בלקוטי שיחות חלק יז (עמ' 409) מביא דברי הברטנורא (בסוף מס' מכות. ועד"ז הוא בפרש"י (ריב"ן) להמשנה במכות (כג, רע"ב), ומאירי שםץ וכ"פ בזית רענן לילקו"ש שמיני רמז תקלו. ובזי"ר שבהערה 10. וראה מלאכה שלמה מכוח שם. - הע' 8 שם): "לפיכך הרבה להם תורה ומצות כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדלים מהם, אע"פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן" - וע"ש מה שמסיק עפ"ז בנוגע "לתורה ולימודה".

והנה בהשקפה ראשונה משמע שנותנים לו שכר (כעושה מצוה) על מניעת אכילה של שקצים ורמשים, אפילו שהעבירה לא באה לידו (שהרי כיון שנפשו של אדם קצה בהן, ממילא אין נ"מ אם בא לידי נסיון או לא); - ולפי"ז יל"ע ממה שכתב בלקו"ת פקודי (ד, א): "לכך אכילת החלב הוא מנגד ומסתיר בחי' הביטול ומונע הגילוי, וע"י שיושב ולא עובר העבירה שבאה לידו, ה"ז ממשיך מבחי' י-ה הנסתרות כנ"ל..." עכ"ל - וכ"מ בתניא פכ"ז דלקמן, ע"ש.

ברם גם אם ננקוט שמ"ש הברטנורא "להרבות שכר כשהן בדלים מהם" הכוונה אמנם דוקא גבי עבירה שבאה לידו, יל"ע ממ"ש בתניא פכ"ז: "הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו .. ואין הכתוב מדבר בצדיקים לקראם זונים ת"ו אלא בבינונים כיוצא בו שנופלים לו הרהורי .. וכשמסיח דעתו מקיים לאו זה ואמרו רז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שבר כאלו עשה מצוה .. שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו" - ועי' פכ"ח "וגם אל יהי' שוטה לעסוק בהעלאת המהות של המחשבה זרה כנודע, כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות משלהם כ"א משל אחרים". עכ"ל.

היוצא מכ"ז שלגבי צדיקים לא שייך לקיים מה שנאמר ולא תתורו וגו', כיון שנפשם שלהם קצה בהן, ואין נופלים להם מחשבות זרות משלהם, ולכן לא שייך לגביהם בענין זה נתינה שכר אפי' על מחשבות של אחרים.

ולפי"ז צ"ע איך שייך שכר על מניעת אכילה של שקצים ורמשים, כיון שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן "מפני שנפשו של אדם קצה בהן" - א"כ הוי דומיא למה שמבואר בפכ"ז הנ"ל, דגבי צדיקים לא שייך שכר בקיום הפסוק "ולא תתורו וגו'". כיון שממילא נפשם קצה בהן.

ואמנם מצאתי ביד דוד (על מכות שם) שכתב, דמלשון הרמב"ם בפיה"מ נראה שרק בעבירות שנפשו של מחמדתן נותנין לו שכר כעושה מצוה ע"ש. ועייג"כ בערוך לנר ויד דוד שם שכ' ע"ד הברטנורא.