בנוגע למש"כ בגליונות שעברו בביאור יסוד פלוגתתם דרב ושמואל בכ"מ ע"פ מש"כ בלקו"ש חט"ז (עמ' 2 ואילך) דרב נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד "בין אדם למקום" - צד המעלה, ושמואל נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד "בין אדם לחבירו" - צד המטה, יש להעיר ולבאר עוד פלוגתא כדלהלן בע"ה.

בסנהדרין דף צג, א. מקשה הגמ' "ודניאל להיכן אזל" [כשהושלכו חביריו (חנני' מישאל ועזרי') לתוך כבשן האש שלא הושלך עמהם], ונחלקו שם אמוראי "אמר רב למכרא נהרא רבא בטבריא [לחפור ולהוציא נהר בטבריא] ושמואל אמר לאתויי ביזרא דאספסתא [להביא זרע של עשב שהוא מאכל בהמה שלחו נבוכדנצר - רש"י] וכו'".

ועיין בעיון יעקב לע"י שם שכתב לבאר טעם פלוגתתם ע"ד הרמז, ע"פ הא דאיתא להלן בגמ' שם "ת"ר שלשה היו באותה עצה [שהלך משם דניאל] הקב"ה ודניאל ונבוכדנצאר, הקב"ה אמר ליזל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותי' איתנצול, ודניאל אמר איזל מהכא דלא ליקיים בי "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז, ה) [דנבוכדנאצר עשאו אלוה כדכתיב ולדניאל סגיד, והוה לי' כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה הי' צווח עליהן לשורפן לכך הי' מתיירא - רש"י], ונבוכדנאצר אמר יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלוהיה בנורא וכו'".

וביאר העיון יעקב דאפשר דפלוגתת האמוראי לעיל בנוגע דניאל היכן אזל מרמז ל"שלשה היו באותה עצה" הנ"ל, וז"ל "אפשר דרב קאמר דעה זו [למכרא נהרא] ע"פ עצת ה' דקאמר בסמוך דלא יאמרו בזכותי' אתנצל לכך רמז למיכרא נהרא שיבוא המים לכבות אש של נבוכדנאצר לכך שלחו, ושמואל אמר לאתויי בזרא שהוא מגדל צמחים רמז לעצת דניאל דלא ליקיים בי' פסילי אלהיהם תשרפון באש ואסור בהנאה שלא ידבק בידך מאומה מן החרם במקום שאינו מגדל צמחים כדאיתא בש"ס דע"א וכו'" עיי"ש.

ונמצא דדעת רב שדניאל הלך למיכרא נהרא מרמז לעצת הקב"ה, ודעת שמואל שדניאל הלך לאתויי ביזרא דאספסתא מרמז לעצת דניאל.

ונראה לומר דאזלי לשיטתייהו הנ"ל, רב נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד המעלה - ובנדו"ד מרמז לעצת הקב"ה, אכן שמואל נוטה לפרש הענין כפי שהוא מצד המטה, ובנדו"ד מרמז לעצת דניאל.