בגליון העבר [תתיב - ע' 66] העיר הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א [בהא דמבואר מדברי אדמה"ז שישנם ב' מצות: א- ידיעת התורה, ב- מצות והגית בו, ובא"ד העיר] על דברי רבינו ב'מ"מ הגהות והערות קצרות לסש"ב' בביאור אדמה"ז בתניא פ"ה "וזאת מעלה יתירה ונפלאה ... במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות, ואפי' על מצות התלויות בדיבור, ואפי' על מצות תלמוד תורה שבדיבור", דהעיר ע"ז הרבי ברשימות שם "...דיש מצות ידיעה"ת ומצות והגית בו. וגם במצות והגית יש חלק ההשגה. ואולי זהו רמז שכתב ג"כ והשגתה היינו חלק המחשבה שבוהגית", דיש להתאים זה עם המבואר בס' 'חידושים וביאורים על הש"ס' ע' קלז הע' 21 וספר המאמרים מלוקט ח"א ע' ריא הע' 55: "...גם בנוגע למצות ת"ת מדייק אדמה"ז ש"אינו יוצא י"ח מצות ולמדתם אותם שהיא כמ"ש לא ימוש גו' מפיך", משא"כ מצות "והגית" שלאח"ז י"ל שיוצא גם בלימוד זה",

והעיר הרב הנ"ל דלכאו' נראים הדברים כסותרים - דברשימות מבואר שמצות ת"ת שבדיבור (דבתניא פ"ה) הכוונה למצות והגית בו, ובמאמרים וחידושים בש"ס נמצא דחיוב הדיבור בת"ת הוא תנאי במצות "ולמדתם" ואינו שייך למצות והגית שמקיים גם בהרהור ומחשבה. ע"כ. ועד"ז התלבט הרב הנ"ל בספרו היקר (שי"ל לאחרונה) על הלכות ת"ת ח"ב פ"ב סי"ב ג10/.

אבל לכאורה הוא פשוט (וכפי שרמז שם בתו"ד): במאמרים מלוקטים לא כתב הרבי שדיבור "אינו שייך" לוהגית, אלא שאינו יוצא מצות "ולמדתם ... לא ימוש מפיך...", אבל בוודאי שבלומדו תורה בדיבור מקיים מצות והגית, אלא שאי"ז תנאי שיהיה דווקא בדיבור. והוא בהתאם עם המבואר ברשימות ובעוד המ"מ ממאמרי אדמה"ז תקס"ז ע' שע, שהדיבור בתורה שייך לוהגית כיון שבכשמדבר מקיים בפשטות ה"והגית" (אלא שאין זה תנאי ב"והגית"). וזהו ברור בכוונת רבינו ברשימות: שבמצות "והגית" יש חלק ההשגה (וזהו כוונת אדמה"ז בתניא "והשגתה" בתור מצות ת"ת שבמחשבה, ה"חלק המחשבה שבוהגית"); וביחד עם זה ישנו "ת"ת שבדיבור" שהוא חלק הדיבור שבהוגית, שכשמדבר מקיים והגית [-ובפרט ע"פ המבואר בדא"ח דהגיון שייך לענין מקור ומוציא דדיבור], אלא שאין זה תנאי בקיום החיוב*.