ברשימת המנורה מבאר רבינו בארוכה את שתי השיטות בצורת עמידת המנורה, אם צפון ודרום מונחת או מזרח ומערב. ומבאר, שלפי השיטה צפון ודרום מונחת הרי המנורה שייכת לעבודת המוח, לימוד התורה, וששת הקנים הם ששה סדרי משנה, והקנה האמצעי הוא התורה שבכתב; משא"כ לפי השיטה מזרח ומערב מונחת הרי המנורה שייכת לעבודת הלב והרגש, ושבעת קני המנורה הם שבעת המדות שבעבודה: חסד (אהבה), גבורה (יראה) וכו' עד יסוד (התקשרות) ומלכות (שפלות). ועיי"ש בארוכה בדבריו הנפלאים ובכל הפרטים.

והנה, בביאור השיטה דצפון ודרום, שהמנורה הו"ע לימוד התורה - מבאר רבינו (שם סע"ח), את זה שכל ששת הקנים יוצאים מתוך הקנה האמצעי, "פני המנורה", כי ששת הקנים רומזים על ששת סדרי משנה, ויציאתם מקנה האמצעי היינו שמקורם מתורה שבכתב, וכמ"ש בגמרא מנא הני מילי דאמר קרא וכיו"ב.

אבל כאשר מבאר השיטה דמזרח ומערב, שהמנורה הו"ע שבעת המדות - כאן אינו מבאר פרט זה שכל הקנים יוצאים מתוך הקנה האמצעי.

ולכאורה באמת צריך ביאור, לפי שיטה זו שהמנורה רומז על שבעת המדות, שלפ"ז נמצא שהקנה האמצעי, הרביעי, הוא מדת הנצח (שהרי הששי והשביעי רומזים ליסוד ומלכות, והראשון רומז לחסד - כמבואר בארוכה בהרשימה) - מדוע דוקא מדת הנצח הוא ה"מרכז" של המנורה, של כל המדות?

ובפרט שלפנ"ז בהרשימה (סי"ד) מביא את דברי הספרי בהעלותך ח, ב - הובא ברש"י ובתיב"ע שם - ש(גם) לפי השיטה מזרח ומערב מונחת, הרי "פני המנורה" הוא הקנה האמצעי, וכל פיות הנרות ממזרח ומערב פונים אל הקנה האמצעי. ואף שברשימה מאריך לבאר את שיטת הרמב"םבפירוש המשניות דלא ס"ל הכי, אלא כל הנרות פונים למערב - הרי עכ"פ צ"ב לשיטה זו, ואלו ואלו דא"ח, מה טעם יפנו כל המדות דוקא אל הקנה האמצעי, הרומז על מדת הנצח?!

[שהרי בהרשימה מבאר בארוכה שהנר הששי הוא היסוד של כל הנרות, כי מדת היסוד היא ענין ההתקשרות וכו', או שהנר הראשון הוא העיקר, כי חסד יומא דאזיל עם כולהו יומין - ראה שם ספ"א - ולא נזכר כלל מעלתה של מדת הנצח דוקא בנדו"ז.]

ואולי י"ל נקודה בזה, דהנה ברשימות חוב' קכו סי"ב, בהערה ח שם, מבאר זה שבימי חשמונאי כשהיו עניים עשו המנורה מ"שפוד של ברזל וחיפום בבעץ". ומביא מקה"י שבעץ - בדיל - שייך לענין הנצח, ומבאר שלכן חפום "דוקא "בעץ", נצח - שמקורו באהבה רבה דאהרן, מדות דכתר, ע"ד "א-ל עליון וכו' גואל לבני בניהם".

ומבלי להיכנס לפרטי הענין, הרי עכ"פ נמצאנו למדים שענין האהבה רבה דאהרן, שהוא המדליק הנרות במנורה, שייכת למדת הנצח דוקא. ועפ"ז יובן קצת למה דוקא מדת הנצח היא ה"מרכז" של המנורה. ויל"ע עוד בספר הערכים חב"ד ערך אהרן בשייכותו לספי' הנצח כו', ואינו תח"י כעת.

ואני בחפזי כתבתי, ועצ"ע.