ברשימת כ"ק אדמו"ר אודות 'סדר הדלקת הנרות בבית המקדש' - "רשימת המנורה", לאחר שמבאר דעת הרמב"ם בפי' המשניות למס' תמיד, ומבאר את תיווך ב' המשניות, דסוף פ"ג, וריש פ"ו - מקשה (עמ' ח): "וצ"ע לפי פיה"מ, מהו החילוק בין דישון נהמ"ז [=נר המזרחי] ונהמ"ע [=נר המערבי] כשמצא שניהם דולקים. דהרי כל נר שמצאו שלא כבה אין מכבהו ומדליקו שנית ול"ד [=ולאו דוקא] נהמ"ע. וגם נהמ"ע מתקנו ומוסיף שמן וכו' אם מצאו דולק וכמוש"כ בפיה"מ, ובמה נחלקו זמ"ז".

והיינו, דעד-עתה נתבאר בשיטת הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פ"ו: "מי שזכה בדישון המנורה (והדליק כבר את ה' נרות המזרחיים בפעם הראשונה שנכנס), נכנס (בפעם השניה להדליק עוד ב' נרות הנותרים) ומצא ב' נרות מערביים דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים" (הפי' לפי הרמב"ם - בחצ"ע).

וע"ז מקשה כ"ק אדמו"ר, דלכאו' לשיטת הרמב"ם אין כל חילוק בין דישון נר המזרחי (מבין ב' נרות המערביים) למערבי, דבשניהם אם מצאם דולקין אין מכבה ומדליק שנית. ולאידך, גם נר המערבי אינו נמנע מלתקנו. וכלשונו בפי' המשניות: "ר"ל שלא יכבה אותו וידליק אותו שנית, אלא מתקנו ומוציא הפתילה ומוסיף שמן וכו'". ואם כן מהו החילוק בין נר המזרחי לנר המערבי, שע"ז אומרת המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק".

ומבאר כ"ק אדמו"ר (שם): "ואואפ"ל דהרמב"ם ל"ל [=לית לי'] כהרשב"א ע"פ הסיפרי - הובא בתויו"ט - דיש אסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ, אם דולקין הן בלאה"כ . . - ומפרש שנהמ"ז מדשנו ואין בזה תנאים, דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר, משא"כ נהמ"ע דצריך להניחו דולק".

והיינו, דאכתי יש חילוק בין נר המערבי לשאר הנרות, כיון דיש איסור לכבותו, משא"כ שאר הנרות. ולפי"ז פירוש דברי המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק" הוא, שאת המזרחי צריך לדשן ואם רוצה מכבהו ואם לאו משאירו דולק, משא"כ בנר המערבי מדגישים - "מניח את המערבי דולק" שאסור לכבותו כל עיקר.

והנה בהמשך הרשימה (פ"ב, עמ' טז), מקשה כ"ק אדמו"ר: "איך יתרץ הא דסיפרי . . תמיד שיהא נהמ"ע דולק תדיר שממנו מדליקין את המנורה בה"ע. ובתו"כ . . תמיד שיהא נ"מ תדיר. והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו".

והיינו, דכיון דס"ל להרמב"ם דכל הנרות דולקים גם ביום, ולא רק נר מערבי, א"כ מה הפירוש שנר המערבי דולק "תמיד", הרי כל הנרות דולקים כל היום, ולפני ההדלקה בין הערביים - הרי גם את נר המערבי מכבים, ובמה איפוא, שונה הוא משאר הנרות.

ומבאר בזה (עמ' יח): "יפרש דהיינו שנהמ"ע נקבע בקביעות להדליק ממנו שאר הנרות . . או דקאי אשעת הנס, וכמו עדות דקאמר קרא דקאי ג"כ אשעת הנס".

