ברשימות חוברת כ"א, י"ל לשב"ק זו, יש איזה ענינים הדרושים ביאור, וכדלהלן:

א) "שמביאה א' נולד ראובן... שהוא הי' טפה ראשונה שלו (פירש"י עה"ת)ב,...". ובהע' ב' שם: "ואף שאין האשה מתעברת מביאה א'. בב"ר פמ"ה משמע קצת שהוא פלוגתא אם מתעברת מביאה א', אבל ביבמות (לד. וע"ב) מקשה הש"ס בפשיטות והא אין אשה מתעברת וכו'. כן משני אתמר תמר באצבע מיעכה דאר"י וכו', וגם כאן כן בתוד"ה שלא (יבמות עו.).", עכלה"ק.

במ"ש "וגם כאן כן בתוד"ה שלא", הכוונה שגם לאה מעכה באצבע, ולכן נתעברה מביאה א'. ולכאו' יש להקשות, (על התוס'), דלפי זה, למה בדף לד: אמר ר' יצחק "כל מועכות של בית רבי תמר שמן ולמה נקרא שמן תמר ע"ש תמר שמיעכה באצבע" ~ הלא אדרבא ~ הול"ל כל מועכות של בית רבי לאה שמן.

עוד יש להקשות, למה לא סגי לי' במ"ש רש"י בראשית י"ט לו "ותהרין וגו'" אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן (בס"א עדותן) לחוץ ועברו מביאה ראשונה" ~ דלכן לא קשה איך לאה נתעברה מביאה ראשונה, ולא צריך הטעם דמיעכה. (ולכאו' זהו קו' הגליון הש"ס אלא שכתב י"ט לז ולא לו. אבל, לאחר העיון באמת אינו כן ~ מזה שכתב וברא"ם שם בשם המדרש רבה ~ ובכלל אינני מבין הקשר להגמרא). ועוד, אי נחתינן למיעכה ביד ~ שעושה פ"פ, א"כ, למה חשד יצחק לרבקה (שבא עלי' אליעזר) משא"כ יעקב לא חשד לאה, ועוד, בכל טענת פ"פ יש לחשוש למיעכה ~ וא"כ יותר הול"ל משום שליטה בעצמן מאשר מעיכה.

ב) "ואח"כ נס מלבן ז' ימים".

לכאו' מפרש"י בראשית כ"ט ל-ל"א מוכח שיעקב לא נס מלבן כ"א ארבעה ימים ~ כיון "שהרי דרך שלשת ימים בינו ובין לבן...", יעו"ש.

ג) "ויום אחד על מעבר יבק".

גם הכא קשה לי למה לא מנה גם היום של ויכוח יעקב ולבן וחפישת לבן לתרפיו ~ שהיה יום שלם ~ שהרי בדברי שניהם: ואלקי אביכם אמש אמר אלי לאמר, ראה אלקים ויוכח אמש ואח"כ (לא, נד) וילינו בהר, ואח"כ (לב, א) וישכם יעקב בבקר וגו'. (אבל י"ל שפגיעה במחנות המלאכים, וישלח יעקב, הי' ביום של ליל מעבר יבק.

ד) ע' 4: "עשרים (או כא) יום". ובפענוחים ע' 10 הע' 18: "כנראה מסתפק רבינו אם להוסיף עוד יום א' בשביל הדרך ממעבר יבק לסוכות (או מסוכות לשכם), שלא נתפרש בכתוב...". ולכאו' אין בזה שחר ~ דממ"נ ~ אם יש להסתפק לא' ~ יש להספק להשני (כ' או כב). ועוד ועיקר, למחרת מעבר יבק ~ ויזרח לו השמש והוא צולע על יריכו (לב, לב), וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה (לג, טז) ~ וכן בפשטות יעקב בא לסוכות ובנה סוכה (ולא בית) וזהו יום הא' שבא שם ~ דמקצ' יום ככולו. וכן לאחר ישיבה י"ח חודש בסוכות ~ ביום א' (ע"ש) נסע לשכם, ויקן חלקת השדה.

