ברמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"א): בבית שני כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל כו' עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני עכ"ל.

והנה מזה שהרמב"ם מביא כאן הענין דמלכות חשמונאים בהמשך לישועת ישראל, מובן דסב"ל דענין זה הוא למעליותא במה דחזרה מלכות לישראל וכו'. אבל עי' רמב"ן פ' ויחי (מט, י) עה"פ לא יסור שבט מיהודא וגו' שכתב דבמלכות חשמונאי הי' איסור, כיון שלא היו מזרע בית דוד, ולכן נענשו החשמונאים מחמת שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון ואעפ"כ נענשו עונש גדול כי ארבעה בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג, ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא כו' וזהו משום שמלכו ולא היו מזרע יהודא ומבית דוד, והי' עונש מדה כנגד מדה שהמשיל הקב"ה עליהם עבדיהם והם הכריתום עיי"ש.

ועי' גם בס' אבודרהם בסדר תפלת חנוכה שכן כתב שלקחו להם המלוכה שלא כהוגן, וכן איתא במדרש תלפיות ענף חשמונאים שמביא משלשלת הקבלה וז"ל: לא איש א~ל ויכזב ובן אדם ויתנחם, כבר נתן המלכות לבית דוד כפי שורשו למעלה שדוד במלכות, והמחליף מלכותו נמצא נוגע בכבוד המדה ולכן נופל בו הכליון כי מדת המלכות דין ממית ומחי'. עכ"ל. ואילו מרמב"ם הנ"ל משמע דמלכותם הי' למעליותא.

ואף שהרמב"ם עצמו כותב בספר המצוות (ל"ת שס"ב) דהמלכות זכה בו דוד וכל מי שהוא מזולת זה הזרע הנכבד לענין מלכות נכרי קרינא ביה עיי"ש ומשמע שיש איסור בהמלכתו, וא"כ איך אפ"ל דמלכות חשמונאי הי' למעליותא. בשלמא אם נביא העמיד מלך משאר שבטי ישראל (כמ"ש הרמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ח) הנה שם הוא מצד ציווי השם לצורך מיוחד וכו' אבל בבית שני שלא הי' נבואה, והי' זה עפ"י עצמם, איך אפ"ל דזהו למעליותא?

ובס' תורת המלך הל' מלכים (פ"א ה"ח) חקר ביסוד האיסור במלוכה שלא מזרע דוד, אם זהו מחמת שהמלוכה צריך להיות ממלכות בית דוד, ועי"ז שממליך משבט אחר ה"ה שולל המלוכה ממלכות בית דוד, או אפ"ל דעצם ענין המלוכה בשבט אחר אינו כדבעי, כי רק מבית דוד ה"ה ראויים להיות מלכים [מצד ביטולם אל ה' וכו'] משא"כ בשאר שבטים אינם ראויים למלוך, ונפק"מ בשעה שלא שייך ענין המלוכה אצל מלכות בית דוד אם יש איסור להמליך משאר השבטים.

ועפי"ז מבאר פלוגתת הרמב"ם והרמב"ן, דהרמב"ם סב"ל דכל האיסור הוא מצד שלילת המלוכה מבית דוד, וכיון דבזמן החשמונאים לא הי' שום מלוכה מבית דוד ולא הי' שייך להמליכם וכו' במילא שוב אין כאן איסור כלל להמליך משבט אחר, ולכן סב"ל להרמב"ם דזהו למעליותא, אבל הרמב"ן סב"ל דיש איסור מצ"ע למלוך משאר השבטים, וא"כ אף דאז לא הי' שייך מלוכת בית דוד, מ"מ יש איסור ולכן נענשו עיי"ש. אבל לכאורה מסתימת לשון הרמב"ם שפי' לא תוכל לתת עליך איש נכרי דקאי על שאר השבטים משמע שהו"ע תמידי דלעולם אסור להמליך משאר השבטים, וא"כ צ"ע ממלכות בית חשמונאי דכנ"ל משמע מהרמב"ם דזה הי' למעליותא.

והנה בלקו"ש חכ"ה פ' חיי שרה (ג) כתב בהערה 68 וז"ל: ומלכים דבית חשמונאים ~ ראה רמב"ם ריש הל' חנוכה "העמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל כו' עד חורבן השני" ~ לכאורה אי"ז גדר מלך גם לא דשאר שבטי ישראל לדעת הרמב"ם שהוא דוקא כשנביא העמיד מלך שלא היו בימי בית שני כו' עכ"ל. והיינו דסב"ל דהא דכתב הרמב"ם בהל' מלכים שם ששייך מלוכה גם בשאר השבטים וכל דיני מלך עליו, זהו רק בתנאי שהי' עפ"י נביא, אבל בלי נביא אין עליו דין מלך.

