בלקוטי שיחות ח"א (ע' 222) מביא חקירת הצפע"נ בענין סימנים של בהמה טהורה אם הם גורמים או רק מבררים. ובהמשך הענין מבאר שם הנפק"מ אם הטהרה הוא מצד גזירת הכתוב או מצד הסברא, שאם הטהרה מצד גזיה"כ מותר לשחק בבהמה טהורה, ואם הוא מצד הסברא אין משחקין בו.

וראיתי מקשים דלכאו' בירושלמי שם מובא היתר אחר לשחק בבהמה טהורה, והוא שאם היא מחוסרת שחיטה מותר לשחק בו, ואיסור לשחק בטהורים הוא דוקא בחגבים ובדגים שאינן מחוסרים שחיטה, וא"כ אפילו אם הטהרה הוא מצד הסברא מותר לשחק בו ג"כ, וא"כ מאי הנפק"מ, בשלמא אם מדבר בהשיחה בחקירת סימנים של דגים ניחא, אבל בתחלת השיחה וכן הוא המשך השיחה, מדבר דוקא בבהמות, וזוהי מסקנת הירושלמי, בין לפירוש קה"ע ובין לפי' הפ"מ בקושיית הירושלמי שם ע"ש.

והנראה בזה לבאר, דבירושלמי שם מדייק במתני' דחגב טהור לר' יהודה בין חי ובין מת אינו חייב משום הוצאה רק בכגרוגרת (מפני שאין מצניעין אותו לשחוק לקטן - קה"ע שם), ור"י לשיטתו דאין משחקין באוכלין טהורין, וע"ז מקשה שם "והא כתיב התשחק בו כצפור? (גבי לויתן כתיב ולויתן דג טהור הוא - קה"ע, אבל הפ"מ מפרש באופן אחר עיי"ש)", ומשני "לא הותר מכלל איסור הוא", והיינו דלויתן בעצם הוא דבר טמא, אלא דהותר מכלל איסור הוא (דהיינו גזיה"כ - כמבואר בלקו"ש שם, ולפי"ז בפשטות מובן דאין נ"מ אם הוא בחיים או לא, דמותר לשחק בו, וצ"ע בקה"ע שם שכ' "פי' לויתן אע"פ שדג טמא הוא הותר מכלל איסור שאר דגים טמאים ובהיותו בחיים דינו כשאוכלים טמאים שמשחקים בהם" עכ"ל, דמשמע דבחיים דוקא מותר לשחק בו משא"כ כשהוא מת, וזה תמוה לכאורה) - ושוב פריך "והא כתיב כצפור? (משמע דצפור נמי מותר לשחק בו, וסתם צפור טהור הוא - קה"ע שם), ומשני "א"ר מתני, מכיון שהוא מחוסרת שחיטה כטמאה היא (מכיון שהצפור מחוסר שחיטה, כאוכלין טמאין הוא, דהא אסור הוא ומותר לשחוק בו - קה"ע ופנ"מ שם). (ולהעיר דבירושלמי הנידון הוא רק בעופות ולא בבהמות, אבל לעצם הנידון בענין מחוסר שחיטה אין נפ"מ בדבר).

ומבואר מדברי הירושלמי דבהמה ועוף ממין הטהור דמותר לשחוק בהם, היינו רק כשהוא בחיים בלבד, מפני שאז אסורים הם, משום שהם עדיין מחוסר שחיטה, אבל לאחר שחיטה, שכבר מותרים הם, בודאי דאסור לשחק בהן (שהרי ר"י לא מיירי רק מחייב בלבד, אלא אומר "אוכלין טהורין אין" וכו').

ולפי"ז שוב שפיר איכא הנפ"מ: דאם הטהרה הוא מצד גזה"כ אזי מותר לשחק בבהמה טהורה אפי' לאחרי שחיטה, כיון שבגזיה"כ אינו האיסור כלל כמו שאמרינן גבי לויתן, משא"כ אם הוא מצד הסברא אזי מותר לשחק רק כשהוא בחיים בלבד. אבל לאחר שחיטה שפיר אסור לשחוק בו כמו כל אוכל טהור.