והיינו, שהרמב"ם יכול לבאר את דברי ה'ספרי' בב' אופנים: א. דפירוש 'נר תמיד' בנר המערבי אין הכוונה שהוא דולק יותר משאר הנרות, אלא שנר אחד ('נר' ולא נרות) נקבע בקביעות - 'תמיד', להדליק ממנו שאר הנרות. ב. בשעת הנס שנר המערבי לא הי' כבה כלל, הרי שאר הנרות לא היו בבחי' 'תמיד' כי היו עיתים שכבו, משא"כ נר המערבי דלק כל הזמן - מכח הנס.

ולכאו' צ"ב: דלאור משנ"ת בפ"א (שם) בביאור דברי המשנה "מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק", שנר המערבי שונה בזה שאסור לכבותו, ומחוייב להניחו דולק. א"כ לכאו' מובן בפשטות מה שנר המערבי נקרא 'נר תמיד', והיינו משום שאסור לכבותו כשאר הנרות. בס"א: תירוץ כ"ק אדמו"ר ללשון המשנה 'מדשן את המזרחי וכו' - שנר המערבי שונה בכך שאסור לכבותו, לכאו' מתרץ בפשטות גם את שאלה זו - מדוע כתוב 'נר תמיד', דהוא משום שאסור לכבותו בזמן הדישון וצריך להניחו דולק - 'נר תמיד'.

ובפרט, שמפני שאלה זו מוכרחים לומר שהרמב"ם ילמד א' מב' אופנים הנ"ל, שלכאו' אינם פשוטים כ"כ כתירוץ זה. דלהאופן הא' ש'תמיד' פירושו שהוא נר קבוע שמדליקין ממנו, הרי אופן זה מבאר יותר מש"כ 'נר' ולא 'נרות' - דהכוונה היא שמדליקין מנר אחד (וכדמשמע גם מל' רש"י ותוס' - הובאו במ"מ שם), אבל עדיין אין מובן כ"כ הלשון 'תמיד'. ועוד יקשה, דבתו"כ (אמור כד, ב) הובאה דרשה זו, ושם אינו מסיים "שממנו מדליקין המנורה", ואם נאמר שכל השינוי של נר מערבי הוא לענין הדלקת המנורה, א"כ העיקר חסר מן הספר, והו"ל לומר שממנו מדליקין הנרות.

וגם להאופן הב' דקאי אשעת הנס, לכאו' קצת קשה, דלשון ה'סיפרי' הוא "שיהא נר המערבי דולק תדיר", ומשמע שזהו חיוב שיהי' כן, ולא רק בזמן הנס. וצ"ב מדוע לא הסתפק כ"ק אדמו"ר בתירוץ לדברי המשנה, לבאר גם דברי ה'סיפרי' והתו"כ.

לכאו' הי' אפ"ל, דהטעם שלא די בתירוץ הנ"ל לדברי ה'סיפרי', הוא משום מה שמסיים שם 'שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים", דמשמע שהטעם לכך שנקרא 'נר תמיד' שייך גם לזה שממנו מדליקין את המנורה בין הערביים. ולפירוש הנ"ל דנקרא 'תמיד' רק מפני שאסור לכבותו, א"כ אי"ז שייך (בפשטות) להא שמדליקין ממנו ביה"ע. אבל דוחק לתרץ כן, דהרי זהו רק בלשון ה'סיפרי', אבל בתו"כ לא הוזכר כלל טעם זה, ומל' ה'רשימה' משמע שהקושיא היא מעצם מש"כ שדוקא נר המערבי דולק תדיר - "תמיד שיהא נ"מ תדיר, והרי להרמב"ם כל הז"נ דולקין גם ביום, ולאידך גיסא הרי גם נהמ"ע מדשנו", ומשמע מהלשון שהקושיא היא מעצם העובדה שכל הנרות דולקים תמיד, ולאו דוקא משום הסיום "שממנו מדליקין וכו'".

