בגליון העבר (ע' 25) שאל הרב מ.ג. שי' על המבאור בלקו"ש חכ"ח (ע' 11) שבמ"ת "האט דער אויבערשטער געגעבן תורה לויט אופן וכח הנתינה שלו", מהמפורש במדרש בכ"מ שבמ"ת נתן הקב"ה את התורה כפי כח כאו"א?

וי"ל דלא רק שאי"ז סתירה כלל, אלא שא' משלים את השני, ושניהם עולים בקנה אחד.

ובהקדם: בשיחת חג השבועות תשמ"ט (ספה"ש ע' 493 ואילך) מבאר הרבי בארוכה מאמר ר' יוסי (בנוגע מ"ת) "אי לאו האי יומא דקא גרם כמה יוסף איכא בשוקא", דלכאו' אינו מובן הכוונה בזה, ומבאר שם ד"יוסף איכא בשוקא" היא עבודת הבירורים (להוסיף "אור" בה"שוק") ע"י קיום המצוות, והמעלה ע"ז שיש בלימוד התורה (שלזה בא ר' יוסי לתאר) הוא בהאחדות עם הקב"ה שנעשה על ידה, דבקיום המצות נשאר במציאות נפרד, אלא שמתאחד עם הקב"ה, וע"י לימוד התורה נעשה מציאות א'.

וממשיך שהכח ע"ז ניתן במ"ת "ווען דער אויבעשטער הט אפגעבען די תורה דוקא למטה בארץ, אז די אידן זאלן אין דעם לערנען מיט זייער הבנה והשגה ביז אין א אופן אז "תורה נקראת על שמו", ער ווערט כביכול א בעה"ב אויף דעם", ולכאו' אינו מובן, כנ"ל, איך זה קשור עם מתן תורה, דלכאו', כמבואר בשיחה הנ"ל בחלק כ"ח, עיקר החידוש דמ"ת היא בזה שהקב"ה הכניס את עצמו בתורה, אבל תמיד הבינו התורה גם לפני מתן תורה, ולמה זה מודגש במתן תורה?

[ולהעיר שבלקו"ש חלק ט' שיחה ג' לפ' יתרו מבאר הרבי מאמר זו דר' יוסי בזה שנתחדש במ"ת המשכת העצמות להפוך העולם, שלפני מ"ת, הגם שהוסיפו אור, אבל העולם עדיין נשאר "שוקא", וע"י המשכת העצמות דמ"ת, מהפכים השוק, שביאור זה מתאים יותר עם כללות המבואר ע"ד מ"ת].

וי"ל הביאור בזה ע"פ מה שמבאר הרבי במאמר ד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (סעי' ו' ואילך) שבמ"ת, יש ג' ענינים, מצד נותן התורה, מקבלי התורה. והתורה עצמה: מצד נותן התורה נתחדש ענין זה שהקב"ה נתן א"ע בתורה כביכול; מצד מקבלי התורה נתחדש זה שניתן התורה לבעלותם של ישראל, עד שאין משגיחין בבת קול; ומצד התורה עצמה, נתחדש זה שהתורה פועלת על אדם הלומד והעולם, וממשך (בסעי' ח'), שעיקר החידוש הוא בענין הא', מצד נותן התורה, ועי"ז נתחדש שאר הענינים, שהתורה מצ"ע אינה בערך לפעול בעולם, והכח ע"ז בא מהעצמות; ועד"ז אצל מקבלי התורה, הכח לפסוק הלכה בא משרשם בעצמות, וזה נתגלה ע"י גילוי העצמות שהי' אז והלאה.

ועפ"ז מובן בפשטות הכוונה בשיחת שבועות תשמ"ט, דאחדות זו שנעשה ע"י לימוד התורה היא רק כשהתורה מובנה עד באופן שזה לגמרי בבעלותם של ישראל, וזה אכן נתחדש רק במ"ת כשהמשיך העצמות בתורה, כמו שמבואר בהשיחה בחלק כ"ח ובכמה וכמה מקומות ע"ד החידוש שבמ"ת.

ועפ"ז מובן איך שאין סתירה כלל בין המבואר בהשיחה ומה דאיתא בהמדרש, ואדרבה: האמת היא שבמ"ת נתחדש - וזהו עיקר החידוש - המשכת העצמות, וכן הוא שהקב"ה נתן את התורה לפי כחו", ומשו"ז ועי"ז נתגלה שרש הנשמה אצל כל ישראל - שבא מהעצמות - ועכשיו לא רק אפשר, אלא דרוש לימוד התורה כפי כחן של ישראל, עד שאין משגיחין בבת קול וכו', וק"ל.