ר"מ בישיבת "תפארת בחורים", מאריסטאון
בגליון דיום הבהיר תשצה (עמ' 13) העיר הרב יהודה לייב שי' שפירא במבואר בדברי כ"ק אדמו"ר זי"ע בדברי הרמב"ם בענין כוס החמישי, שהכוונה הוא שאומר עליו הלל הגדול ואינו שותה ואינו חותם בברכה, דלשון הרמב"ם הוא "ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו...וכוס זה אינו חובה כמו ד' כוסות", ומפרש הרבי דמל' הרמב"ם משמע "...אז עס איז טאקע דא א חיוב, אבער ס'איז נישט ממש א מצוה (עכ"פ) מן המובחר (און דערפאר זאגט דער רמב"ם נאר "ויש לו למזוג כו'")": דנראה מפשטות דברי הרבי דהלשון "מצוה מן המובחר" הוא ענין דחיוב (וע"ז כותב הרמב"ם שאין ענין דכוס ה' "חובה" כמו בענין מצוה המובחר -וכפי שביאר הרבי לאח"ז בהשיחה-).
(ודן יותר באריכות בהא שהרבי מבאר למה לא כתב הרמב"ם דכוס חמישי הוא מצוה מן המובחר (כיון שאין מגדר הכוסות והוא ענין אחר), דלכאורה כיון דהרבי ביאר שהרמב"ם סובר שע"פ ההלכה יש לו למזוג כוס זה (ולא לשתות) כר"ט מהו ההו"א שיכתוב "שהיא מצוה מן המובחר", אלא וודאי שהרבי לומד בפשטות שהיה להרמב"ם לכתוב כן במקום "ואינו חובה כמו ארבעה כוסות"1).
והעיר הרב הנ"ל דלכאורה סברא זו תמוהה, דמכמה מקומות נראה דהכוונה ב"מצוה מן המובחר" שגם בלי עשייה זו יצא, ואין חסר שום דבר מעיקר הדין אלא שלא עשה מן המובחר.
בפשטות נראה דכוונת הרבי היא: דיש עדיפות בלשון "מצוה מן המובחר" על הלשון "ויש לו לעשות..." בענין זה דל' מצוה המובחר כולל בו ענין דמצוה (בנוסף להחובה שבה).
גם אם נאמר שכוונת הרבי היא (גם) לומר שיש בו יותר בענין החובה מ"מ הוא רק לגבי לשון ד"ויש לו ל..."עשות כך וכל (אבל לא לגבי לשונות "בדיעבד לא יצא", ואפי' לא לגבי לשונות "לכתחילה" יעשה כך וכך שבזה מדובר בהלשונות שציטט הרב הנ"ל).
ויש להביא סמוכין ד(דהגם ד"מצוה מן המובחר" הוא חיוב פחות ומועט לגבי ענין החיוב בענין ד"דיעבד" ואפי' לגבי "לכתחילה", מ"מ) יש בו ענין דחיוב קצת, (ועדיפות לגבי לשון ד"ויש לו ל..." כך או כך (כשאין חובה בעשיית דבר ההיא) בלשון אדמה"ז בסי' ש' ס"ג לענין סעודת מלוה מלכא: "...וא"צ להקדים סעודה ג' בשביל שיאכלו סעודה זו כראוי, שסעודה זו אינו חובה כל כך אלא מצוה מן המובחר בלבד", שהגם שעניינו הוא "מצוה מן המובחר בלבד" מ"מ יש בו קצת חובה (אלא שאינו חובה "כל כך" שבשביל יצטרך להקדים סעודה ג').
ועדיין ישל"ע בלשונות בפוסקים ובפרט לשונות אדמה"ז בלשון "מצוה מן המובחר" והלשון "ויש לו..." וכו'2.
דא"ג יש להעיר: לשון רש"י תמורה ה' ע"א (על הגמ' "ה"א הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מיקרי"): "...דליכא אלא איסורא בעלמא".
והיינו דגם בענין דאיסור (שלא לתרום מן הרעה על היפה) שייך הלשון "מצוה מן המובחר".
1) הערות קצרות אמובא שם:
א- מסתפק בכוונת הרבי בביאור הב': אם פוסק הרמב"ם לגמרי כר"ט או מסתפק כר"ט. מדברי הרבי בהערה 20 דמביא דעת הראשונים הסוברים דכיון דשקו"ט אמוראי בר"ט אלמא דהילכתא כותיה ומציין להמבואר באות ד' שהוא ביאור הב', נראה בפשטות דלומד בהרמב"ם כהראשונים דהילכתא כוותיה דר"ט לגמרי.
ב- לביאור הא': הא דאינו מתאים הלשון "מצוה מן המובחר" אינו רק משום שאינו חיוב כ"כ, אלא אדרבה משום דלשון זה אין בו ענין "ההכרעה" דהרמב"ם בפסק ההלכה, מפאת מחלוקת ר"ט וחכמים ולא היה נכלל בו הזהירות שלא לשתות הכוס מחמת הדין דאחר קיום ד' כוסות לא ישתה כלום.
ג- פשטות קושיית הרבי למה לא כתב הרמב"ם "מצוה מן המובחר" במקום "ויש לו למזוג...ואינו חובה" (אינו משום שמצוה מן המובחר הוא יותר חיוב, אלא) הוא משום שהוא ל' המתאים יותר יותר בעניין דעשייה שיש לו לעשות אבל אינו חובה כל כך. ועל זה מפרש הרבי בהתירוץ: דאדרבה מצוה מן המובחר עדיף טפי.
2) ולהעיר מל' "מצוה מן המובחר לברך על אבוקה" בנר הבדלה (מגמ' פסחים) הביאו אדמה"ז סי' רחצ ס"ד ובס"ה כותב ד"אם אין לו אבוקה עכ"פ יש לו למצוה מן המובחר להדליק נר א' להבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית...", דרואים:
א- דמצוה מן המובחר מחייב קצת (וראה מג"א סק"ד שם דגם כשיש לו כבר נר מונח צריך לחזור להדליק אבוקה.
ב- וכשאין לו אבוקה "יש לו" לעשות בענין שיהיה מצוה מן המובחר.
ויש להוסיף: דהלכה זו מובא גם בשו"ע שם ושם מובא בשם "יש מי שאומר", ובהגר"א שם מבאר דהכוונה הוא משום היכר. ובאדמה"ז שם כתב כנ"ל הל' זו "כמצוה מן המובחר".
ואולי יש לומר בדעת אדמה"ז שלומד שהוא המשך בההלכה דמצוה מן המובחר להדליק אבוקה (דיש לו להדליק נר א' ולדבקו לנר שהדליק כבר לאבוקה -כביאור המג"א בהגמ' שם-). רואים: ד"מצוה מן המובחר" מחייב קצת להדר אחריה כו'.
Download PDF