בלקו"ש חל"ו שיחה לר"ח שבט נתבאר, דע"י שבאר משה את התורה בשבעים לשון חל שם "תורה" ונעשה חפצא של תורה גם על דברי תורה הנלמד בשאר לשונות, אך לפנ"ז לא חלה עדיין קדושת התורה בשאר לשונות, ורק בלה"ק הוא דהוה חפצא של תורה, עיי"ש.

ובזה יש לבאר מש"כ הרגאצ'ובי (בצפע"נ עה"ת שמות ד, י) וז"ל "כי כבד פה, ר"ל כי משה רבנו עצם התורה, לית בו גדר דיבור של לשון אחר לא לשון הקודש, וא"כ יהיה נצרך למתורגמן, ומבואר בספרי פ' שופטים דנבואה דוקא מפי הנביא, לא ע"י מתורגמן".

ולכאו' דבריו אינם מובנים, דאמאי לית בו - "משה רבינו עצם התורה" - גדר דיבור של לשון אחר לא לה"ק?

וע"פ המבואר בהשיחה יובן היטב, דהרי הי' זה לפני שבאר את התורה בשבעים לשון, וא"כ עדיין לא חל שם "תורה" על דברי תורה בשאר לשונות, והיות שדברי משה רבנו לפרעה הם הם עצם התורה, לכן לא יוכל לאמרו בלשון אחר זולת לה"ק, ויהי' נצרך למתורגמן וכו' ודו"ק (וראה באו"א - אמאי דיבר משה דוקא בלה"ק - לקו"ש חט"ז וארא ג), ועי' לקו"ש חל"ו יתרו א - בסופו.