בגליון תתקמ (עמ' 24) כתבתי להקשות לכאו' על המבואר שגנותן של בנ"י שבכל משך שהותן במדבר הקריבו קרבן פסח רק פ"א, היתה שלא בקשו מהקב"ה שיוכלו להקריבו. וע"ז שאלתי, מכיון שבס' יהושע ילמדו שכל השנים שהיו במדבר לא היו נמולים, ממילא נהגו עפ"י דין, כי במדבר לא נשבה רוח צפונית והיתה סכנה למול, ונאמר וכל ערל לא יאכל בו, ואיזו תועלת תהיה בבקשה זו.

ובגליון הקודם (עמ' 56) כתב הרב מ.מ.ס. שי' בשם אביו שי' שהגנות היתה שלא בקשו מהקב"ה שלמרות שעפ"י טבע אין רוח צפונית נושבת במדבר, יעשה נס למעלה מדרך הטבע, שכן תנשב רוח צפונית ואז יוכלו לקיים מצות מילה ואח"כ להקריב ק"פ.

ולהעיר מלקו"ש ח"ה (עמ' 80): "פון די ענינים אין קיום המצות שלאחרי מ"ת - איז די השתדלות אז מצוות זאלן געטאן ווערן בדרך הטבע, ניט דורך א נס, ווארום וויבאלד אז די מצוות (שלאחרי מ"ת) דארפן פועל'ן א זיכוך און ממשיך זיין קדושה אין די דברים הגשמיים שבעולם הטבע, דארפן זיי זיין ע"פ טבע, בכדי אז אויך טבע פון וועלט זאל (ניט נתבטל ווערן, נאר) נזדכך ווערן. נאכמער, ניט נאר די מצוה אליין, אפילו די הכנה למצוה דארף זיין עפ"י טבע. וכידוע דער סיפור פון דעם אלטן רבי'ן, אז ער האט געווארט מיט דער ברכה פון קידוש לבנה, ביז ער האט געפועל'ט ביי דעם פקיד אז יענער זאל אפשטעלן די שיפל . . און דאס ווייל ער האט געוואלט אז אויך די הכנה צו דער מצוה זאל זיין מלובש בדרכי הטבע"1. ע"כ לשון שיחה הנ"ל.

עפ"ז, יש לחקור: האם כדאי לבקש מהקב"ה שיעשה נס למעלה מדרך הטבע, ולשנות הטבע שבמדבר שאין רוח צפונית, וינשוב שם רוח צפונית, בכדי שיכולו לקיים מצות מילה וגם להקריב ק"פ, אעפ"י שאז הן ההכנה והן קיום המצוה לא תהי' בשלימותה ותכליתה הנ"ל לזכך וכו' הטבע, או לחכות עד שיגיעו למחוץ חפצם, מקום ישוב, ששם תנשוב רוח צפונית עפ"י טבע, ויקיימו מצות מילה בתכליתה ושלימותה וכו' מן המובחר. להעיר מהמבואר בלקו"ש חי"ט (עמ' 74): "אויב מען קען מקיים זיין א מצוה בכל פרטי', אבער דורכדעם וועט פעלן אין כללות ההידור פון דער מצוה, ולאידך אויב מען וועט מקיים זיין די מצוה בהידור וועט פעלן א פרט (שאינו לעיכובא) בהמצוה, איז די שאלה וואס איז מכריע: דער קיום המצות בכל פרטי' אדער דער הידור אין כללות המצוה . . אויב דורך אפלייגן די מצוה אויף שפעטער וועט מען מקיים זיין די מצוה בהידור ומן המובחר" [וראה בהערות שם].

להעיר גם משו"ע אדה"ז סי' צד ס"ה - ע"ד תפלת שמו"ע במעומד: "אם עבר ויצא [בדרך] יכול להתפלל דרך הילוכו ואעפ"י שיגיע למחוז חפצו בעוד שיש עדיין שהות להתפלל, אעפ"כ יכול להתפלל בדרך מיד שהגיע זמן תפלה ואינו מחויב להתעכב מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו כדי להתפלל שם מעומד . . ואינו מחוייב להחמיץ המצוה כדי להתפלל שם מעומד כיון שעכשו הוא פטור מהעמידה, ומ"מ כדי לקיים המצוה מן המובחר נכון הוא שימתין עד שיגיע למחוז חפצו להתפלל שם מעומד, ואין בזה משון אין מחמיצין את המצות וזריזים מקדימים למצוה, כיון שמתכוון כדי לקיים מצוה מן המובחר".