ולכאורה הי' מקום לבאר זה עפ"י מ"ש הר"ן (דרשות הר"ן דרוש השביעי) בנוגע למלכות חשמונאי וז"ל: ובמלכים אשר מלכו בבית שני לא הי' מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם בפקידים למלך פרס ורומי גם לזולתם מן המלכים וכו' עכ"ל. דסב"ל להר"ן שבאמת לא היו בגדר מלכים אלא שהיו פקידים למלכי פרס ורומי וזולתם, אבל מסתימת לשון הרמב"ם שהעמידו מלך וכו' וחזרה המלכות לישראל לא משמע שזה הי' מצד פרס ומדי, אלא כל זה הי' מצד עצמם ולא היו בטלים לשאר מלכיות.

ועי' גם באברבנאל פ' ויחי (מט, ט) שחולק על הר"ן וז"ל: וענין החשמונאים שזכרו הרב אינו כמו שאמר, כי מלכים היו, לא פקידים לפרס ורומי כי הם פרקו מעליהם עול היוונים ולא היו נכנעים לפרסים, ואמנם עם הרומיים עשו שלום וברית אחים, אבל לא נשתעבדו להם עכ"ל. ומלשון הרמב"ם כנ"ל משמע דסב"ל כהאברבנאל.

ובס' יד נאמן (שאלוניקי תקס"ד) כתב (בהל' חנוכה שם) בנוגע להך מלוכה דחשמונאי שכתב הרמב"ם, דלאו מלך גמור הי' כלומר שיהא נוהג במלך הזה כל משפטי המלוכה כגון לכל דבר דבעינן מלך כיצד להוסיף על העיר והעזרות, ולכתוב לו ס"ת וכיו"ב, וכן בכל האמור בפ' מלך מותר בו, שכל הדברות וכל האמירות הללו וכל הדברים המעכבים בזולת מלך, לא נאמרו כ"א במלך שהוא מזרע דוד או שהושם עפ"י נביא שנהוגים בו כל דיני מלכות, והאי מלך דקאמר שהעמידו עליהם הי' כאחד ממלכי גויי הארצות שמעמידים להם מלך גבור ועריץ אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם לנצח אויביהם וללחום מלחמותיהם, וכיון שהיו ישראל שבאותו הדור מעותדים כל שעה ללחום את היוונים העמידו עליהם מלך רק לדבר הזה שיהי' עומד בפרץ ליום קרב ומלחמה וזה הי' להם מן הכהנים, והם מלכי בית חשמונאי, כיון שהנצחון הי' על ידם כו' עיי"ש. ונראה ג"כ דזהוא כוונת ההערה הנ"ל.

ועפי"ז א"ש שהרמב"ם סב"ל דמלוכה זו היו למעליותא, כיון דכל כוונתם לא הי' להיות מלכים, רק הנהגת העם ללחום מלחמות כפי הצורך, ואפ"ל דהאיסור הוא רק באופן שממליך ממש משאר השבטים שיהי' נוהג כמלך גמור, בזה יש איסור, אבל כאן דכוונתם הי' רק להנהיג את העם במלחמות וכו' ע"ז ליכא שום איסור, ואדרבה כן הי' צריך להיות כפי הצורך אז.

ועי' גם ברמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ (פ"ד ה"א) שהכהן גדול הי' מתפלל ביוהכ"פ שלא יסור שבט מבית יהודא כו' כמבואר ביומא נב, ב, וזה היא גם בבית שני, ולכאורה למה אין זה נחשב למרידה במלכות כנגד מלכות חשמונאים שהיו מולכים אז? אבל לפי הנ"ל ניחא כיון דגם החשמונאים עצמם ידעו שהמלוכה שייך רק לבית דוד והן נבחרו רק להנהגי העם במלחמות וכו' במילא אין זה שום ענין דמרידה במלכות.

מלוכה משאר שבטי ישראל

ועכשיו יש לבאר אם לשיטת הרמב"ם גדר המלוכה משאר שבטי ישראל שהועמד ע"י נביא הוא שוה בתוקפו כמלכות בית דוד. כי זה ברור דעצם ענין המלוכה שייך רק במלכות בית דוד, וכמבואר בלקו"ש חלק כה פ' חיי שרה (ג) (סעי' ג') ובלקו"ש חכ"ח פ' קרח (ב) דדוד זכה בכתר מלכות דכתר מלכות שהוא עצם ענין המלוכה שיש בטבעו מדת מלכות זהו רק בבית דוד, אבל לאידך שייך ענין המלוכה עפ"י נביא גם בשאר שבטי ישראל כנ"ל, ואפ"ל דפליגי בזה הרמב"ם והראב"ד.

הנה בלקו"ש שם בחכ"ה ביאר ענין המשיחה בשמן המשחה דענינו הוא לפעול נצחיות בהמלוכה כי שמן המשחה הוא השמן שעשה משה באופן שיהי' "לדורותיכם" דכולו קיים לעתיד לבוא, ולכן מתכונתו לפעול נצחיות על המלך שנמשח בו עיי"ש בדעי' ו'. ועפי"ז מובן הטעם דפסק הרמב"ם דרק מלכות בית דוד מושחין בשמן המשחה ולא בשאר השבטים, כיון דענין הנצחיות שייך רק במלכות בית דוד, כדפסק הרמב"ם דבשאר השבטים תפסק המלוכה מהם.

