ר"מ בישיבת תות"ל - מאריסטאון
בלקו"ש ח"ו ע' 15 כותב כ"ק אדמו"ר אודות החילוק בין אבנים ללבינים: אבנים היא בריאה בידי שמים, ולבינים נעבד ע"י בנ"א. וע"כ החילוק ביניהם - דאבנים שהן בריאה דבידי שמים, מרמז על דרגא גבוה בקדושה, ולכן הוצרכו לבנות בביהמ"ק (לכתחילה) מאבנים, משא"כ לבנים שהיא מעשה ידי אדם, מרמזים על רשות, ושתלוי בידי בנ"א מה לעשות ממנה (קדושה או ח"ו להיפך).
וממשיך: "...וואס דערפון געפינט מען, אז דער איסור השתחוייה בפישוט ידים ורגלים איז גילטיק דווקא ביי רצפת אבנים או ניט ביי רצפת לבנים - ווייל דער דאזיקער איסור איז מצד דעם טעם וואס אין אן אנדער ארט טאר ניט געטאן ווערן א זאך וואס איז בדוגמא צו דעם וואס מען טוט אין בהמ"ק - השתחוי', און וויבאלד אז לבנים מצ"ע פארמאגען ניט קיין אנדייט אוף אן ענין פון קדושה, איז דעריבער די השתחוי' אוף רצפת לבנים ניט קיין דוגמא צו דער עבודת השתחוי' אין בהמ"ק...".
ועל מה שכ' "ניט ביי רצפת לבנים" מציין בהע' 30 למג"א קלט סק"כ. הנה שם כ' שבנוגע לאבני שיש חולקים מהריב"ל (אוסר) וכנה"ג (מתיר).
ובנוגע ללבינה, כותב בפשטות - בלי מחלוקת - דאין איסור דלבינה אינו אבן וככתוב "ותהי הלבינה לאבן", ושכן משמע ברמב"ם הל' ע"ז והמריב"ל.
והנה הדעת תורה ועד"ז הארחות חיים (ספינקא) ציינו לרמב"ם הל' טו"צ פי"ד ה"ח "הלבנים והשיש אינם חשובים כאבנים".
אבל המג"א הנ"ל שכ' על לבינה דמשמע מהריב"ל הנ"ל דסובר שאסור בשיש ומתיר בלבנים, ואינו סובר שזה בדומה לט"צ.
ולפי מ"ש לעיל מלקו"ש י"ל: דדוקא לבנים שהיא מעשה בנ"א אינו דומה לאבנים, אבל אבני שיש שהיא בריאה בידי שמים ושייך לדרגא בקדושה (שדומה לביהמ"ק) לכן שייך האיסור בזה (ולהעיר מגמ' חגיגה ד' יד על "אבני שיש טהור" ובמובא גם בדא"ח אודות מעלתו על שאר אבנים).
Download PDF