"משה אהרן נ"י"

ב"רשימות" חוב' נז, מביא כ"ק אדמו"ר סדר החתונה של גיסו הרמ"מ הי"ד, חתנו הצעיר של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, בשנת תרצ"ב, ובתוך הדברים מציין: "הכוס שתה משה אהרן נ"י".

והנה לא נתפרש מי הוא זה ואיזהו "משה אהרן" זה; אך זאת יש להאיר ולציין, שגם ביחס לחתונת כ"ק אדמו"ר עצמו, סיפר כ"ק אדמו"ר (בשיחת ש"פ וישלח י"ד כסלו תשי"ד) שנתנו את הכוס לשתות למישהו בשם "משה אהרן".

והלוא דבר הוא!

"סליק"

ב"רשימות" חוב' קנו, מביא כ"ק אדמו"ר: "פעם נתן הצ"צ מאמר להעתיק. בסוף ההעתקה כתב המעתיק "סליק". ואמר על זה הצ"צ: אצלו כבר סליק! פתח, עס זיינען אפען שערי חכמה". עכ"ל.

והנה כאן נשללה כתיבה זו של "סליק"; אך יש להעיר ולציין לדברי כ"ק אדמו"ר במק"א (אג"ק ח"ב ע' שכט), ששם מבאר תוכן ענין זה של כתיבת "סליק" למעליותא:

"...אולי אפ"ל שזהו ג"כ ביאור מנהג מעתיקי מאמרי דא"ח שמסיימים סליק, ורמז רמזו שבסיום המאמר היינו הענינים שבהבנה והשגה, סליק האור שנמשך אור מקיף וסובב, מרומם ומנושא, התאמתות החכמה הבאה אחרי ההבנה"... – עיי"ש לכל הענין.

סמיכות הדרשות ד"את"

ב"רשימות" חוב' קמ, מספר כ"ק אדמו"ר ע"ד דו"ד שהי' בין כ"ק אדמו"ר מהר"ש לבין אחיו המהרי"ל, שהמהרי"ל אמר להמלמד – שלמד עם המהר"ש ועם מהרש"ז בן המהרי"ל – שיידע שבנו רש"ז יותר מבוגר מהמהר"ש נ"ע. וע"ז אמר המהר"ש ביטוי חריף, שמשמעותו כי לענין זה – מי מבוגר יותר – אין משמעות כלל, ואין זה נפק"מ אלא לענין לבישת בגדים ארוכים יותר . . ואף אמר לאחיו המהרי"ל, ששכח על הענין של "את ה' אלקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים" (כפי שלמד רע"ק בפסחים כב, א וש"נ). עיי"ש כל הסיפור בפרטיו, ואיך שכ"ק אדמו"ר מדייק בלשונו של המהרשנ"ע, אף בדברים שנראים כצחות בעלמא.

ובתוך הדברים מביא בזה"ל – שאמר אדמו"ר מהר"ש כהמשך לכל דו"ד זה:

"עתה הבנתי מה שהוקשה לי עד עתה – מפני מה סמכו בגמרא דרשת ד"את ה' אלקיך וכו'" לדרשת "את הטפל לבשרו". אלא שכנראה שכשדורשין "את הטפל לבשרו", הרי זה סותר (?) לדרשא ד"את" דרבי עקיבא".

והכוונה בפשטות בדברי המהר"ש נ"ע, שכיון והמהרי"ל החשיב את ענין הגידול בגשמיות, בגיל ובגובה וכיו"ב, שזהו ענין "את הטפל לבשרו" – לכן 'שכח' על הדרשה של רע"ק בענין "את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח", והיינו, שלא כיבד כראוי את המהר"ש נ"ע. וזה נרמז בסמיכות של שתי דרשות אלו בגמ' פסחים שם, ללמדנו שאין שני ענינים אלו מסתדרים יחד.

אלא שלפום ריהטא צ"ע מה הכוונה בזה "שכשדורשין את הטפל לבשרו, הרי זה סותר לדרשא ד"את דרבי עקיבא" –

שהרי בגמרא שם מהלך הסוגיא הוא בדיוק להיפך, שהמ"ד שדורש "את הטפל לבשרו" הוא הוא שאזיל בשיטתי' של רבי עקיבא ש"את ה' אלקיך תירא" בא לרבות ת"ח;

ובר פלוגתיה, שהוא אינו לומד את הדרשה של "את הטפל לבשרו" [ולומד את זה שעורו של שור הנסקל אסור בהנאה מפסוק אחר – "ובעל השור נקי"], הוא משום דלא ס"ל כרע"ק, ולכן אינו לומד את ה"את" [לא "את הטפל לבשרו", ולא "את לרבות ת"ח"]!

ואולי זה הכוונה בהסימן שאלה ["(?)"] שמציב כ"ק אדמו"ר לאחר המילה "סותר" – כי אכן, לפום משמעות הגמרא אין ב' דרשות אלו סותרות, ואדרבה.

ולולי דמסתפינא אולי אפ"ל הכוונה (בדוחק) בדברי מהרשנ"ע (אם כי בל' כ"ק אדמו"ר אינו נראה כלל) – להיפך ממה שנראה בפשטות:

המ"ד שלומד "את הטפל לבשרו", זהו בהמשך לשיטתו ש"את לרבות ת"ח" – ולכן ענין העור והבשר כו' הוא אצלו דבר טפל, שנלמד מהמילה "את";

ואילו המ"ד השני, שהוא לא לומד "את הטפל לבשרו" אלא לומד את איסור הנאת העור מפסוק אחר: "ובעל השור נקי" –

זהו משום דלא ס"ל כהדרשא ד"את לרבות תלמידי חכמים", ולכן נעשה אצלו ענין הגידול בגוף ובעור וכו' ענין חשוב, עד כדי כך שאינו לומד זה מ"את הטפל לבשרו" – כי אין זה טפל! אלא, לדעתו, צריך בשביל כך שלושה מילים: "ובעל השור נקי". ודוחק.