א. בלקו"ש חכ"ט (שופטים ג) מבאר רבינו באריכות פסק הרמב"ם הל' סנהדרין רפ"ט: "סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחלה ואמרו כולן חייב הרי זה פטור וכו'".

וא' מאופני הביאור שם הוא: דעונשי בי"ד עיקרם לשם כפרה, ומסתבר דבאופן שמיתת בי"ד לא תביא הכפרה אין מקום להעניש עונש מיתה. וכאן שבי"ד כשר, ועאכו"כ סנהדרין גדולה, פתחו מיד ואמרו חייב, ואין א' שילמד זכות על הנאשם, זה ראי' שהוא נמצא במעמד ומצד ירוד ביותר עד שעונש מיתה אינו יכול לכפר עליו, ולכן פוטרין אותו.

ובא"ד כותב: "וע"ד ווי דער כסף משנה (הל' עדות פ"כ ה"ב בסופה) איז מסביר דעם פסק הרמב"ם (הל' עדות שם) בנוגע צו עדים זוממין, אז "נהרג זה שהעידו עליו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין מן הדין שנאמר כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה כו', אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין" - און ער איז מבאר דעם טעם החילוק בזה: "דלא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה אלא היכא דהרגו על פיהם, משום דגדול עונם מנשוא אין ראוי לתת להם מיתת בי"ד שתכפר עליהם, אלא ראוי להניחם שיהיו נדונים אחר מיתה בעונשים נוראים. דוגמא לדבר: נותן כל זרעו למולך שהוא פטור. מה שאין לומר כן בהלקו ע"פ עדותם". ועיי"ש בהשיחה.

ב. והנה כל המתבאר בהשיחה הוא לפי הפירוש הפשוט שאם פתחו כולם לחובה הרי זה פטור, ואין בי"ד עושים בו דין כלל. אבל בספר 'מרגלית הים' (להרב ראובן מרגליות בפירושו על דף יז, א בגמ' סנהדרין אות כד) מביא שיטה אחרת שכתב הר"ש אלגזי בהליכות עולם סי' תרמג: "דפטור דקתני פירש רבינו מאיר - ממהרין להרגו מיד, כמו אם אינו נשבע פוטרין אותו (שבועות לט, א), כלומר גומרין דינו מיד ומחייבין אותו", ועיי"ש שמביא כן מעוד כמה מקורות.

ואולי יש לבאר שיטה זו עם תירוץ השני שכותב ה'כסף משנה' בביאור דברי הרמב"ם המועתק לעיל בדברי רבינו, וז"ל:

"ועוד י"ל טעם אחר שמאחר ש"אל-הים נצב בעדת א-ל", אילו לא שהיה חייב זה מיתה לא הי' מניח הקב"ה להסכים שתאבד נפש אחת מישראל, ומאחר שהניח הקב"ה לב"ד שיסכימו להרוג את זה, ונהרג, חייב מיתה היה. הלכך אין לעדים משפט מות. מה שאין לומר כן במלקות".

ועפי"ז יש לבאר גם כאן, דהיות שפתחו כולם לחובה מבלי לראות שום זכות, הקב"ה לא הי' מניח לבי"ד לטעות בזה שיגרמו אבידת נפש מישראל, ובודאי חייב מיתה היה ולכן פוטרין אותו מיד. וכנ"ל.