ב"רשימות" חוברת כ"ה בביאור הענין "דהבעש"ט אמר דיכול לעלות בסערה השמים אלא דרוצה לעבור ענין דאל עפר תשוב" וז"ל:

"האדם גופו נברא דומם משא"כ שאר הנבראים דבקומתן נבראו. ואחד הטעמים דהגבוה ביותר יכול לירד דוקא במהטה יותר . . והנה לכאורה צ"ע שהרי מלבד אדה"ר, הרי כאו"א נברא גופו באופן שבפקידת הטיפה כבר יש בו נשמה . . ועכצ"ל שמספקת ההכנה שנעשית ע"י אדה"ר ושבהעלם ישנה בכאו"א. והנה כ"ז מספיק לענין תומ"צ, ובכלל בזמן דעתה, דהחשך יכסה ארץ, העלם והסתר. אבל לע"ל שיהי' קץ שם לחשך ולא יכנף עוד ואין העלם, הרי גם ההכנה לזה צ"ל בגילוי ובפועל ולא רק בכח. ולזה צ"ל אל עפר תשוב, בפו"מ דומם, עד שגם צדיקים שבים לעפרם שעה א' עכ"פ . . קודם תחה"מ, כדי שיוכל אח"כ להיות בהם גילוי אור דתחה"מ. [ומסיים] וצ"ע באלו שנכנסו חיים לג"ע". ע"כ.

ולכאורה ישנו עוד צ"ע, והוא, דלפי ביאור זה, מדוע אצל אדה"ר עצמו הי' הענין דאל עפר תשוב, הרי באדה"ר עצמו כן הי' בו בגילוי ובפועל שהגבוה ביותר ירד למטה ביותר, שהרי גופו נברא דומם, ואח"כ ניתן בו הנשמה.

לכאורה הי' אפשר לומר, שהראי' מאדה"ר הוא רק בזה, שלפני גילוי אור, הנה הגבוה (נשמה) והמטרה (גופו) צ"ל בגילוי ובפועל "ביותר". ועפ"ז גם אצל אדה"ר, מה שהי' אצלו בגילוי ובפועל בריאתו, הר"ז "מספיק" להגילוי אור דעתה, משא"כ בשביל הגילוי אור דתחה"מ, הנה גם אדה"ר צ"ל בו אל עפר תשוב.

אבל מהביאור בהרשימות, אין משמע כן כלל. דהרי כל הביאור כאן הוא, שאם לא שאצל כולם הי' זה בכח ובהעלם, היו זוכים להגילוי אור דלע"ל בלי לעבור אל עפר תשוב, אע"ג שמדובר בגילוי אור דלע"ל דתחה"מ. א"כ מובן שה"חסרון", הוא לא בזה שלע"ל הוא גילוי אור חדש לגבי הגילוי דעתה, אלא, שבשביל הגילוי דעתה "מספיק" שיהי' בכח ובהעלם, משא"כ עבור הגילוי אור דתחה"מ צריך שיהי' בפועל ובגילוי, וכיון שמלכתחילה אצל כולם לא הי' הענין בפועל ובגילוי ע"כ יעברו הענין דאל עפר תשוב. א"כ אצל אדה"ר שהי' אצלו בפועל ובגילוי מלכתחילה, מדוע הי' אצלו הענעין דאל עפר תשוב.