בלקו"ש ח"כ פ' תולדות (שיחה ב') עומד רבינו זי"ע על הפסוק "ויגדלו הנערים" (בראשית כה, כז) בסע' ה' כותב רבינו:

"דער ביאור בזה: ס'איז ידוע בענין "מעשה אבות סימן לבנים" אז "מעשה אבות" איז די נתינת כח אויף דער עבודה פון ("בנים") אידן. דערפון איז מובן, אז אלע אופני עבודת ה' וועלכע זיינען פאראן ביי די "בנים", זיינען אויך פאראן (באופן של "סימן" עכ"פ) אין מעשה אבות. דער רמב"ם אין שמונה פרקים איז מבאר בארוכה די צוויי אופני עבודה - "החסיד המעולה" (וואס איז מלכתחילה מתאווה נאר צו טוב), און "הכובש את יצרו" (וועלכער איז "מתאווה אל הפעולות הרעות . . ויכבוש את יצרו").

פאדערט זיך הסברה: וויבאלד "האבות הן הן המרכבה", כנ"ל - וואו איז דער "סימן לבנים" פון "מעשה אבות" אויף דער עבודה פון "כובש את יצרו"? . . לכאורה וואלט מען געקענט ענטפערן, אז אע"פ אז די אבות האבן ניט געהאט קיין שטערונגען מבפנים ח"ו, זיינען אבער געווען שטערונגען מבחוץ, פון דעם ארום (כנ"ל), וואס זיי האבן געדארט "כובש" זיין. קומט אויס, אז זייער עבודה האט זיך געטיילט אין צוויי סוגים: די עבודה בעלי' מדרגא לדרגא אין קדושא גופא; און דאס וואס זיי האבן זיך מתגבר געווען אויף די מניעות מבחוץ - וואס די התגברות ו"כיבוש" אין עבודת האבות איז א נתינת כח (סימן לבנים) אויף דער עבודה פון "כובש את יצרו".

והנה דעת רבינו שכיון שהאבות הן הן המרכבה א"כ בפשטות צריך לומר שהם שייכם להסוג של "החסיד המעולה" שבשמונה פרקים להרמב"ם ולא היה להם שום מניעות או מלחמות מבפנים, כי אם רק מניעות מבחוץ. ולכאו' משמע שדעת רבינו שהרמב"ם סובר שמעולם אין ל"החסיד המעולה" שום עיכובים מבפנים כי אם עיכובים מבחוץ. וצריך ביאור איך לתווך זה עם שיטת אדמו"ר הזקן בלקו"א פרק י', שמפשטות לשונו משמע, שבהתחלת העבודה יש להצדיק גמור מלחמה מבפנים והצדיקים "מהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה" (לשון אדמו"ר הזקן פרק י'), ומהכי תיתי לומר שאדמו"ר הזקן מדבר רק במלחמה במה שהוא חוץ לגופו.

וא"כ כשהקשה רבינו נשיא דורנו "וויבאלד האבות הן הן המרכבה כנ"ל וואו אז דער "סימן לבנים" פון "מעשה אבות אויף דער עבודה פון "כובש את יצרו"? לכאו' התירוץ הוא פשוט ביותר, ש'סימן לבנים' של מעשה אבות הוא, מה שהאבות עכ"פ בתחילת העבודה שלהם, כבשו את יצרם והפכו הקליפה שלהם לטוב!

ולכאו' יש לעיין האם יש מקור קדום בחסידות למשמעות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שלהאבות לא היו מניעות ועיכובים מבפנים? דלכאו' זה בניגוד להא דאיתא במס' סוכה נב, א "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו".