א) בלקו"ש חכ"ג פ' בלק (א) מבאר הטעם דנקרא הסדרה בשם בלק אע"פ דמבואר בגמ' (יומא לח, ב) דשם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו.

ומבאר שם דזהו ע"ד הדין דאסור להזכיר שם ע"ז, ואעפ"כ כל עבודת כוכבים התכובה בתורה מותר להזכיר שמה.

ועד"ז האיסור דלא מסקינן בשמייהו (דרשעים) לא חל על שם הכתוב בתורה וכן כתבו כמה מפרשים כמו שצויין בהערה (11) שם.

אמנם אכתי צ"ב אה"נ דלא חל איסור בשם רשע הכתוב בתורה. מ"מ אין כאן טעם לחיוב להשתמש בשם כזה וא"כ מדוע בחרו דוקא בשם זה [ועד"ז מקשה בלקו"ש חי"ח עמוד 310-311 מדוע נקרא החודש בשם תמוז שהוא שם ע"ז כמו שכתוב ביחזקא' ח' י"ד].

ואע"פ שמותר להזכיר שם ע"ז הכתובה בתורה, מ"מ רק מותר להזכיר ואין חיוב להזכיר וא"כ מדוע בחרו דוקא בשם תמוז לחודש זה].

ב) ועוד יותר קשה לפי מה שכתוב בדעת זקנים בע"ת על הפסוק (בשלח יד, ג) דבר אל בנ"י ויחנו לפני בעל צפון "היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלונית, ומתרצים דהאיסור הוא רק לאדם ולא להקב"ה".

והקשו המפרשים (אור שמח הל' ע"ז פ"ה הי"א ועוד צויין בהערה 15 שם) הרי שם ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר וא"כ מהי קושית הבעלי תוס', איך אמר ויחנו לפני בעל צפון שהיא שם ע"ז הרי בכתובה בתורה אין איסור להזכיר.

ומבאר בשיחה שם דגם זה הזכירה סתם בלי שום צורך אז כשכתוב בתורה מותר להזכירה אבל אם זה לצורך אז אפילו בכתובה בתורה אסור כיון שניתן בה ממשות.

ולכן באופן שאמר המתן לי בצד ע"ז פלונית נותן לע"ז חשיבות ואיסור, ולכן שפיר הקשו בע"ת איך אמר ויחנו לפני בעל צפון ותירצו דלאדם אסור ולו להקב"ה.

ועפ"ז קשה יותר איך נקרא הסדרה בשם בלק [והחודש בשם תמוז] הרי בזה ניתן חשיבות ואסור אפילו בשם הכתובה בתורה?

ג) ובאות ד' מבאר עפ"י מה שכתב היראים בסי' ע"ה (ובהיראים השלם בסי' רמ"ה ובשינוי לשון) דהטעם דשם עבודת כוכבים הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה "כיון שהתורה הזכירה ודאי נתבטלה".

ובפשטות משמע דאין השם זה עוד שם ע"ז ולכן מותר להזכירה.

וע"ז הקשה בשו"ת חות יאיר סי' א' (השגה י"א וי"ב), דהרי מצינו שמות ע"ז שכתובים בתורה ולא נתבטלו אז לדוגמא בעל פעור שכתובה בתורה ועדיין הי' ע"ז בזמן המשנה וגמ' (ראה סנהדרין ס:).

ד) ומחדש בלקו"ש שם דהפשט בהיראים "דודאי נתבטלה", אינה שהע"ז נתבטלה בפועל, אלא לגבי האדם שמזכירה נתבטלה, ואין בהזכרתו שום תוכן של שבח אלא אדרבה בזיון, וע"ד ההיתר דמותר להתלוצץ באלילים. (סנהדרין סג:).

דכל האיסור בהזכרתו הוא משום שעי"ז ניתן לה חשיבות משא"כ כשמבזה ומדגיש השקר שבו מותר.

ולכן בע"ז שכתובה בתורה שהתוכן בתורה היא כדי להראות הטעות והשקר בע"ז ולבזותו, ואם בבכונה זו מזכירה האדם, מותר.

וזהו הכוונה ביראים, דשם ע"ז שהכונה בתורה מותר להזכיר שמה דכיון שהתורה הזכירה ודאי נתבטלה [אצל האדם שמזכירה באותו סגנון ואופן שכתובה בתורה. שהיא כדי לבזותו ולבטלה].

משא"כ באופן שניתן לה חשיבות כגון המתן לי בצד ע"ז אסור כיון שאז מחשיבו ורק להקב"ה מותר כמו שכתוב בבע"ת שם.

ועפ"ז מבאר הטעם דנקרא הסדרה בשם בלק כיון שבשם זה ופרשה זו מודגש הגנאי של בלק, ובאופן זה מותר ויש ענין בהזכרתו.

[והא דנקרא בשם חודש תמוז כנ"ל ראה בלקו"ש חי"ח שם שמבאר דע"פ תורת החסידות תמוז מבטא ענין נעלה תמוז לשון היסק שמאיר שם ה' שלמעלה מהטבע בתוקף יותר מכל השנה עיי"ש].

ה) והנה בסנהדרין שם הביא סיפור דעולא לן בקלנבו שם מקום שנקראת על שם ע"ז ושאל לו רבא היכא לן מר וענה שלן בלקנבו.

