנשא את רחל מיד לאחר שבעת ימי המשתה דלאה, היו עוד שבעת ימי המשתה של רחל.

~ ואף שלא נתפרשו בכתוב, הרי לא מסתבר שיגרע חלקה של רחל מחלקה של לאה. ובפרט שמהפסוק "מלא שבוע זאת" לומדים הן כללות הדין דשבעת ימי המשתה, והן הדין שאין מערבין שמחה בשמחה (ראה ירושלמי מו"ק פ"א ה"ז ובמפרשים) ~

ובמילא התחילו שבעת שנות העבודה ברחל ב' שבועות לאחרי נישואי לאה, וא"כ, ע"פ החשבון דג' עיבורין של ו' חדשים וב' ימים ושבועיים טומאת לידה, יהי' לוי במעשה שכם בן י"ג שנה ושבוע א'.

אלא שאין זו קושיא, שהרי, זה שחשבון זמן העיבור הוא ששה חדשים וב' ימים, פירושו, שפחות מזה אי אפשר (והחשבון הוא שמספיק הזמן לג' עיבורין באופן שלידת לוי יכולה להיות בדיוק י"ג שנה לפני מעשה שכם), אבל אם נרצה להוסיף גם שבעת ימי המשתה דרחל, נוכל לומר שזמן העיבור הי' ב' (או ג') ימים יתרים על ו' חדשים וב' ימים, וגם אז יעלה החשבון מדויק מיום ליום.

והטעם שרבינו לא נחית לזה ~ כיון שלא נתפרש בכתוב ע"ד ז' ימי המשתה דרחל.