ואולי הטעם שא"א לתרץ כהאופן הנ"ל, הוא משום שתירוץ זה - שנר המערבי אסור לכבותו משא"כ שאר הנרות, שייך דווקא אם נאמר דהרמב"ם לית לי' כהרשב"א - ע"פ ה'סיפרי', וברשב"א יומא שם (נסמן במ"מ ב'רשימה' עמ' ח) כתב "שהרי בסיפרי תניא אי מערב עד בוקר, יכול לכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות", והיינו שמדברי ה'סיפרי' משמע שאסור לכבות אף אחד מהנרות, וגם כאן הקושיא היא מה'סיפרי', ולכן לא הי' אפשר לתרץ כמו שתירץ קודם בדברי המשנה, כי כאן התירוץ הוא על דברי ה'סיפרי', ומה'סיפרי' משמע שאסור לכבות גם שאר הנרות, ועצ"ע.

ואבקש מהקוראים להעיר בזה.

[בגליון הקודם (תתל עמ' 13 ואילך) השבתי על דבריו של הרב וולפא, שהקשה על מה שכתבתי שבבוקר מספיק רק להטיב את הנרות, היינו לתקן את הנרות שלא כבו שימשיכו לדלוק, ואילו בין הערביים צ"ל העלאת הנרות מחדש, ובמילא יש לכבות תחילה את הנרות הדולקים - דא"כ איך יתכן שהדלקה כשרה בזר. ובגלל קושייתו, רצה לחדש דין להלכה - שהדלקת המנורה בפעם הראשונה אינה כשרה בזר. וכבר בארתי בארוכה מקור הדברים גם בדברי הראשונים, וכן ההסברה שהדלקה כשרה בזר, עיי"ש.

ועתה אבוא להשיב על המשך דבריו של הרב וולפא (בגליון הנ"ל) בשייכות לרשימת המנורה].

ז. בהמשך דבריו (באות ד) מביא הרב וולפא כמה הוכחות מרשימת המנורה שלדעת כ"ק אדמו"ר אין לכבות את המנורה בין הערביים:

ראייתו הא', ממ"ש בע' ט גבי דישון נר המזרחי, ד"רוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר", ומסיק: "ומוכח מדברי הרבי, שהשאלה היא אם יש איסור לכבות, או רק שאין צריך לכבות, אבל לא יעלה על הדעת שיש מצוה לכבות!", ומוסיף, "שאין שום רמז שם שמדובר רק על הבוקר כו'".

ותמיהני עד כמה חלי ולא מרגיש שמכאן ראי' מוכחת להיפך:

ובהקדמה - שבדברי הרבי אין שאלה אם יש איסור לכבות או רק שאין צריך לכבות (כלשונו המטעה של הרב וולפא), אלא הרבי כותב בפירוש (כפי שמעתיק הרב וולפא בתחלת דבריו) ש"הרמב"ם לית לי' כהרשב"א ע"פ הספרי . . דיש איסור בכבוי נר שמצאו דולק, רק דס"ל דאין חיוב לכבותו", ולכן "רוצה מכבו ומדליקו שנית כו'".

והרי כל היסוד לשיטתו של הרב וולפא (כפי שכותב באות ג) הוא מדברי הספרי שהנרות צריכים להיות דולקים תמיד, ושולל את כיבויים ("יכול יכבם, ת"ל כו'"), שלכן ס"ל שיש איסור לכבותם, ועל זה כותב הרבי בפירוש שלדעת הרמב"ם אין איסור לכבות נר שמצאו דולק, ורוצה מכבהו ומדליקו שנית, וא"כ נפל כל היסוד לשיטתו של הרב וולפא!

ח. ויומתק יותר - דלכאורה צריך להבין: (א) מנא לי' להרבי שהרמב"ם פליג על הרשב"א שאומר שיש איסור לכבות נר דולק - וכי משום שהוקשה לו מהו החילוק בין דישון נר המזרחי לנר המערבי ואין לו תירוץ אחר, יחדש פלוגתא בין הרמב"ם להרשב"א, היפך הכלל שלא לאפושי מחלוקת? (ב) והעיקר: מהו הפירוש "רק דס"ל דאין חיוב לכבותו ולהדליקו" - וכי למה יעלה על הדעת שיש חיוב לכבותו ולהדליקו?! וגם למסקנא "דרוצה מכבו ומדליקו שנית, או דאינו מכבו כל עיקר" - למה ירצה לכבותו ולהדליקו שנית, כאשר יכול שלא לכבותו כל עיקר?