ואין להקשות דהלא הרמב"ם כתב (הל' מלכים שם ה"ז) דגם שאול נמשח בשמן המשחה, הלא שאול הי' משאר השבטים? דאפ"ל דסב"ל להרמב"ם דדין זה שהמלכות צ"ל ממלכות בית דוד משבט יהודא וכו' ודוקא מלכות זו קיימת לעולם חל רק כשנמשח דוד, אבל מקודם לזה לא הי' שום הפרש בין מלכים משאר השבטים או משבט יהודא, וזה מתאים להמבואר בהמכילתא ר"פ בא "משנבחר דוד יצאו כל ישראל" משמע דמקודם הי' אפשר להיות מלוכה באופן נצחי גם משאר השבטים, והא דכתוב בפ' ויחי לא יסור שבט מיהודא וכו', סב"ל להרמב"ם כמ"ש הר"ן (שם) דזה אינו מצוה או אזהרה אלא הוא הקדמת הידיעה מה שיקרה אח"כ, דדוד ימלוך ומאז יהי' המלוכה בביתו לעולם, (ולא סב"ל כהרמב"ן בפ' ויחי דלא יסור שבט מיהודא הוא ציווי של יעקב עיי"ש). ובמילא א"ש במה ששאול נמשח בשמן המשחה כיון דאז שפיר הי' המלוכה שייך אליו באופן נצחי. וראה גם בזבחים קב, א, לפי תירוץ א' וברש"י שם "וכשפסקו לו לשאול, מלכות עולמית פסקו לו, אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו" וזהו כנ"ל.

ועפי"ז מבואר היטב מ"ש הרמב"ם בה"ז שם כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל כו' ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, ורק אח"כ מזכיר דכיון שנמשח דוד כו' ולא הזכיר כלל בתחילה דמשיחה בשמן המשחה היא רק בבית דוד ולא בשאר השבטים, ולהנ"ל ניחא כי בתחילה איירי מעיקר הדין איך הוא עפ"י תורה דהמשיחה צ"ל באופן דשמן המשחה [וכנ"ל דזה פועל בו נצחיות] ואח"כ מביא הדין דכיון שנבחר דוד זכר בכתר מלכות כו'.

והנה במ"ש הרמב"ם בהל' ט' מלכי בית דוד הם העומדים לעולם כו' אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו, השיג ע"ז הראב"ד וז"ל: א"א זה סותר מה שאמר למעלה ולא המלכות בלבד כו' אלא ודאי כן הוא אילו הי' ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו, אבל היתה שני' למלכות בית דוד כגון קיסר ופלג קיסר עכ"ל.

וביאור פלוגתתם דהרמב"ם לשיטתו דסב"ל (כנ"ל) דנביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל, הרי זה מלך וכל דיני מלכות נוהגות בו וכמ"ש בה"ח, הנה מכיון שיש עליהם דין מלך לגמרי במילא עכצ"ל דתפסק המלכות מהם, דאל"כ ה"ז סתירה למלכות בית דוד, כיון דהרמב"ם סב"ל ששניהם שווים בתוקפם, א"כ מהו זה דאמרינן שכיון שנבחר דוד יצאו כל ישראל וכו' ועכצ"ל דמלוכה אצל כל ישראל הוא רק לצורך שעה כו', אבל הראב"ד סב"ל דגם כשנביא העמיד מלך משאר שבטי ישראל אינו שוה בתוקף למלכי בית דוד אלא בדוגמת פלג קיסר וכו' נמצא דגם אם בהם יהי' ענין הנצחיות אי"ז סותר להא דאמרינן דכיון שנבחר דוד יצאו כל ישראל, כיון דמלוכה כזו של בית דוד הוא בתוקף גדול יותר וכו' ולכן שפיר סב"ל דאילו זכה ירבעם וכו' לא היתה המלכות פוסקת מהם לעולם.

ויוצא מכל זה לפי שיטת הרמב"ם שישנם דרגות במלוכה. א) מלכות בית דוד שיש בהם עצם ענין המלכות, וזהו הענין ד"כתר מלכות" שזכה בו דוד, ורק שם שייך ענין הנצחיות, ולכן רק שם שייך משיחה בשמן המשחה שהוא פועל נצחיות כנ"ל. ב) מלכות בשאר השבטים עפ"י נביא של דיני המלך עליו, והוא שוה בתוקפו למלכי בית דוד, אלא דאין בהם עצם ענין המלוכה וגם אל שייך בהם ענין הנצחיות. ג) הנהגת המלוכה בלבד לצורך מלחמות כמלכות החשמונאים, דשם לא חל עליהם דין מלך וכו' וכפי שנת'.