ברשימות חוברת כ"ד שי"ל לשבת פ' ויגש, מסביר כמה סיבות למה "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" דוקא: לפי הביאור ש"חבירו" פי' הקב"ה, אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה, כי ע"י לימוד הלכות ממשיכים אלקות מלמעלה למטה ממש בדיבור (גילוי בחי' פנימיות דהיינו גילוי אוא"ס ב"ה ממש וכו' ועוד וכו' ההמשכה מבחי' שרש הנשמה וכו' לבחי' הנשמה בגוף זכו ע"י התורה).

ועוד שבהלכות ופסקי דינים מלובש רצון העליון (משא"כ באגדות שרק מלובש חכמה עילאה).

ולכן אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה כי ע"י ההלכה יזכור את בעל ההלכה, בעל הרצון.

ולפי הפירוש ש"חבירו" פי' חבירו כפשוטו אל יפטר וכו' אלא מתוך דבר הלכה כי דבר הלכה הוא דבר שבשכל והשגה. וחבור אדם וחברו הוא בענין של שכל דוקא. כי ברצון עונג ומדות ~ יש אדם רוצה ומתענג בדבר פלוני, והב' ממאס בו, כן במדות אהבה ויראה שחלוקים זה מזה בהדברים שאוהבים או יראים מהם. משא"כ בשכל ~ הכל שוים וכו' ועיי"ש.

ולהעיר, שהרבי הרש"ב נ"ע מביא עוד סיבה למה אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה דוקא.

וזלה"ק (ס' המאמרים תרמ"ד עמ' רס"ד): "אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה. וי"ל בדרך אפ"ל, דהנה אמרז"ל כל ישראל ערבים זב"ז, שהם ערבים ואחראים זל"ז. וכמדומה שאיתא בס' הגלגולים הטעם ע"ז, מפני שכל הנשמות היו כלולים באדה"ר, לכן הם ערבים כו'.

ולפי טעם זה, לפי משנ"ת בלקוטי תורה בכמה דרושים דהנשמות החדשות שיהיה לע"ל הם אותן הנשמות שלא היו כלולים באדם הראשון, וא"כ לע"ל לא יהיה שייך ענין הערבות (והיינו ש"יפטר" אדם מחבירו, הגהת המעתיק), כן אפ"ל.

והנה כדי לבוא לגילוי דלע"ל הוא ע"י עבודת הבירורים דעכשיו כידוע בכמה דרושים.

והנה, אמרז"ל אלמלא לא נשתברו הלחות, הי' רק חמשה חומשי תורה לבד, ומפני שנשתברו הלוחות ניתנו מדרש הלכות ואגדות. וידוע מ"ש במ"א הטעם למה ניתוסף מדרש הלכות ואגדות, כדי לברר בירורים.

וי"ל דעיקר הבירור הוא ע"י ההלכה כשר פסול כו', שע"י ההלכה פסוקה עי"ז מבררים הניצוצות דנוגה, ועי"ז יהיה הגילוי דלע"ל בגמר כל הבירורים.

וי"ל שזהו משאמרז"ל "אל יפטר אדם מחבירו", פי', דעכשיו הרי כל ישראל ערבים ואחראין כו' (ולכן אל יפטר אדם מחברו), וכדי לבוא להגילוי דנשמות חדשות דלע"ל (שאז יפטר אדם מחבירו) הוא מתוך דבר הלכה, פי' מתוך פנימיות ועומק המכוון דדבר ההלכה שעי"ז יהיה הגילוי דלע"ל. כנלענ"ד בדרך אפ"ל ~ וה' הטוב יכפר בעדי", עכלה"ק. ועיי"ש.

ב. והנה, עי' באגרות קודש ח"א עמ' רמב, שמבאר שם מרז"ל (ויק"ר פז, ג) "אין כל הגליות האלו מתכנסות אלא בזכות המשניות", שבכדי שיהי' קיבוץ גליות צ"ל הסרת ותקון הסבות שגרמו לגלות. והודיעונו רז"ל (יומא ט, ב) אשר חורבן בית שני היה בעון שנאת חנם. עוד זאת: כיון שהגאולה מגלות בבל לא היתה גאולה שלימה, ע"כ צ"ל שגם הסיבה שגרמה לחורבן הראשון לא הוסרה ונתכפרה כולה.

וסיבה זו היא ~ שלא ברכו בתורה תחילה, היינו ~ כמו שביאר הר"ן (נדרים פא, א) ~ שאף שהיו עסוקין בתורה תמיד, אבל לא היתה התורה חשובה בעיניהם, והיינו שלא למדו לשמה וכו'.

ולכן, כדי שיזכו ישראל לקבוץ גליות צ"ל: א) שיברכו בתורה, שתהי' חשובה בעיניהם. ב) אחדות הנפרדים היפך משנאת חנם. ושני תנאים אלו הם מתקיימים בעסק המשנה, כי המשנה עוסקת בפסקי הלכות למעשה והכל מודים בכל האמור בזה, ואין בזה חילוקי דיעות. ועי"ז גופא שהכל מסכימים לדין אחד, אף שאין דיעותיהם שוות, מראים הם אשר ד' הוא שנתן לנו תורתו, ותורה אחת לישראל גוי אחד וכו' ועיי"ש.

וע"פ הנ"ל מאגרות קודש, יש להוסיף עוד בביאור למה לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה (ע"פ הפירוש הנ"ל של הרבי רש"ב נ"ע ש"אל יפטר אדם מחבירו", כוונתו שא"א להגיע להגילוי דנשמות חדשות דלע"ל אלא מתוך דבר הלכה):

כי ע"י לימוד הלכות, מתקנים הסיבות לחורבן בתי המקדשות. וכנ"ל מהאגרות קודש (שבלימוד הלכות מודגש איך שכל ישראל הם גוי אחד באחדות, ואיך שהקב"ה הוא שנתן לנו את התורה), ולכן, ע"י לימוד הלכות נזכה להנשמות חדשות דלע"ל, ואז תיפטר אדם מחבירו.

וע"ע בס' המאמרים תרנ"ח ד"ה מזמור לתודה, שמסביר ש"הלכה" הוא ר"ת הריעו לה' כל הארץ, והיינו, שע"י לימוד הלכות נעשה הריעו לה' כל הארץ שיתהפכו כולם לע"ל, ויתקיים "כי אז אהפוך אל עמים גו'" ועיי"ש.