והנראה לומר בזה - ובהקדמה:

המשנה דתמיד שבפירושה שקו"ט בתחלת רשימת המנורה - קאי אודות סדר העבודה בבוקר דוקא (כפשטות דברי המשנה).

ודלא כמ"ש הרב וולפא "שאין שום רמז שם שמדובר רק על הבוקר", כי, לא צריך רמז לכך בשעה שמפורש הדבר להדיא - שהרי לאחרי כל אריכות השקו"ט בפירוש משנה זו, כותב הרבי (בע' מז, והעתיקו הרב וולפא בהמשך דבריו!): "וצ"ע אם הדין והחלוק בין מצא ב"נ מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים" - כיון שהמשנה קאי בסדר העבודה בבוקר.

ועפ"ז בטלה גם ראייתו הב', ממ"ש בע' מד "ונראה לי ברור דלשיטתו (של הרמב"ם) הטבת המנורה בין הערביים גם כן מחולק לב' פעמים, ה' נרות וב' נרות, דצריך להיות שוה בבוקר ובין הערביים", ומזה מסיק הרב וולפא שלא יתכן שיהי' חילוק ביניהם שבבוקר מדליקים רק נר שכבה, ובין הערביים מכבים ומדליקים מחדש - שהרי למרות "דצריך להיות שוה בבוקר ובין הערביים", יש מקום לומר שהדין והחילוק בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקין וכו' הוא רק בבוקר, ולא בין הערביים, אף שעפ"ז יהי' חילוק גדול ביניהם!

וראייתו הג', מהצ"ע אם הדין והחילוק בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים, דלכאורה מהו הצ"ע בכלל, הלא גם אם מצאם דולקין צריך לכבותם מיד עם כל הנרות - לא זכיתי להבין את דבריו, שהרי פשיטא שאינו מכבה את כל הנרות בבת אחת, כי הכיבוי הוא לצורך ההטבה, ובמילא צ"ל לפי סדר ההטבה, ואם סדר ההטבה בין הערביים הוא כמו בבוקר, הרי אם מצא ב' נרות מזרחיים דולקין, משאירם דולקים עד לכניסה הב', ואז מכבם ומטיבם, וק"ל.

ונחזור לעניננו, שהשקו"ט בהתחלת הרשימה היא בנוגע לסדר העבודה בבוקר, שגם אז מדליקים את המנורה, אלא שאין זו הדלקה חדשה כבערב, כי אם הטבה, לתקן את הנרות שהדליקם בערב (כנ"ל בארוכה).

וכיון שבערב צריך לכבות את הנר הדולק כדי להדליקו מחדש, יש מקום לומר שגם בבוקר צ"ל כן.

ועל זה אומר שבבוקר "אין חיוב לכבותו ולהדליקו, ויוצא מצות הטבת הנרות בתקונם לבד ג"כ", ובנוגע לפועל - "רוצה מכבו ומדליקו שנית (כמו בין הערביים), או דאינו מכבו כל עיקר" (כיון שבבוקר החיוב הוא רק להטיב, ולא כבין הערביים שצריך להעלות הנרות מחדש).

ט. עוד כותב הרב וולפא (באות ב ואילך), שטעיתי בפענוח דברי כ"ק אדמו"ר ב'רשימת המנורה', בקטע המתחיל "ויש לברר איך יפרנס הרמב"ם הא דנר המערבי ממנו הי' מדליק ובה הי' מסיים" (ע' טז ואילך).

