"כאן צוה ה' את הברכה"
תניא פ"ד בתחילתו
א. ב"מ"מ הגהות והערות קצרות קונטרס ב'" מצטט (תניא פ"ד בתחילתו) "ובדבור הוא עוסק בפי' כו' ובמח' הוא משיג כו' והמדות כו' במעשה ובדבור שהוא ת"ת כו'". וכותב "צ"ע כוונת פירושו מצות שבדומ"ח, ולמה חשיב רק ת"ת ולא שאר מצות שבדומ"ח. גם - המדות שייכות למח' ג"כ והם מצות אהוי"ר - וע"ל ספ"מ." ע"כ.
ובלקוטי פירושים "לכאורה הו"ל להוסיף בנוגע לדיבור - מצות שבדיבור, ובנוגע למחשבה מצוות שבמח' (אמונה, אהוי"ר וכו'), [ומוסיף עוד קושיא, שלא נתפרש בפירוש בה"מ"מ וכו'"] וכן (ע"ד שכותב בדיבור) שחושב בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן". ע"כ.
ולהלן בלקוטי פירושים מצטט "יראה כו' מלובשות בקיום המצות במעשה כו' כי כו' היא שורש לשס"ה לא תעשה" וכותב "צ"ע הכוונה - שהרי אין בהם מעשה". ע"כ.
ויש לעיין, דהרי לכאורה יש לתרץ הקושיות דלעיל, ובחדא מחתא, כדלקמן.
ב. בתחילת פ"ד מבאר איך שתרי"ג מצות התורה יש להם ג' לבושים במחדו"מ. הנה אין הכוונה (כאן) שחלק מהתרי"ג מצות הוא ע"י לבוש המעשה (מצות התלויות במעשה), וחלקם ע"י לבוש הדיבור (מצות התלויות בדיבור), וחלקם ע"י לבוש המחשבה (מצות התלויות במח'), אלא הפי' בתניא כאן הוא, שכל א' מהג' לבושים (מחדו"מ) הנה (עד כמה שישנה האפשריות - כדלקמן) הוא לבוש לכל תרי"ג מצות התורה.
ועפ"ז (ל' התניא) "שכשהאדם מקיים במעשה כל מצות מעשיות" - אין הכוונה רק להמצות שקיומן תלוי במעשה (לאפוקי מצות שבדיבור ומחשבה), אלא לכל המצות שאשפשר לקיימן בפועל (כולל מצות שבדיבור ומחשבה). ולכן לא כתב "כל תרי"ג מצות" (כמו בדיבור), כיון שעתה אי אפשר לקיים כל התרי"ג מצות (כמצוות התלויות במקדש וכיו"ב).
"ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן" - אין הכוונה כאן למצות ת"ת דבדיבור, אלא איך שלבוש הדיבור שבאדם מלביש לתרי"ג מצות התורה, והוא ע"י שעוסק בפירוש כו'. והרי מובן שאף שבמעשה בפועל אי אפשר לקיים כל התרי"ג מצות, מ"מ בדיבור אפשר לעסוק בפירוש כל התרי"ג מצות.
"ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפרד"ס התורה" - אין הכוונה כאן למצות ת"ת שבמחשבה, אלא איך שמחשבת האדם מלבישה לכל חלקי התורה שאפשר לו להשיג. ולא אמר כאן כל תרי"ג מצות התורה, כמו בדיבור, אלא "להשיג בפרד"ס התורה", כיון שבזה הרי ישנם חילוקים בין בנ"א "כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למעלה". משא"כ במעשה ודיבור, שאפשר לכל אדם לקיים מצות מעשיות, ולדבר בפירוש תרי"ג מצות התורה.
ג. והנה כמו שנת' שהפירוש ב"מעשה" כאן אין הכוונה לעשי' בכח המעשה בניגוד לדיבור ומח', אלא לקיום המצות בפועל, הנה עפ"ז יובן גם מ"ש בתניא "יראה כו' מלובשות בקיום המצות במעשה כו' כי כו' היא שרש לשס"ה לא תעשה" דלכאורה הרי בשס"ה לא תעשה אין מעשה.
