ר"מ בישיבת תות"ל - חובבי תורה
בלקו"ש ח"ד ע' 1178 מבאר כ"ק אדמו"ר דכדי לפסוק הלכות לאמיתתה של תורה הרי"ז קשור עם יר"ש, דצריכים לירא שלא להיכשל בפס"ד דאז הרי הוא מדייק בשכלו באו"א ומכוון להאמת, שזהו הטעם שאין למידין אלא מההלכות שנאמרו למעשה ממש, שכשנוגע למעשה מעיינים עמוק יותר, ונכון יותר כדי שלא להיכשל. וזהו הביאור דמארז"ל "וד' עמו - שהלכה כמותו", דכדי שיהיה הלכה כמותו צריכים שיהיה וד' עמו - יראת שמים. (ומציין שם למאמר וד' אמר תרס"ז).
והנה בכתב סופר מס' גיטין ו' ע"ב ד"ה אמר מבאר דכדי להורות הוראה ולסמוך על הוראתו צריך ב' דברים: א- שיהיה גמיר וסביר כו', ב- שיהיה יראתו קודמת ומביא רז"ל (מגילה ו' ע"ב) לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא עם פי' הרי"ף שם דכדי לכוין הלכה לאמת צריך סייעתא דשמיא מכח יראתו דעי"ז מכווין הלכה לאמיתתה, "וד' עמו שהלכה כמותו".
והנצי"ב פ' פינחס כז יח על "וסמכת את ידך עליו" כ' גם שצריך סייעתא דשמיא לכוין אל האמת, ומציין לגמ' כתובות ס' לענין דתלמיד לא יורה הלכה בפני רבו דכ' שם דאע"ג שראוי לא יורה משום "דלא מיסתייעא מילתא" "שיורה כהלכה". וכן במשיב דבר ח"א סי' כ"ד כ' שם לענין עדיפות דפסק שניתן להלכה בשעת מעשה ממש, שעי"ז באים לעומק הענין יותר ממה שבא הענין דרך לימוד, "וגם סייעתא דשמיא עדיף בשעת מעשה" ומביא הגמ' דכתובות הנ"ל, ומגמ' ב"ב הנ"ל וגם מהא דגמ' סנהדרין פו לענין זקן ממרא שחייב רק כשהורה לעשות.
הנה יש להעיר למה לא מובא בהמאמר ולקו"ש מדברי הגמ' בכתובות (ופי' הרי"ף במגילה): יש לומר (בנוסף דבכתובות קאי במורה לפני רבו, ובמגילה יש פי' אחר בדברי הגמ') נראה שהביאור שונה בהמאמרים מבכת"ס והנצי"ב: בהם המדובר הוא (יר"ש ו)סייעתא דשמיא בתור סגולה לכווין לאמיתת הדברים. משא"כ המבואר בחסידות הוא שעצם ענין היראה ממשיך כוחות חזקים יותר שנותן עצמו יותר בהטעמים והסברים שעי"ז יבוא לאמיתתה של הדברים.
Download PDF