איתא בויקרא רבה (פל"ד, ח): "ואימתי פרע לו הקב"ה שכרו [ליתרו שקרא למשה לאכול לחם (שמות ב, כ)], רבי יוחנן בשם רבי יוסי הגלילי אומר בימי שאול, הה"ד (שמואל א, טו, ו) ויאמר שאול אל הקיני לכן סורו רדו [מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים, ויסר קיני מתוך עמלק] וגו', [והקיני הם בני יתרו חותן משה שישבו בקרב העמלקי כמו שנאמר בשופטים א, טז] – וכי עם כל ישראל עשה חסד והלא לא עשה אלא עם משה לבדו, [כשהאכיל יתרו את משה מלחמו במדין, ושאול אומר ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל" וגו'?] – אלא ללמדך שגם מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאילו עושה חסד עם כל ישראל". ע"כ, וכ"ה במדרש שמואל (פי"ח, ג).

והנה בעץ יוסף שם כתב, וז"ל: "וא"ת והלא מה שעשה עם משה היה במדין ובקרא כתיב בעלותו ממצרים? וי"ל שע"י שמשה העלה ממצרים נחשב החסד שנעשה למשה כאילו נעשה לישראל בעלותם ממצרים, שלולי שהחי' את משה לא עלו ממצרים, ומטעם זה נחשב החסד הנעשה לגדולים כנעשה לכל ישראל, לפי שהכל נהנים בתורתם וזכותם". עכ"ל, וכ"כ ביפה תואר שם.

בגמרא ברכות (סג, ב) נאמר: "פתח רבי נחמי' . . והלא דברים קל וחומר, ומה יתרו שלא קירב את משה אלא לכבוד עצמו כך [שחסדו הועיל להציל את צאצאיו לאחר כמה דורות כי נחשב כחסד עם כל ישראל], המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה [נחשב הדבר כאילו עשה חסד עם כל בני ישראל]". עכ"ל. ולכאו' איך העושה חסד עם ת"ח נחשב הדבר כאילו עשה חסד עם כל ישראל, ולא שייך שם תירוץ העץ יוסף לגבי משה; דשם לולי שהחי' את משה לא היו עולים ממצרים, משא"כ גבי ת"ח איך נחשב כעושה חסד עם "כל ישראל", והרי לא כל ישראל ממש נהנים מתורתו.

וה"נ איתא בשיר השירים רבה (פ"ב, ה): "ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד? אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאילו עשה עם כל ישראל, ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה" [שלא כיתרו שעשה חסד עם משה מפני שהיה חייב לו טובה על שהשקה את צאנו].

ולכאו' איך העושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאילו עשה עם כל ישראל?

והנראה בזה לבאר בהקדם מ"ש בלקוטי שיחות חלק יג (עמ' 126) בענין מ"ש רש"י בפ' מסעי (לד, ב) על הפסוק "צו את בני ישראל גו' זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה לגבולותיה" – "ומדרש אגדה אומר על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבעה אומות מן השמים וכפתן לפני משה אמר לו ראה אין בהם עוד כח" [לכך כתב לשון נפילה].

והקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע (שם הערה 28) "שבכתוב נאמר "תפול לכם" [לבני ישראל] וע"פ המדרש אגדה "כפתן לפני משה?" ומתרץ עפ"י מ"ש רש"י בפ' חוקת (כא, כא) ד"ה וישלח ישראל מלאכים - "ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום (לעיל כ, יד) וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל".

ולפי זה אינו קושיא הא שבכתוב נאמר "לכם" (בני ישראל) ובמדרש אגדה נאמר ש"כפתן לפני משה", כי משה הוא ישראל וישראל הם משה וכו'. – ועי' לקוטי שיחות חלק ח (עמ' 133 הערה 59), חלק כד (עמ' 220 – 221), חלק כה (עמ' 316) בענין יום הולדת של נשיא הדור, ע"ש.

ובלקוטי שיחות חלק ט (עמ' 450) איתא, שעצם מציאות האדם וכל אשר לו שייך למלך (הקב"ה), ובהערה שם: "ועפ"ז מובנים כמה מדיני המלך - עיין רמב"ם הל' מלכים (פ"ג ה"ה – פ"ד), ושם (פ"ג, ה"ו): לבו הוא לב כל קהל ישראל – ולהעיר מזח"ג רכא, ב. אגה"ק סל"א. שו"ת חכם צבי סע"ד (אבל בפסקי דינים להצ"צ חיו"ד סוס"מ הכריע כדעת החולקים עליו). ונסמן בדרכי תשובה ובניצוצי זוהר שם – וברש"י חוקת (כא, כא) והוא מתנחומא: הנשיא הוא הכל. ראה לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1050" עכ"ל. – ועי' בזה באורך בלקוטי שיחות חלק לג (עמ' 131 ואילך), וחלק יט (עמ' 165 ואילך).

ומעתה א"ש מאד מדוע החסד שעשה יתרו למשה כשהאכילו מלחמו נחשב לעשיית חסד עם כל בני ישראל, כי בעצם "משה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור".

ועי' בחידושי מהרש"א שכתב: "ומה שכתב שעשה חסד עם כל ישראל, היינו שעשה חסד עם מושיען לקרבו בביתו להצילו מחרב פרעה וק"ל".

ולפ"ז א"ש מדוע "כל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאילו עושה חסד עם כל ישראל" (שבויק"ר ושהש"ר הנ"ל), ו"המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה" שנחשב כאילו עשה חסד עם כל ישראל (שבברכות הנ"ל), דהנה איתא בתניא פ"ב ד"נשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם", ובלקוטי שיחות חלק ו (עמ' 176): "דכשם שמשה רבנו למרות היותו מנהיגם של כל ישראל בדורו ובכל הדורות הבאים [ראה זח"ג רעג, א. וראה גם תניא פמ"ד: "אפס קצהו . . מאיר לכללות ישראל בכל דור ודור כו'] . . כך גם לגבי אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא . . נשיאי ישראל [ראה תקו"ז שם: "בכל צדיק וחכם". וראה גם בראשית רבה פנ"ו, ז, - ומ"מ ישנו ה"אתפשטותא כו'" גם בכאו"א מישראל, וכמ"ש תקו"ז שם – "עד שתין רבוא" (היינו כללות הדור – ראה שם ובזהר שם). וי"ל שע"י ה"צדיק וחכם" נמשך אח"כ בכל ישראל] שבכל דור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שלמרות שהנשיא משפיע לכל ישראל, כלשון רש"י [חקת כא, כא, – להעיר מרמב"ם הל' מלכים (פ"ג ה"י): "לבו (דמלך) הוא לב כל קהל ישראל"] "הנשיא הוא הכל", ואשר משום כך הם נקראים "ראשי אלפי ישראל", בדומה לראש המחייה את כל האברים אפילו את הצפרנים [ראה תניא פ"ב]. עכלה"ק.

וא"כ נמצא דכל מי שעושה חסד עם אחד "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם" נחשב בעצם כאילו עשה חסד עם כל ישראל, שהם בבחי' "הנשיא הוא הכל".

ועי' לקוטי שיחות חלק כו (עמ' 350), חלק לג (עמ' 111) ושם מתשו' הרשב"א ח"א (סי' קמ"ח), ושם (עמ' 203).