עה"פ (בשלח טז, ו-ז) "ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם ממצרים. ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלנותיכם על ה' ונחנו מה כי תלינו עלינו", מפרש רש"י: "כך אמר להם ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך, בירידתו לבקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה בבקר, שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא".

ובלקו"ש (חט"ז ע' 169 ואילך) מבאר כ"ק אדמו"ר את דיוק לשון רש"י, בהתאם לשורש עניין לחם ובשר. ובהמשך דבריו כותב, וזלה"ק: "די חלוקים צווישן מן און שליו: . . אע"פ אז אויך המשכת המן האט זיך אויפגעטאן ביום השבת (דערפאר וואס שבת האט א שייכות צו פנימיות התורה) – איז עס נאר וואס זיין המשכה למעלה איז געווען בשבת, אבער זיין ירידה למטה (אלס "לחם" כנ"ל) איז געווען דווקא בימות החול.

משא"כ שליו, וואס זיין השפעה והמשכה למטה האט אין זיך אנגעהויבן (לדעת רש"י) ביום השבת; און נאכמער – שבת בין הערביים, דער זמן פון רעווא דרעווין, וואס אין שבת גופא, איז דער זמן פון שבת שייך באופן מיוחד צו פנימיות התורה".

ובהע' 53: ולכאו' הוא חידוש גדול. וראה מפרשי רש"י (טז, א) ועוד. וצ"ע וחיפוש . .".

והנה, לכאו' יש להקשות, דמפורש בדברי רש"י להיפך, דכתב רש"י (האזינו לב, מח) "לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו".

וע"פ דברי כ"ק אדמו"ר במ"א (חי"ט ע' 341 הע' 13) וז"ל: "טעם שינוי הסדר שברש"י מבספרי . . כי בספרי מונה על דרך החשיבות, משא"כ ברש"י מונה ע"ד הפשט – ע"פ סדר הזמנים", א"כ יוצא שבדברי רש"י הסדר הוא מדוייק שקודם כל הוריד את המן ורק לאחמ"כ הגיז לנו את השליו!

וא"כ, מוכרחים לפרש בדברי רש"י שירידת המן היתה קודם ירידת השליו, וא"כ בין הערביים דכתיב גבי השליו הוא בין הערביים דיום ראשון. וצ"ע.

ואבקש מהמעיינים לעיין בהנ"ל.