ובכן:

א) מה שהקשה שהעיקר חסר מן הספר, שהי' לו לכתוב בפירוש את החידוש - שלפני הדלקת הנרות בין הערביים היו מכבין את כל הנרות - לא הבנתי דבריו כלל:

הרי בהרשימה לא נחית לענין זה, והחידוש שבהתירוץ הוא ש"ממנו הי' מדליק" לא קאי על הדלקת הנרות בבוקר (שהרי "אם מצא ב' נרות המזרחיים דולקין מדשן שאר ה' נרות וגם נר המערבי בכללן", ובמילא אינו מתחיל להדליק ממנו, כיון ששני המזרחיים דולקים כבר), כי אם שממנו מדליק "את המנורה בין הערביים" (ועל זה ניתוסף בהפיענוח - לרווחא דמילתא - שהדלקת הבוקר היא רק בנוגע לנר שכבה, משא"כ בין הערביים שאז מדליק את המנורה כולה);

ואילו לפירושו של הרב וולפא, שהחידוש בהתירוץ הוא ש"ממנו הי' מדליק" אין פירושו שמדליק את הנר המערבי בראשונה, אלא רק שממנו מדליק את שאר הנרות - א"כ:

1) הול"ל שממנו מדליק "האחרות", כלשון רש"י במנחות.

2) הי' לו לציין כאן (ולא בסיום הקטע, לאחרי הפירוש ד"ובו הי' מסיים") לפרש"י במנחות, ובזה גופא - לא "ע"ד פירש"י", אלא "כפירש"י".

3) וגם: למה הוצרך להוסיף "בין הערביים", הרי גם בהדלקת הבוקר אפשר לומר שזהו הפירוש ד"ממנו הי' מדליק"; ורק גבי "ובה הי' מסיים" הי' לו לפרש דקאי על בין הערביים?!

ב) מה שכתב הרב וולפא בפירוש "ובה הי' מסיים", שאכן בין הערביים הי' מטיב את הנר המערבי באחרונה, שרק בבוקר הי' הסדר שאם מצא ב' נרות המזרחיים דולקין הי' מטיב שאר הנרות ונר המערבי בכללן - הרי (נוסף לכך שלא ביאר מה היתה הקושיא ומה נתחדש בהתירוץ) מופרך הדבר לגמרי: הרב וולפא כותב בעצמו (אם כי במוסגר בחצע"ג) שלהלן (בע' מז) מסתפק הרבי בכך - "וצ"ע אם הדין והחלוק בין מצא ב"נ מזרחיים דולקין וכו' הוא גם בין הערביים" (כנ"ל ס"ח), וא"כ, איך יתכן שכאן יתרץ הרבי תירוץ שאינו מתאים עם המשך דבריו, מבלי להעיר על כך כלל, אתמהה?!

ג) מה שכתב הרב וולפא בנוגע להתיבות "הרי גם נר המערבי מדשנו", שמה שניתוסף בפענוח "ובשעת דישונו אינו דולק גם הוא", הוא טעות חמורה - לא ידעתי איך אפשר לפרש אחרת את קושיית הרבי, וז"ל: "איך יתרץ (הרמב"ם) הא דספרי . . תמיד, שיהא נר המערבי דולק תדיר . . הרי להרמב"ם כל הז' נרות דולקין גם ביום, ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו"; מהו פירוש התיבות "ולאידך גיסא, הרי גם נר המערבי מדשנו" - אם לא כפי שפוענח שבשעת דישונו אינו דולק גם הוא?!

זאת ועוד: כאשר הרבי כותב "ובו (בנר המערבי) הי' מסיים חילוף הפתילה וההטבה" - הרי פשיטא שכדי להחליף הפתילה בהכרח לכבות את הנר תחילה! ורק גבי הדישון בבוקר נשתנה דינו של נר המערבי, שרק מוסיף עליו שמן ואין בו דישון כל עיקר (כמ"ש בהרשימה ע' ט).

ועכצ"ל, שהכיבוי שבשעת הדישון אינו בסתירה ל"תמיד", כיון שכיבוי זה הוא בשביל להדליק מחדש (כנ"ל ס"ה).