וע"פ הנ"ל יובן, שהכוונה כאן ב"מעשה" אינו לכח העשי' החיובית שבאדם (לאפוקי מל"ת), אלא לקיומן (של המצות) בפועל, (וכמו שאומר כאן בתניא "בקיום המצות במעשה") שזהו בין במ"ע ובין במל"ת.
ד. והנה כמו שנת"ל שכשכותב כאן מחדו"מ אין הכוונה למצות שבמעשה ומצות שבדיבור וכו', אלא איך שכל המצות מלובשות במעשה, ואיך שכל המצות מלובשות בדיבור, וכן במחשבה, - הנה עפ"ז י"ל ג"כ, שכשכותב כאן "והמדות שהן יראה ואהבה" אין הכוונה למצות יראה ואהבה, שעפ"ז יוקשה "המדות שייכות למח' ג"כ והם מצות אהוי"ר", כי הכוונה כאן הוא בהמשך למה שנתבאר לעיל בפ"ג בארוכה, שיראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן הם המדות דחסד וגבורה וכו'. והרי חו"ג וכו' הם מדות ולא מח' (וראה גם אגה"ק סט"ו, ע' קכג, "והנה מדות אלו וכו'").
דהיינו שמ"ובפרטות" מוסב לפי הביאור שבפ"ג שישנם שכל ומדות, הנה ע"ז כותב כאן, ש"בחי' חב"ד שבנפשו מלובשות כו'", ואח"כ מדבר על "והמדות שהן יראה ואהבה כו' מלובשות כו'".
[ועפ"ז, אי"ז כמו שמבואר בליקוטי פירושים ש"חב"ד מלובשות בעיקר בקיום מצות שבחב"ד, ויראה ואהבה - בקיום מצות יראה אהבה", אלא, שחב"ד בנפשו מלובשות "בהשגת התורה שהוא משיג בפרד"ס" בכל מצות התורה, ויראה ואהבה (מדות) מלובשות בכל המצות דמעשה ודיבור.]
ה. סמוכין לדבר, מהמבואר בעוד ב' מקומות מאדה"ז עצמו אותךו הענין ובאותם הלשונות. באגה"ק סכ"ט, ובהל' ת"ת פ"א ה"ד. (וראה לקו"ש חח"י ע' 192 בשוה"ג להע' 55 ביאור חילוקי הלשונות (ובפרטיות) דבר מקומות אלו). ולכאורה גם שם יהי' הפירוש כנ"ל. ונקדים הלשון דפ"ד כאן.
א) כאן בפ"ד, "שכשהאדם מקיים במעשה כל מצות מעשיות ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפרד"ס התורה הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצות התורה. ובפרטות בחי' חב"ד שבנפשו מלובשות בהשגת התורה שהוא משיג בפרד"ס כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למעלה כו' . . וצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצירופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו ז"ל. בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה וע"י זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו כו' . . ומאחר שהתורה ומצותיה מלבישים כל עשר בחי' הנפש וכל תרי"ג אבריה מראשה ועד רגלה הרי כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש כו'.
ב) באגה"ק סכ"ט (קמח, ב ואילך) "שכל אדם מישראל צריך . . שיקיים כל תרי"ג מצות התורה במחשבה דבור ומעשה כו' . . והטעם הוא כדי להלביש כל תרי"ג בחי' וכחות שבנפשו כו' . . ונמצא שהמצות הן עד"מ כמו העמודים כו' . . חלולין שמקיפין ומלבישין נשמת האדם או רוחו או נפשו כשמקיים המצות ודרך עמודים אלו עולין הנר"ן שלו עד רום המעלות לצרור בצרור החיים את ה' כו'.
ג) בהל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ד "וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה . . שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה, ודבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן [ומפרש דיבור] על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו', [ומפרש מחשבה] ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע כו' . . עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות, כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה וא"א לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו כו'.
דהיינו שמפני שכל נפש צריכה שתקיים כל תרי"ג מצות במחדו"מ, הנה כתוצאה מזה בא מצות ת"ת בדומ"ח. אבל לא שבתניא הכוונה למצות ת"ת בדומ"ח. אלא כנ"ל.
Download PDF