אלא, הנראה לי הוא, שנסתפק אם ויהי ביום השלישי הוא שלישי בשבוע כמו שהוא שלישי למילה ~ כיון דדינה יצאה ביום א', וישכב אותה, עד שבאו בני יעקב מן השדה ויענו במרמה, ושכם פתה אנשי עירו למול א"ע, אולי לא מלו עד יום ב' בשבוע, ופשוט. וי"ל דזהו מ"ש לעיל "ועוד ב"י, שביום הג' כו'" שיש בזה שני פי' וזה שהדגישו לעיל הוא ליום שלישי בשבוע ואח"כ הסתפק שלישי למילתם.

ה) "ואיתא בר"ה (יא.) יולדת לז' יולדת למקוטעין ~ ו"ח וב' ימים (עיין בתוד"ה אלא, שם)." ובתוס' שם, (כמו שהובא בפענוחים הע' 21): "ולמאי דמסקינן דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, לא היה צריך לשנויי שנה מעוברת היתה, דכי מדלית נמי ימי טומאה, טבלה נמי בליל חמישי לחג, ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח שזהו החשבון דו' חדשים וב' ימים." ולכאו' יל"ע למה הוצרך לתוס' ~ הלא בגמ' אי' יותר מפורש: יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר: ויהי לתקופות הימים ~ מיעוט תקופות שתים (ו"ח) ומיעוט ימים שנים.

ו) "לכאורה אפשר להביא ראי' שע"כ ילדו האמהות לז' מקוטעים מהא דנולדו ליעקב במשך ז"ש י"א בנים ובת... ואי ילדו לז' שלמים, איך שמרו טומאת לידה (למד"א שגם בחו"ל קיימו האבות כל התורה), וע"כ שהוא לז' מקוטעין."

מאד מאד תמוה לי, כיון שכל החסר הוא י"ב שבועות ~ ג' חדשים, (מכיון, שי"ב ולדות פעמים ז"ח הם פ"ד חדשים ~ ז' שנים. י' שבועות לטומאה בין בן לבן, וב' שבועות לבת), והשבטים נולדו בין שנות ב"א קצ"ב-צ"ט בקיץ, וא"כ, יש קצ"ג, קצ"ו וקצ"ט שהם מעוברין ~ ח, י"א, י"ד למ"ק הקט"ז. (דסוד העבור הוא מ"ע כמ"ש הרמב"ם, ותרי"ג מצות שמרתי אצל לבן).

ועוד, מהו הכוונה בקטע זה: אם להוכיח ללוי ~ הלא ע"כ צ"ל מקוטעות ~ דא"כ לא הי' בן י"ג. ואין לומר מופלא הסמוך לאיש ~ ורק שמעון הי' י"ג ~ כיון דרש"י כתב ולא בפחות. ואם הוא לכללות השבטים לאחרי לידת לוי ~ הלא אין כל הכרח שמקוטעין צ"ל ו"ח וב"י, כ"א (בשמואל מקרא) וביצחק אם מל א"א ביוה"כ, ושרה פירסה נדה בי"ב בחודש ולאחר ז' נקיים טבלה, ולכן בליל חמישי דחג טבלה וצ"ל שנולד בפסח ~ מועד הבא לכן הוא ו"ח וב"י. אבל בשבטים, י"ל י"ח וג"ש, ולכן שמרה שבועות דטומאה.

ז. "אלא שזה אינו, שהרי אפ"ל שרק לידתם הי' בזא"ז ולא זמן עבורן, וא"כ אפשר לומר שילדו לז' שלמין. ובתרגום יב"ע מוכח שעכ"פ עיבור דינה היה בבת אחת (ברא' ל' כ"א)." וי"ל שבזה אומר שי"ל תיווך בשני הדברים ~ הן שהעיבור הי' זא"ז, והן שלא ילדו למקוטעין ~ דמפשט הוא זא"ז ~ אפי' הורתם, ומה שהקשה איך שמרו טומאת לידה ~ באמת רק צריכים זמן לי"א ולדות ~ כיון שהי"א והי"ב הם בב"א. ולכן, י"א פעמים ז"ח הם רק ע"ז חדשים ויש שבע חדשים לחלק לי"א שבועות טומאה.