E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ש"פ מקץ - זאת חנוכה - ה' טבת - תשס"ד
שיחות
מקור לשיטת הרמב"ם בגדר התשובה
הרב יוסף יצחק יעקבסאהן
משפיע בישיבת תות"ל חובבי תורה

ידועים דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ב ה"ב): "ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם כו'".

ובשיחות תענית אסתר ופורים דשנת ה'תשמ"ו הקשה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מהו המקור לדברי הרמב"ם, שלכאורה הוא חידוש גדול ונפלא בגדר התשובה לומר שאם יהודי חוזר על עבירה שעשה בעבר וכבר שב עלי', איגליא מילתא למפרע שלא היתה כאן תשובה על חטא הראשון, כיון שלא הייתה שם עדות של "יודע תעלומות" שלא ישוב לזה החטא (וכבר תמה המל"מ, שא"כ נעלת דלת בפני בעלי תשובה)?

ולאחרי שקו"ט ארוכה מסיק בהשיחה, שמפני גודל ועוצם הקושיא יש מקום לומר שהרמב"ם מיירי בדרגא נעלית של תשובה, ולא שזהו תנאי בתשובה רגילה. אלא שסיים בהשיחה, שפירוש זה הוא דוחק גדול, כי פשטות משמעות לשון הרמב"ם מורה שזהו תנאי בכל דרגא של תשובה, גם בתשובה פשוטה ורגילה. יעו"ש.

וכמדומני שגם בהשנים שלאח"ז, הנה כמ"פ כשהזכיר רבינו דברי הרמב"ם האלו העיר, שאינו ברור וצ"ע מהו מקורו של הרמב"ם.

[ולהעיר, שלכאורה יש להביא ראי' לביאור האמור מהא שבתניא אגה"ת פ"א, שם הגדיר רבינו הזקן מהות ועיקר מצות התשובה לפי שיטת הרמב"ם (כדמוכח מהמשך הדברים בהפרק, וכמבואר בארוכה בביאורי רבינו המפורסמים לאגה"ת פ"א), לא הזכיר תנאי זה ש"יעיד עליו יודע תעלומות כו'". ועפהנ"ל א"ש, כי בתניא מדבר על מהות ועיקר מצות התשובה מה"ת, ואילו התנאי דיעיד עליו כו' הוא דרגא נעלית יותר בתשובה, ולא מעיקר הדין דתשובה].

אולם לאחרונה נזדמן לידי "ספר היובל להגר"י אברמסקי", ובהספדו של הגרש"י זוין ז"ל עליו (עמ' לד-ה) כתב המצאה יפה ורעיון מקורי להראות מקור דברי הרמב"ם בש"ס מפורש.

דהנה גרסינן ביומא (פו, ב): "ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יוה"כ אחר, ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר. ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו, יא) ככלב שב על קיאו . . ראב"י אומר כ"ש שהוא משובח". ולכאורה צ"ע טובא בדברי הגמרא "ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר", דלכאורה הוא פשוט בתכלית הפשיטות, ומהי ההו"א שאם חטא שוב לאחרי יוהכ"פ לא יצטרך להתוודות ביוהכ"פ הבא, וכי בשביל שהתודה ביוהכ"פ שעבר יהא מותר לחטוא במשך השנה הבאה מבלי צורך להתוודות ע"ז ביוהכ"פ הבא. אתמהה!

ועכצ"ל, שאין הכוונה בגמרא שאם חטא שוב צריך להתוודות בעד החטא השני שחטא, דפשיטא ומאי קמ"ל, אלא כוונת הגמרא היא שאם שנה בהעבירה שעבר עלי' בשנה שעברה וכבר התודה עלי' ביוהכ"פ שעבר, צריך להתוודות ביוהכ"פ הבא עוה"פ על החטא דשנה שעברה, כי זה גופא ששנה בה מוכיח שהתשובה של אז לא היתה תשובה כהוגן.

והם הם דברי הרמב"ם שתשובה מועילה באם "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", כי באם שב לזה החטא ח"ו, צריך להתודות עוה"פ על החטא הראשון.

יסוד ודוגמא לדבר מצינו גם במסכת ב"מ (לא, א): "החזירה וברחה החזירה וברחה חייב להחזירה, שנאמר השב תשיבם אפילו מאה פעמים". וגם כאן הקושיא, מאי צריך לאשמעינן שאם החזיר האבידה וברחה צריך להחזירה עוה"פ, דל השבה קודמת, עכשיו שברחה למה לא יחזיר, ומדוע זקוקים לפסוק מיוחד ע"ז.

