בלקו"ש חל"ו שיחה א' לפ' תשא מבאר בארוכה ג' אופנים בהעדר אכילה דמשה רבנו ע"ה בהר, ובסוף השיחה מבאר שכל אחד מהג' אופנים הי' במ' יום אחרים שהי' משה רבנו בהר, בפעם הראשון [לקבל הלוחות הראשונות - מעשה ניסים] הי' הנהגה ניסית לגמרי מצד הקב"ה ולא שנשתנה גופו כמלאכים, מ' יום השניים [שהיו בכעס] הי' העדר אכו"ש ענין טבעי מרוב טרדתו וכו', והמ' יום הג' לקבל לוחות שניות [והיו ברצון] לא הי' נס תמידי מצד הקב"ה אלא שנשתנה גופו כמלאכים שאינו צריך אכו"ש [גשמית].

ומבאר שענין הג' יותר פנימי כי נשתנה גופו של משה להיות כמלאך ולכן מצינו גם בלוחות שניות שקיימים לעד [ודלא כמו הלוחות הראשונות שנשברו] ולכן הקרני הוד אצל משה הי' דוקא בלוחות שניות שקרני ההוד מרמז על זיכוך החומר וכו'.

ויש להעיר מהרמב"ם פ"ז מהל' יסודי התורה ה"ו כשמבאר החילוק בין נבואת משה רבינו לשאר נביאים כתב ששאר הנביאים לא פירשו מנשותיהם אמנם משה רבנו לא חזר לאהלו הראשון ופירש מן האשה ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים. ולכאורה משמע מהרמב"ם שהי' זה אחרי לוחות הראשונות, אמנם מפורש בדבריו הענין דנתקדש כמלאכים ושייכותו לקירון עור הפנים, ואולי יש לחלקם בב' דרגות, פרישות ואי הסתלקות ההוד [אחרי לוחות הראשונות], וקירון עור הפנים ונתקדש כמלאכים [שהוא השתנות גופו כטבע המלאך, אחרי לוחות השניות].

עוד יש להעיר מיומא ד, ב - ש"ויכסהו הענן" אצל משה הי' למרק אכילה ושתי' במעיו לשומו כמלאכי השרת, ומשמע מזה עכ"פ לא כפי האופן שהי' ענין טבעי, [ואין הכרח מזה בגדר הנס אם הי' נס תמידי או שנשתנה גופו] וכמדומה שבהשיחה [נשא תשמ"ו] הובא ענין זה, ויש לעיין למה לא הובא בהליקוט, וראה ביד המלך על הרמב"ם הנ"ל שמביא החילוק בין אליהו שנאמר בו וילך בכח האכילה מ' יום, למשה - שאצל אלי' הנס הי' שנתעצם האכילה שיתן בו כח למ' יום, משא"כ במשה הרי אדרבה הוצרך לנס למרק האכו"ש כנ"ל, ועייג"כ בהשיחה בלתי מוגה שהרבי הביא גם מאלי' אמנם לא ביאר החילוק. ורק להעיר באתי.