ברשימות חוברת כ"א ע' 4, איתא: "ואיתא בר"ה (יא.) יולדת לז' יולדת למקוטעין ~ ו"ח וב' ימים (עיין תוד"ה אלא, שם)". עכלה"ק. בגליון ג' (תרצז) הקשיתי דלמה הוצרך לתוס' ~ הלא בגמ' הוא יותר מפורש; ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שנים ומיעוט ימים שנים.

ובזה ראיתי להקשות עוד יותר: אפילו אם מהגמרא לא הי' ברור כ"כ הפירוש של מקוטעין (לכמה ימים), הו"ל לנקוט דעת רש"י יותר מדעת תוס', כמבואר בתחלת הרשימה דהחשבון הוא כפי פירוש המיוחס לרש"י. ואף שרש"י על אתר לא כתב כלום, הרי (ביבמות מ"ב, א' ו)בנדה לח, ב, שהובא בגמרא הנ"ל ~ ואדרבה שם הוא המקור, כתב רש"י באריכות (דמכיון שתפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת... ע"ש), וא"כ הו"ל להביא מרש"י עצמו שיולדת למקוטעין היינו ו"ח וב' ימים.

עוד יש להקשות, בפרשתינו (שמות ב', ג') פרש"י: "ולא יכלה עוד הצפינו שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד שהיולדת לז' יולדת למקוטעין והם בדקו אחרי' לסוף ט'". א"כ, שוב י"ל שלוי לא הי' יג"ש מיום ליום, כ"א יג"ש וג' או ד' ימים.

ובאמת, קושיא זו על רש"י היא ~ מנין לו דיולדת למקוטעין לו"ח ויום אחד?

ואין לומר דשיטתו עה"ת הוא ו' חדשים ויום אחד, ושיטתו בש"ס הוא ו' חדשים וב' ימים, דהנה, בשמואל א' א, כ, פרש"י ד"ה לתקופות הימים "מיעוט תקופות שנים מיעוט ימים שנים לששה חדשים ושני ימים מכאן היולדת לשבעה חדשים יולדת למקוטעים". וא"כ, שיטתו בתנ"ך כמו בש"ס ~ יולדת למקוטעין דלומדים מחנה היינו ו"ח וב' ימים. (אבל, באמת כמו שיש לחלק בין חומש ונ"ך בפשט (עיין כללי רש"י ע' 39 כלל 13 (מלקו"ש חי"ד ע' 87 בשוה"ג)) כמו"כ יש לחלק בשיטה). ולאחר דידעינן מחנה (לתקופות הימים) שיולדת למקוטעין, יש לומר דמקוטעין לא רק ו"ח וב' ימים כ"א ו"ח ויום אחד. וא"כ הדרא קושיין לדוכתא ~ דילמא לוי הי' יותר מיג"ש.

ואוי"ל, משום דבאמת הא דמשה נולד לו"ח ויום א' הוא רק סברא מפשש"מ ~ איך הצפינה לג"ח, ולמה לאחר ג"ח לא יכלה. אבל לפי פירושו על הש"ס אין זה מוכרח. דהנה בסוטה י"ב, ב, יש פלוגתא בין רחב"פ וראב"ח מתי הושלך ליאור. לרחב"פ ~ בכ"א בניסן, ולראב"ח בו' בסיון. ולשניהם נולד בז' באדר ראשון (עיין לקו"ש חכ"ו ע' 204 בהערה הראשונה). וא"כ לרחב"פ נולד לו"ח וחצי, ולראב"ח שהושלך ליאור בו' בסיון והצפינה אותו לד"ח חסר יומיים (עיין לקו"ש הנ"ל. בכלל יש להקשות למתי נולד ~ האם לה' חדשים וד' ימים?! לפי שיטת הגמרא שפיר י"ל שהיתה מעוברת ד"ח חסר יומיים קודם שהחזירה, וה' חדשים וב' ימים לאח"ז ילדה, והטמינה לד"ח חסר יומיים. אבל לפי הפירוש שלא היתה מעוברת קודם לכן (ולהעיר אם היתה מעוברת נבואת מרים לאבי' למ"ל ~ מ"מ יש הולד שיושיע את בנ"י), ונולד בז' אדר"ר והושלך ליאור בו' סיון, קשה לכמה חדשים נולד).

וא"כ, מכיון דלפי הש"ס ממ"נ משה לא נולד לו"ח ויום א' או שני ימים אין לחשוש מזה, ולכן שוב י"ל דיולדת לז' יולדת למקוטעין היינו ו"ח וב' ימים.