והגע עצמך: אם חבירי אבד שעון, והחזרתיו אליו, ולאחר זמן נאבד עוה"פ, האם יש קס"ד לומר שלא אתחייב בהשבת אבידה עוה"פ, כיון שכבר קיימתי השבת אבידה בחפץ זה לפני משך זמן?!

ועכצ"לּ שכוונת הגמרא היא, שכפל לשון הפסוק השב תשיבם מלמדנו שחיוב השבת אבידה בפעם השני' אינה מצד האבידה החדשה אלא שחייב (גם) מחמת אבידה הקודמת. כלומר, שכשהחזיר האבידה וברחה, עדיין נשאר עליו חלות חיוב השבה מהאבידה הקודמת, דכיון שברחה לא היתה כאן החזרה מעלייתא, ולכן חייב להחזיר.

וזוהי הכוונה והחידוש של "השב תשיבם" - שהשבת האבידה בפעם השני' הוי דין בהשבה הראשונה, דלפעמים יש חיוב השבה שחוזר על עצמו "אפילו ק' פעמים", עד שהבהמה שחזרה כבר לא תברח (וראה בספר היובל שם ב' נפק"מ רבתי להלכה למעשה).

והוא הדין בתשובה (והרי מצות התשובה ומצות השבת אבידה גדרן אחת הן, אלא שזו בנפש וזו בגשם), שאם מתוודה ושב, אבל חוטא עוה"פ בחטא זה, בחינת "החזירה וברחה", הרי ההשבה והתשובה הראשונה אינה נחשבת להשבה ותשובה מעלייתא, ועדיין נשאר עליו חיוב וידוי ותשובה מצד החטא בפעם הראשונה.

ואם כנים הדברים נראה לבאר עפ"ז הא שבהל' תשובה פ"ב ה"ח העתיק הרמב"ם שיטת ראב"י ביומא שם, וז"ל הרמב"ם: "עבירות שהתודה עליהן ביוהכ"פ זה חוזר ומתודה עליהן ביוהכ"פ אחר אע"פ שהוא עומד בתשובתו כו'". וצ"ע, אמאי לא הביא גם האוקימתא הא' בגמרא שם "ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר" (שבהמשך לזה באה האוקימתא דראב"י)? וע"פ הנ"ל א"ש, כי כבר כתבו בהל' תשובה שם ה"ב: "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", שמזה מובן, שאם שנה בהחטא, מן ההכרח שיעשה תשובה עוה"פ, כיון שהתשובה הראשונה לא הספיקה. ושני דינים שונים הם, דהא שחוזר ומתודה ביוהכ"פ אחר אע"פ שעומד בתשובתו, הוא מטעם "וחטאתי נגדי תמיד" (כמ"ש ברמב"ם שם מיומא שם), וכבר נתבארו הדברים בסש"ב פכ"ט, שהלב יש בו בחינות ומדריגות רבות כו', וגם בתשובה יש דרגא לפנים מדרגא, וכשהאדם עולה למדריגה חדשה, התשובה דיוהכ"פ שעבר לא סגי, אף שלגבי מצבו אז היתה תשובה מעלייתא. ואילו הא שאם שנה בהן צריך להתודות ביוהכ"פ אחר הוא בגלל שהתשובה הראשונה לא הספיקה מעולם.

ולכאורה הוי ראי' אלימתא מש"ס לדברי הרמב"ם, ויש לעיין אמאי לא הביאה רבינו.

[ולהעיר, שביאור רבינו בדברי הרמב"ם, דמיירי בדרגא נעלית של תשובה ולא בתשובה כפשוטה, לכאורה אינו רק ביאור ברמב"ם, אלא גם פתיחת דלת לבע"ת (בלשון המל"מ הנ"ל), שאל יפול רוחו בקרבו בראותו שאינו שייך לתשובה באופן ש"יעיד עליו כו'", כי גם בלי זה יש כאן תשובה מעלייתא. וגדולה מזו מצינו, דאף שבתניא אגה"ת שם הגדיר אדה"ז מצות התשובה מה"ת "שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה . . ולא יעבור עוד מצות המלך ח"וּ הן במ"ע הן במל"ת, וזהו עיקר פירוש לשון תשובה כו'", כלומר שצ"ל קבלה על להבא בנוגע לכל מצות התורה, מ"מ, חידש רבינו בלקו"ש חי"ז פ' אחרי ביאור דברי המשנה (בסוף יומא) "אשריכם ישראל כו' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל", שאפילו אם יהודי מוכן לשוב רק על עבירה אחת שבידו, ועדיין נשארו בידו שאר עוונות, מ"מ, יש כאן מצות תשובה (על עון זה), כיון ש"אשריכם ישראל". הרי למדנו שישנו לקיום מצות תשובה באופן נמוך יותר אפילו מההגדרה בתניא אגה"ת, ולא מיבעי מהגדרת הרמב"ם].