ומקשה הגמ' והכתיב ושם אלקים אחרים לא שתזכירו אמר לי' דהרי א"ר יוחנן דכל עבודת כוכבים הכתובה בתורה מותר להזיכר שמה וכתיבא בקרא (ישעי' מ"ו) כרע בל קרס נבו.

ואח"כ מקשה ממשנה זבין דמזכיר שם מקום שנקראת בשם ע"ז לשיעור הילוך בדיני ראית זב ראה אחת מרובה כשלש שהיא כמגדיון לשילה. . . וגדיון היא שם ע"ז.

ומתרץ בגמ' דג"כ כתובה בתורה (ישעי' ס"ה) העורכים לגד שולחן ומותר להזכירה.

וצריך ביאור דלכאורה בשתי המקרים הנ"ל הרי אין מזכירה באופן של בזיון ומדוע מותר להזכירה דאע"פ שכתובה בתורה הרי אסור לדעת היראים כמבואר בשיחה דרק באופן של בזיון מותר. וצ"ע.

ו) ובלקו"ש ח"ב בהוספות עמוד 667 הביא הבעלי תוס' על הפסוק ויחנו לפני בעל צפון, ומחלק שם כמבואר בשיחה הנ"ל דהזכרה גרידא מותר כשכתובה בתורה והזכרה לצורך שניתן בה ממשות אסור אף שכתובה בתורה שאסור ליתן בה ממשות.

וכתוב שם בסוגריים "ובאמת היא סברא אלימתא, וצ"ע שלא נמצא חילוק זה בפוסקים".

וראה בהערה 19 בלקו"ש חכ"ג שם שמתרץ מדוע לא נזכר חילוק זה בפוסקים).

ז) וממשיך שם ואין להקשות דא"כ מה מתרץ בסנהדרין שם אמתני' (זבים א' ה') כמגדיון כו' דמותר להזכירו כיון דכתיבי בקרא, והרי לפי סברא זו גם אז אסור ליתן ממשות.

[ומתרץ] ואינה קושיא - דהנ"מ דניתן ממשות כשאומר המתן לי בצד ע"ז אבל כשמערן כמגדיון כו' - אין זה הע"ז עצמה, אלא שם המקום (וכפיה"מ) שעמדה שם הע"ז מלפנים (קודם נצחון החשמונאים - ע"פ פי' הר"ש) ומודדין ממקום זה ולא מפסל הע"ז, וא"כ תו ליכא אלא איסור הזכרה גרידא, שנקרא המקום ע"ש הע"ז, ופשוט.

ח) והנה לכאורה ביאור הנ"ל הוא רק לפי הטעם שחילק בדעת בעלי התוספות אבל לפי הביאור בשיחה שלדעת היראים מותר להזכירה רק כשהיא דרך בזיון באופן שכתובה בתורה, אכתי קשה מהי הכוונה בגמ' דמותר להזכיר כמגדיון דאע"פ שמזכיר שם המקום שנקרא ע"ש הע"ז וכתובה בתורה מ"מ אין כאן דרך בזיון.

ואין לומר דהאיסור הוא רק כשמחשיבה כגון המתן לי בצד ע"ז אבל באופן סתמי שמזכירה לצורך לסימן בעלמא כגון היכא לן ושיעור הילוך שאז אין כאן קיטר מיוחד להחשיבה מותר.

שהרי בשיחה שם מודגש דההיתר לדעת היראים "דודאי נתבטלה" היא רק כשמזכירה דרך בזיון, ראה בהערה (41) שם וז"ל: "היינו שמודגש באמירתו שהו"ע הכתוב בתורה, משא"כ הזכרת שם ע"ז סתם כשהיא לצורך, הרי אדרבה נותן בה ממשות ואסור גם אם כתובה בתורה (לדעת בעה"ת כנ"ל סעי' ב').

ובשני המקרים בגמ' הרי הזכיר שם המקום שנקראת ע"ש ע"ז לצורך, וא"כ אין זה דרך בזיון ומדוע מותר?

ולהעיר דבלקו"ש שם לא צויין ללקו"ש ח"ב שם (רק בחי"ח מצויין בהערה 28).

ט) והנה ביראים שם ממשיך ונראה לי דאינו אסור להזכיר אלא שם הניתן לאליל לשם אלהות שנתנו לה שם דמשמע אלהות, אבל גם הדיוטות כגון כרע בל קרס נבו אע"פ שעשו אותן אלהות מאחר שלא ניתן השם לשם אלהות ואינו נשמע אלהות ואדנות מותר וטעמא משום דכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו בשם אלהות הקפיד הכתוב כולי.

והקשה בשו"ת חות יאיר שם ועוד דהרי הגמ' כתבה דהטעם שמותר להזכיר קלנבו אינה כמו שכתב היראים משום שלא ניתן לאלקות אלא משום שנכתבה בתורה ומשמע דבלא"ה אסור.

ולהעיר דביראים השלם אין שם הדוגמא כגון כרע בלקרס נבו וכן כתוב בהגמ"י בהל' ע"ז כנדפס ביראים השלם. (ראה בתועפות ראם שם).

ואפשר דלפי המבואר בשיחה בדעת היראים שרק באופן שודאי נתבטלה מותר שמזכירה דרך בזיון הא דהזכיר שלן בקלנבו אי"ז משום שכתובה בתורה שהרי אין כאן דרך בזיון אלא משום שלא ניתן לשם אלהות וראה בדקדוקי סופרים שם שהביא שינוי גירסאות בגמ' שם ואין הדפוסים תח"י וצ"ע.