אבל, באמת אינו כן, דהנה דעת רש"י שם (ודעת היעב"ץ בשו"ת שלו ח"א סקי"ז, ודעת סה"ד) הוא שמשה נולד באד"ש. (מכיון דמת באד"ש מן ההכרח שלא נולד באד"ר). וא"כ שוב י"ל דדעת רש"י בחומש הוא כראב"ח ~ שנולד בז' באד"ש ~ ולו"ח ויום אחד, והצפינו לג"ח ~ לו' סיון, והושלך ליאור.

[ועיין בהערות התמימים ואנ"ש מאריסטאון גליון תשלט שהארכתי בענין זה והנחתי כמה קושיות בצ"ע].

וכדי להתאים עם מה שפי' בחומש לפי שבדקו אחרי' לסוף ט' ולא יותר, י"ל דז' אדר עולה לכאן ולכאן (ליום ב' של ב' הימים, וליום א' לג"ח).

ובכלל יש להעיר דשיטתו של החומש 'פארט' אינו כמו הש"ס, דלהש"ס נולד לט"ח והיא הות מעיברא בי' תלתא ירחי מעיקרא, משא"כ לפי' על החומש נולד לו"ח.

וי"ל דהא דמשנה מהגמרא, הוא משום דכבר פירש לעיל בתמר (בראשית לט, כד), ויהי "כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם" וכבר היתה ניכרת כמעוברת, ובא"כ, איך לא הרגישו המצרים בדבר, ואם באו לבדוק לאחר ו"ח לא היתה יכולה להצפינו כלל. ולכן לא הביא הדעה שהות מעיברא מעיקרא תלתא ירחי. (ובמהרש"א שם בשם הפענח רזא והחזקוני ודעת זקנים מדעה"ת על התורה אמרו דעה שלישית ~ דהות מעיברא מעיקרא וגם שנולד לו"ח ~ והטעם שהיתה יכולה להצפין אותו לג"ח הוא משום שהם רק חששו לבדוק לאחר ו"ח משהחזירה (דהאם לא ידעו דיולדת לז' יולדת למקוטעין?)).

ובודאי הקוראים יעירו בזה.

(נכתב לעילוי נשמת סבי הרה"ח ר' אברהם אבא ב"ר אהרן צבי ע"ה דן)

ברשימות חוברת כ"ג ע' 6 ואילך, שעוף שנברא מן הרקק, מים ועפר, אינו חומרי כעפר, ו"אינו עלול כ"כ לטומאה", כמרומז בכך שבעופות "טהורים מרובים מטמאים", ו"טהורים אין מספר" (כדאיתא בחולין (סג, ב)), משא"כ בבהמות.

ולכאורה, ע"פ המבואר כאן שענין הטומאה וטהרה תלוי במדת החומריות שמצד העפר, שלכן, בעופות שאינם חומריים כעפר, מפני שנבראו גם ממים, מרובים הטהורים, וטהורים אין מספר ~ הרי בדגים שברייתם מן המים (ללא עפר), צ"ל ענין הטהרה עוד יותר מאשר בעופות.

ויש לעיין איך יתאים זה עם המבואר בחולין שם "ז' מאות מיני דגים . . ולעופות אין מספר".

וביותר יוקשה ע"פ פירש"י שם שהמדובר הוא בדגים טמאים (ועיין בהגהות הב"ח שם).

ברשימות חוברת כ"ו שי"ל לקראת ש"ק פ' שמות, ברשימה הא' (ברית מילה, כב' אייר תש"ב) כותב כ"ק אדמו"ר וזלה"ק: "מצוה הא' שנצטוה היהודי הא', והיא מצוה ראשונה שנעשה ביהודי מיום שנולד, ומורה על כלל התומ"צ. ובנדרים (לב.) גדולה מ. ששקולה כנגד כל המצות שבתורה. היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש (עייג"כ שבת קל.), עכלה"ק.

ובהערה 3 (מהמו"ל) כתבו: "כנראה הכוונה להמסופר שם ~ בנוגע להחילוק שבין מצות מילה למצות תפילין ~ אודות "אלישע בעל כנפים", "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה . . שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו, והי' אלישע מניח תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור (ממונה) אחד . . רץ אחריו, כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, א"ל מה בידך אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה ~ שלא זו בלבד שלא ניכר רישומה של המצוה בגוף האדם, אלא יתירה מזה, שהתפילין עצמם נראו כ"כנפי יונה" ולא הי' ניכר שהם תפילין, חפצא דקדושה, שזהו הקצה ההפכי ממצות מילה שרישומה ניכר בגוף".

ולכאורה קשה, ד[נוסף להדוחק שבדבר ~ לומר שזו היתה כוונת רבינו] הרי:

א) כוונת רבינו כאן היא להדגיש שמצות מילה היא היחידית שרישומה ניכר בגוף, משא"כ בהמעשה של "אלישע בעל כנפים" רואים משם איך שמצות תפילין אין רישומה ניכר בגוף, אבל אין משם שום הוכחה שמצות מילה רישומה ניכר בגוף, וכ"ש שאין משם הוכחה שהיא היחידית בזה.

