בחוברת כ"ג ע' 7: "דגים ברייתם מן המים.. ועד שדעת רשב"ג שאינם חוצצים, אף שאין הלכה כמותו".

ובחוברת י"א ע' 8 (לאחרי שמבאר ש"ים, עלמא דאתכסיא, אין הברואים דשם יכולים לחיות חוץ למקורם"): "ולכן איתא (מקוואות ) יבחושין שבים מותר לטבול בהם.. וכן בזבחים (כב.) תניא רשב"ג אומר".

ויש לעיין:

א) מהו המקור למ"ש בחוברת כ"ג שדעת רשב"ג שדגים אינם חוצצים ~ דלכאורה, דעת רשב"ג היא במקוואות פ"ו מ"ז: "כל שיעמוד כשפופרת הנוד, ממעטה, רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור", ובפי' הר"ש (והרע"ב): "כגון יבחושין אדומים בפ"ב דזבחים" (כפי שמביא בחוברת י"א), ומזה משמע שסתם דגים ~ גם לדעת רשב"ג ~ חוצצים (ורק יבחושים אדומים אינם חוצצים)?

ב) למה לא הביא בחוברת כ"ג דעת רשב"ג בזבחים "כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו" (שמביא בחוברת י"א), שזהו חידוש גדול יותר מהא שאינו חוצץ?

ויש לומר שחדא מתרצא בחברתה:

ובהקדם הדיוק בשינוי הלשון דרשב"ג ~ במקוואות: "כל שהוא מבריית המים טהור", ובזבחים: "כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו" ~ ש"בריית המים" קאי על כל הנבראים שבים, שכיון שחיותם במים ואינם יכולים לחיות מחוץ להמים, נקראים "בריית המים", ונוסף לזה, ישנו סוג מיוחד ש"תחלת ברייתו מן המים", שלא זו בלבד שחיותו היא מהמים אלא שעיקרו ותחלתו מן המים, כמו יבחושים אדומים.

וכן משמע גם מדיוק לשון הרמב"ם בהלכות מקוואות פ"ח, שבהלכה ו' פוסק "כל שיעמוד כשפוררת הנוד ממעט ואפילו בדברים שהם מברייתו של מים", ובהלכה י"א פוסק "כל שתחלת ברייתו מן המים כגון יבחושין אדומין מטבילין בו". ~ ועפ"ז מתורצת הסתירה שבדברי הרמב"ם ששקו"ט בזה כל המפרשים (ראה לקו"ש חי"ז ע' 75 הערה 42 וש"נ), כפי שמתרץ בתוספות חדשים למקוואות שם.

ולכן: בחוברת י"א, שמדבר אודות "ים" (ולא אודות דגים שבים), מביא חידוש היותר גדול שמצינו בברואים שבים, שכל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו; משא"כ בחוברת כ"ג שמדבר אודות דגים שבים, מביא רק דעת רשב"ג שאינם חוצצים, כאמור, ש"כל שהוא מבריית הים טהור" (שאינו חוצץ למעט נקב כשפופרת הנוד) קאי (לא רק על יבחושים שבים, אלא) על כל הברואים שבים, גם דגים סתם (כמשמעות לשון הרמב"ם, ודלא כהר"ש והרע"ב), ולא שייך הכא הא דמטבילין ביבחושים שבים, שזהו דין מיוחד בדבר שתחלת ברייתו מן המים, ולא בכל הדגים שבים.