בלקוטי שיחות חלק לה שיחה הג' לפר' וישלח מביא כ"ק רבינו פירוש רש"י על הפסוק (לד, א) "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ" – "בת לאה ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לקראתו", ועל זה כותב רבינו "דגם כוונת רש"י ע"ד יציאת דינה היא למעליותא דכיון שהיה בכחה להחזיר למוטב אפילו את עשו הרשע, מובן ש"ותצא דינה גו' לראות בבנות הארץ" לא הי' זה ח"ו ענין של היפך הצניעות כו', וזהו פי' רש"י "על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה", היינו שתכונה טובה זו של דינה שהי' ביכולתה לצאת לראות בבנות הארץ ולהחזירן למוטב באה לה מאמה שאף היא יצאנית כזו היתה. וזהו שמפרש רש"י "בת לאה ולא בת יעקב" כי ענין זה ירשה דינה מלאה. ע"כ תוכן הענין.

והנה דעת רבינו שמה שכותב רש"י שאף לאה יצאנית היתה, היא למעליותא שהי' לה (ולבתה) היכולת לצאת לחוץ ולקרב ולהחזיר אנשים למוטב.

והנה צריך עיון האיך ליישב זה אם מה שכתוב בתורה אור פ' ויצא (דף כג) שמדריגת לאה היא עלמא דאתכסיא והעלם, ועיין שם שכתוב "ועמ"ש ע"פ טובה הארץ מאד מאד דענין דור המדבר שהיה מבחי' לאה עולם המחשבה וטענו למה צריכים לירד לבחי' עולם הדיבור שהוא בחי' מלכות", דמדברים אלו מוכח שהתכונה של לאה היא לישאר בהעלם ולא לצאת לחוץ, ואיך מיישבים זה עם דברי רבינו שהתכונה של לאה שהיתה יצאנית היא למעליותא, וא"כ משמע שנטיה זה באה לה מצד הנפש האלקית ולא מצד הנפש הבהמית.

ולכאורה מוכרחים אנו לומר שתכונה זו שלה שהיתה יצאנית באה לה מצד טבעה ותכונת נפשה, והיא השתמשה בתכונה זו להחזיר נשים למוטב, ומ"ש שמדריגת לאה היא "עלמא דאתכסיא" זהו מצד הנפש האלוקית שלה.