להעיר גם מלקו"ש חכ"ב (עמ' 125 ואילך): "החקירה שם ע"ד ברכת ד' מינים בסוכה שע"ז כותב אדה"ז שזוהי מצוה מן המובחר - אם זהו דין בסוכה או בד' מינים. ונפק"מ - כשיורד גשם שאז פטורים מן הסוכה, אם זהו דין בסוכה מותר לברך חוץ לסוכה, ואם זהו דין בד' מינים, אז, אעפ"י שזריזין מקדימין למצוה, יש לחכות עד שיופסק הגשם בכדי לברך בסוכה שזהו "מצוה מן המובחר"".

בלקו"ש ח"ה עמ' 76 בהערה 25 מסביר הטעם שאאע"ה, אעפ"י שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה, לא קיים מצות מילה כל השנים עד שהי' בן צ"ט, שאז שנצטווה עלי', בכדי שתהי' מצוה מן המובחר.

בנידון דידן - שתכלית ושלימות קיום המצוה וכן ההכנה לה הן דוקא כשהן מלובשים בדרכי הטבע, ז.א. - שקיום המצוה בדרכי הטבע, הם חלק מקיום המצוה, הרי עפ"י כהנ"ל - ובפרט שבנ"י במדבר היו פטורים ממצות מילה וגם ממצות קרבן פסח - האם מתאים לבקש מהקב"ה שיעשה להם נס למעלה מדרך הטבע ולשנות הטבע, בכדי שקיום המצות שלהם יהי' לא בתכלית השלימות וכוונת המצוות - לא מן המובחר.

בלקו"ש חכ"ה עמ' 80 בהערה 27: "מלבד בדאי אפשר או שנעשה הנס במיוחד בשביל זה וכמו נס השמן דחנוכה וכו'". מה שכותב "בדאי אפשר" - י"ל לדוגמא - עשיית המנורה שעשו במדבר, שעה"פ תיעשה המנורה (תרומה כה, לא) פירש"י: מאלי' - כי גם משה נתקשה איך לעשותה. עד"ז - בנוגע להקמת המשכן עה"פ הוקם המשכן (פקודי לט, לג) פירש"י: הוקם מאליו - כי גם משה לא הי' יכול להקימו ו"בדאי אפשר" נעשה נס.

ומה שכותב "או שנעשה הנס במיוחד בשביל זה וכמו נס השמן דחנוכה" - לכאורה לפי זה יכולים לומר גם בנוגע למילה שיהי' נס דרוח צפונית במיוחד לזה, אבל כנ"ל - אז היו פטורים ממילה, משא"כ כשחזרו לביהמ"ק חל עליהם חובת הדלקת המנורה, לכן עשה הקב"ה נס במיוחד שיוכלו לקיים חיובם.

עד"ז בנוגע לקיום מצות ד' מינים במדבר - מובא בשם אדה"ז2 שמשה רבנו שלח שלוחים לקלבריא שיביאו אתרוגים משם. לכאורה, עפי"ז ההכנה להמצוה וקיום המצוה היו בדרך נס. וי"ל דשאני שם כיון שבט"ו תשרי נתחייבו במצות ד' מינים ודרך היחידה שיקיימוה היתה רק באופן כזה.

ולא באתי אלא להעיר.

להסיפור הנל עם אדה"ז צ"ע הטעם שאדה"ז לא רצה לברך ברכת קידוש החודש רק כאשר האני' לעמוד. לכאורה בהל' ק"ש סי' ס"ג ס"ד כותב אדה"ז: אם יושב בעגלה א"צ להעמידה, ועד"ז בהל' תפלה סי' צ"ד ס"ו.

1) לכאו' בסיפור זה צ"ע מדוע אדה"ז לא רצה לברך ברכת קידוש החודש אלא כאשר הספינה תעמוד, דלכאו' הא בהל' ק"ש סי' סג ס"ד כותב אדה"ז: "אם יושב בעגלה אי"צ להעמידה", ועד"ז בהל' תפילה סי' צד ס"ו.

2) ראה בס' המנהגים עמ' 65 הערה5.