ידוע הסיפור (הובא בהיום יום ו' אדר–שני) אודות הולדת אדמו"ר הצ"צ בכ"ט אלול תקמ"ט, דבזמן הולדתו אמר אדמו"ר הזקן הדרוש משביעין אותו תהי' צדיק כו', והוא תוכן ג' הפרקים הראשונים דספר התניא.

והנה בהתוועדות יום ב' דר"ה תשמ"א (נדפסה מוגה בלקו"ש חי"ט עמ' 283 ואילך) מבאר הרבי השייכות בין הולדת הצ"צ ואמירת דרוש הנ"ל לר"ה בזה שבר"ה הי' בריאת אדה"ר והוא בדוגמת ירידת הנשמה לגוף והולדת כל יהודי, דהרי אתם קרויים אדם, וכיון שבכל שנה הענינים דר"ה נזכרים ונעשים כבפעם הראשונה, כולל הענין דבריאת אדה"ר, מובן שר"ה בכל שנה הוא הולדת כל יהודי, וממשיך וז"ל: "אז דער זאגן די תורה אויף "משביעין אותו כו'" בערב ר"ה איז מרמז אויך: וויבאלד אז בר"ה עצמו איז די יום הולדת פון יעדן אידן (בדוגמא ווי בריאת אדה"ר), דארף דרך דער "משביעין אותו כו'" זיין פאר יציאת הילד לאויר העולם, ערב ר"ה".

הרי דמשמע מהשיחה דאמירת הדרוש היתה בער"ה, וכן מפורש בהתוועדות כ"ט אלול תשכ"ב (שיחות קודש עמ' 697): אז די מאמרים . . תהי צדיק, איז דאס איז געזאגט געווארן פון דעם אלטען רבי'ן ער"ה וואס דאס איז דער יום הולדת פון דעם צ"צ, און כידוע אין א שיחה פון דעם רבי'ן אז דערפאר איז געווען דער סדר אויך ביים צ"צ אז ער"ה ביום הולדת שלו פלעגט ער זאגן חסידות.

היוצא מכהנ"ל הוא דאמירת הדרוש משביעין אותו כו' היתה ביום הולדת הצ"צ, ער"ה (דוקא), כ"ט אלול תקמ"ט.

והנה דבר זה צריך ביאור דהרי מפורש בהיום יום הנ"ל: "הצ"צ סיפר, אשר בר"ה הראשונה לחייו – שנת תק"נ – אמר רבינו הגדול דרוש משביעין אותו כו', וכמו"כ הוא בקונט' כ"ט אלול תשמ"ט הע' 16 שאדה"ז אמר את הדרוש בר"ה תק"נ, ובכ"מ.

וביותר יוקשה משיחת כ"ט אלול תשמ"ט (סיום שנת המאתיים להולדת הצ"צ ואמירת דרוש הנ"ל) שבו העיר הרבי על דבר פלא שאמירת הדרוש היתה לא ביום הולדת הצ"צ, ער"ה, כי אם למחרתו בראש השנה.

ובהתוועדות ש"ק, יום א' דר"ה תש"נ ביאר הרבי הטעם לדבר פלא הנ"ל דכיון שאין יודעים בדיוק זמן הולדת הצ"צ יתכן דלא הי' פנאי לאמירת מאמר, ואפי' אם נולד בתחלת היום יתכן שלא היתה שעת הכושר לאמירת מאמר חסידות בער"ה מצד טרחא דציבורא לאסוף את השומעים וכו', ומסיים דאי"ז עניננו לחקור לטעמיו של אדה"ז לומר הדרוש בר"ה דוקא, אלא ללמוד מזה הוראה לפועל, עיי"ש.

ולתווך הנ"ל, אואפ"ל בדרך אפשר שאדה"ז אמר הדרוש ב' פעמים. פעם א' בער"ה (לעצמו או לכמה יחידים) ופעם שניה (ברבים) בר"ה. ואולי אפשר לדייק זה מתוכן השיחה דר"ה תש"נ דהטעם שלא אמר הדרוש בער"ה הוא כיון שהוא טרחא דציבורא לאסוף את השומעים ולכן אי"ז שעת הכושר לאמירת מאמר ברבים, אבל לעצמו הרי אין בזה טרחא דציבורא. אבל לע"ע לא מצאתי זה בשום מקום, ואבקש מקוראי הגליון שיחיו להעיר בזה.