(ויש להוסיף, דאדרבה, כוונת הגמ' בהביאה המעשה מ"אלישע בעל כנפים" היא להוכיח החילוק בין תפילין (וכו') למילה ועבודה-זרה. עיי"ש. ומזה, דגם כוונת הגמ' אינה להדגיש החידוש שבמצות מילה, על שאר מצוות).

ב) ועיקר, הרי כל הסיפור הנ"ל של "אלישע בעל כנפים" הי' נס, שנמצאו בידו כנפי יונה במקום תפילין, ולא ניכר שום רושם מהמצוה, וא"כ איך אפשר להוכיח משם שמצות תפילין אין רישומה ניכר בגוף.

והנראה לומר בפשטות הוא, דכוונת רבינו היא על מה דאיתא שם (בשבת קל.): "תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" ~ על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה, דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא. ורש"י בד"ה "שש אנכי על אמרתך" כותב וז"ל: "אמירה יחידה (ראה מהר"ם שי"ף, על אתר ~ ההכרח לזה) שקדמה לשאר אמירות והיא מילה שישראל עושין וששים עליה דכל שאר מצוות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרינן במנחות (דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני ערום מכל מצוות כיון שנזכר במילה נתיישבה דעתו".

הרי מבואר משם איך שמצות מילה יחידה היא בזה שמעידה עליו לעולם ואפי' כשהוא ערום וכו', כלומר ש"היא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש".

ואין להקשות דלפי"ז היה צריך רבינו לציין למנחות מג: (ששם המקור לסיפור הנ"ל דדוד המלך ~ המובא ברש"י הנ"ל) וכדרכו בכמה מקומות בלקו"ש כשמבאר ענין זה (שמילה היא פעולה נמשכת) [ראה לדוגמא לקו"ש ח"ג פ' לך לך ע' 757], שהרי כוונת רבינו כאן היא להדגיש שמצות מילה היא המצוה היחידה שרישומה ניכר בגוף כנ"ל, וענין זה מודגש דווקא בפירש"י במס' שבת שכתב "אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות והיא מילה". משא"כ שם במנחות בהסיפור של דוד המלך הרי שם מוכח רק שמצות מילה היא פעולה נמשכת (שרישומה ניכר בגוף) כמבואר בלקו"ש הנ"ל, אבל אינו מודגש שמצות מילה היא היחידה שרישומה ניכר בגוף.

ולהעיר, דבגמ' מנחות שם אין כוונת הגמ' להדגיש החידוש שבמילה, ואדרבה, תוכן הגמ' שם הוא במעלת מצות ציצית (תפילין ומזוזה) ששקולה כנגד כל המצוות. עיי"ש. וק"ל.

[או י"ל באו"א דאיידי דמציין בהמשך הרשימה לשבת קל., לגבי זה שכל המצוות צריכים להיות בשמחה ע"ד מילה, מציין גם הכא לאותו מקום (ע"ד איידי דתני סיפא תני רישא) ודו"ק].

ותמה אני על המו"ל שלא הרגישו בזה, ואם כן הרגישו בזה ~ אבל שללו זאת מטעם אחר, היו צריכים עכ"פ להזכיר זאת, שהרי כל המעיין במסכת שבת יקשה לו כנ"ל, ובטח יפרסמו המו"ל דעתם בזה.

ולא באתי אלא להעיר, ובפרט שעמקו וכו' דברי רבינו, כנודע.

בהרשימות שי"ל לשבוע פ' שמות מתחיל, שמילה היא מצוה ראשונה וכו' (אך) מורה על כל המצות, (ומסתייע) מנדרים, גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות. (והגם) שהיא המצוה היחידית שרשומה ניכר בגוף ממש [עייג"כ שבת קל.] (אך) וכל המצות כן הם, וכו'.

כן הוא לכאו' הפירוש, היינו שהגם שהיא מצוה ראשונה והגם שהיא היחידה שרשומה ניכר, אך היא מורה על כל המצות. ובזה יובן ג"כ מה המציין לשבת קל. ששם מבואר עוד מעלות בתורה, לגבי שאר המצות.

ואפשר שמה שכתב שהיא מצוה ראשונה הוא טעם על זה שמורה על כלל התוהמ"צ, וכפי שפירשו המערכת רק בענין השני, היינו שרשומה ניכר בגוף הפירוש הוא כנ"ל, שלמרות זה מ"מ בכל המצות כן, וע"ז מביא משבת ששם ישנם עוד מעלות במילה (אך אינם בכל המצות). ואריכות המערכת (בהערה 3) לכאורה היא למותר וקשה להלום בדברי הרשימה וצ"ע.