ובאמת בלקו"ש שם אינו מזכיר כלל בהנ"מ ענין של בהמה, אי מותר לשחוק בו או לא, וז"ל: א נפקא מינה לדינה ... מיט א "דבר" טהור טאר מען זיך ניט שפילן. ווען איז דאס גערעדט געווארן? אויב ער איז פון א מין טהור.." ע"כ עיי"ש. והך דבר טהור גבי בהמה, היינו לאחרי שחיטה דוקא, כיון דלפני שחיטה "כאוכלין טמאין הוא" (לשון הקה"ע ופנ"מ ע"ש), ואינו דבר טהור "לענין זה שניתן לשחק בו" (פנ"מ שם).

ומה שהעירו עוד שם "שהפסוק (לויתן זה יצרת לשחק בו) המובא בהשיחה שונה הוא ממה שהובא בירושלמי, ובפרט לפי' הפ"מ שם שירושלמי אינו מדבר כלל בענין לויתן (כמובא בהשיחה) אלא בענין צפור עיי"ש", עכ"ל.

הנה נראה דאדרבה, כיון שבקושיית הירושלמי "והא כתיב התשחק בו כצפור" ובתירוצו "לא הותר מן כלל איסור הוא" איכא מפרשים שמפרשי באופן אחר (עי' ברידב"ז שם שמפרש דבאמת כוונת הפסוק שגם בלויתן אסור לשחוק בו, ולעולם לויתן בעצם דג טהור הוא כשיטת הבבלי בחולין סופ"ג (שציין בלקו"ש שם בהערה 3) ולדעתו לא פליג כלל - ועי' בשירי קרבן מה שכ' על המהרש"א בחדא"ג (שציין ג"כ בלקו"ש שם בהערה 3) לפי מה שסובר דהירושלמי ס"ל דלויתן בעצם דג טמא הוא), ולא משמע כלל הך ענין דגבי לויתן כיון דהיה גזיה"כ דטהור הוא - והיינו דהותר מן כלל איסור הוא - ולכן מותר לשחוק בו (וא"כ ליתא הנ"מ כלל מ"ש בלקו"ש) הנה לכך הביא מתהלים, לויתן זה יצרת לשחק בו (ודלא כהרידב"ז) וגם להוכיח דהכתוב דאיוב מבואר שכן מותר לשחק בו (ועי' פירש"י תהלים קד, כו "לשחק בו" - "כך אמרו רבותינו במס' עכו"ם, וכן מפורש בספר (איוב מ) התשחק בו כצפור". עכ"ל). והירושלמי ס"ל (דלא כהבבלי) שבעצם דג טמא הוא, כהקה"ע, ולכן שפיר איכא הנ"מ שכ' שם. (ופי' הפ"מ לכאו' צ"ע דלדבריו מתעלם הירושלמי לגמרי מהך דלויתן שמותר לשחק בו).

והא דבירושלמי אינו מביא הך דלויתן זה יצרת לשחק בו - י"ל דרצו בחדא מחתא להקשות גם מצפור שזה אינו אלא בהפסוק שבאיוב הנ"ל בלבד (ואדרבה עיקר הקושיא הוא (גם לאחר שכבר תירצו הך דלויתן) מצפור דוקא). אבל בהשיחה שמעוניין להביא רק הך דלויתן בלבד גבי הנ"מ (דמצפור אין נ"מ כלל), לכן הביא הך "דמפורש דמיירי גבי לויתן", משא"כ בהפסוק דאיוב הו"א דלויתן אינו אלא לעומת צפור וכהרידב"ז שם.

ומה שהעיר עוד שם שהראי' בס"ב מתוס' נדה (נ, ב) ד"ה 'תרנגולתא' הביא ג"כ הצפע"נ - יש להוסיף שכמו כן כתבו הגר"מ זעמבא הי"ד בשו"ת זרע אברהם סי' יא אות יז (וציין שם לאבני נזר או"ח סי' תפז שהאריך בדברי התוס' בנדה, והביא דברי הבית מאיר ע"ש), ובריש סי' יג. ועיי"ש סי' יד אות כד. ובשו"ת חזון נחום תשובה נז. ועיי"ש בקונט' דברתי בחזון פר' כב.