והנה, לכאורה הי' אפשר לבאר דברי הרמב"ם באופן אחר, ע"פ ביאורו הידוע של רבינו בל' התניא פי"ב בהגדרת הבינוני: "ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם", וכתב רבינו (בשיעורים בספר התניא שם): "הקושיא ידועה, ולפענ"ד הפי' שבינוני הוא שמצבו כעת הוא כזה שמושללת עשית עבירה בעבר או בעתיד, אף שאז נסיונות ומלחמת היצר באופן שונה משל עתה, כי בלאה"כ הוא עכ"פ רשע בכח, ואין זה בינוני בתכלית כו'".

ואכן לאחרונה ראיתי ביאור מעין זה ברמב"ם דידן, והוא בשם הגר"ש שקופ (נעתק מפי תלמידו בס' תורה יבקשו מפיהו), שמדייק בלשון הרמב"ם הנ"ל, "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם", "שלא ישוב לזה החטא" דייקא, דלכאורה הול"ל "שלא יעשהו עוד" וכיו"ב, ומהו דיוק הלשון לשוב לזה החטא?

וביאר הגרש"ק, שבזה הגדיר הרמב"ם התנאי הנדרש בתשובה -- "שלא ישוב לזה החטא לעולם", כלומר, שלא יחזור לאותו החטא ששב עליו, והוא עי"ז שבעת התשובה על החטא מופרך אצלו מכל וכל לשוב לחטא זה, ומושללת לגמרי עשיית עבירה זו בעתיד, באיזה מצב שהוא. ואם שב בתשובה כזו על חטאו, אלא שלאחר זמן חזר היצה"ר ופיתהו ח"ו לעבור עבירה זו באופן מחודש, אין כאן השבה "לזה החטא", לפי ש"זה החטא" נעקר ונתבטל לגמרי ע"י הוידוי ותשובה בשעתו, כי אם מעשה חדש של חטא, ואין כאן חסרון בתשובה הראשונה. לא כן הדבר אם גם בעת התשובה הראשונה, הנה מצד מצבו שייך שיעבור עוה"פּ על החטא, שאז החטא השני הוה כמו המשך לחטא הראשון.

ולכאורה יש להוכיח כן גם מל' הרמב"ם "יודע תעלומות", ולא "יודע עתידות", היינו, שהנוגע פה הוא שהקב"ה יודע מה קורה בתעלומות לבו של זה שעושה תשובה, שבעומק לבבו עתה מובטח הוא שלא ישוב לזה החטא לעולם, כיון שבלבו עתה אין שום נתינת מקום ואפשריות שישוב לחטוא, אף שבפועל ממש יתכן שבעוד משך זמן ישתנה מצבו ויחטא ח"ו עוה"פ. ואם כוונת הרמב"ם היתה שבפועל ממש לא ישוב להחטא לעולם, ואם עבר על עבירה זו עוה"פ ח"ו, ה"ז מפגין שהתשובה בעבר לא היתה אמיתית, הול"ל "יודע עתידות" וכיו"ב. ואף די"ל שהסיבה שחוטא עוה"פ בפועל היא בגלל הנתינת מקום לזה עתה בתעלומות לב, מ"מ, מה שנוגע כאן הוא שבפועל ממש לא ישוב לזה החטא, ולזה נוגע יודע עתידות. משא"כ לביאור הנ"ל, לא נוגע כאן פה העתיד, כי אם אך ורק ההוה, מה קורה בתעלומות לבו של השב בזמן שעושה תשובה.

וגם אם נפרש דברי הרמב"ם כך, יש לומר שמקורו הוא מגמרא יומא הנ"ל "ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר", ד"אם שנה בהן" מובנו (לפי דרך זו), שחוזר לעבירה הראשונה, כי גם תשובתו על עבירה ההיא לא היתה אמיתית ומוחלטת, ועדיין נשאר בלבו אז עלוליות לחזור למעשהו הרע. ואז צריך להתודות עוה"פ ביוהכ"פ הבא על החטא הראשון, לפי שעדיין לא שב ע"ז באמת.

ויל"ע מדוע לא רצה רבינו לבאר דברי הרמב"ם לפי הדרך שבה ביאר דברי אדה"ז בתניא.

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
רשימות
לקוטי שיחות
שיחות
נגלה
חסידות
רמב"ם
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות