בקובץ שעבר (תתסז, עמ' 20) הבאנו את דברי הרבי בלקו"ש חט"ז (עמ' 9 ואילך) בביאור יסוד טעם פלוגתתם דרב ושמואל בכ"מ, דרב נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד איסורי" – בין אדם למקום, ושמואל נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד ממונא" – בין אדם לחבירו, ע"פ דברי הגמ' בבכורות דף מט ע"ב דהלכתא כרב באיסורא וכשמואל בדיני (ממונא). וכתבנו להעיר ולבאר עפ"ז עוד כמה פלוגתות דרב ושמואל דאזלי' לשיטתייהו בהנ"ל.

ב. ויש להעיר עוד מהא דאיתא במס' מגילה (יג, א) עה"פ (מג"א ב, ט) "וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים", דנחלקו רב ושמואל במהות השינוי לטוב, רב אמר ששינה אותה לטוב בזה "שהאכילה מאכל יהודי , ושמואל אמר ששינה אותה לטוב בזה "שהאכילה קצלי דחזירי" [כלומר חתיכות שומן חזיר – עי' רש"י], והיינו שנתן לה מאכלים שמינים וטובים יותר. [ויעויין בחדא"ג מהרש"א על אתר "או שינה ליתן לה מאכל שמן וטוב" – ודברינו דלהלן הם לפי פירוש זה].

ונראה לומר דאזלי לשיטתייהו בהנ"ל: דרב נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד איסורי" – בין אדם למקום, ולכך פירש שהשינוי לטוב הי' בזה שהאכילה מאכל יהודי – טוב רוחני ונפשי.

אכן שמואל נוטה לפרש הענין "ווי דאס איז מצד ממונא" - בין אדם לחבירו, וע"כ פירש שהשינוי לטוב הי' בזה שהאכילה מאכלים שמינים וטובים יותר – טוב גשמי וגופני.

ולהעיר מפי' מנות הלוי על אתר שכתב "זה דורש הטוב הנפשי במאכלים המותרים כפי הדת, וזה דורש הערב והוא בשר החזיר השמן", ומתאים להיסוד שבלקו"ש, וכמוש"נ.