בלקוטי שיחות חכ"ה עמ' 156 בהערות 67, 68 מעיר על ב' שינויים בין ל' הרמב"ם ול' אדה"ז בנוגע להא דתפילת ערבית רשות:

א. ברמב"ם (פ"א מהל' תפלה ה"ו) שתפלת ערבית הוא כנגד "אברי תמיד של בין הערבים", משא"כ בשו"ע אדה"ז (ספ"ט בתחילתו) שתפלת ערבית הוא כנגד "אברים ופדרים", וכל' הגמ' בברכות כו, ב, ומפרש, דכוונתו להאברים ופדרים של הקרבנות במשך היום וכפרש"י שם: "אברים של עולות ופדרים של שאר קרבנות".

ב. ברמב"ם שם כ' דהתקינו תפלה בלילה "שהרי אברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה" ותו לא, משא"כ אדה"ז שם כ' דתקנו ערבית "כנגד אברים ופדרים שאם לא נתעכלו מבעוד יום הם קרבים והולכים כל הלילה", דכתב כאן אדה"ז גם 'השלילה', דלא כהרמב"ם שכ' רק 'החיוב'. ומבאר דאדה"ז רוצה לבאר בזה מ"ט אין תפלת ערבית אלא רשות, משא"כ הרמב"ם שמבאר למה היא רשות רק בהמשך ההלכה לא כתב ל' זה. עכתה"ד.

ומובן שהדברים נאמרו בקיצור מאד (ובהערה 67 מסיים "ואכ"מ"), ועדיין צריך הסבר ביסוד שיטתם דמזה יוצא השינויי הלשונות הנ"ל.

ואפ"ל בזה, דהנה נראה דלכו"ע התקנה דתפלת ערבית אינה חדא תקנתא עם תקנתא דשחרית ומנחה וכדלקמן, אמנם יש לומר בב' אופנים בביאור תקנתה: א. דחלוק תפלת ערבית בעצם תקנתה משאר התפלות, דשאר התפלות הוו חובה בעצם חפצתם, משא"כ תפלת ערבית בעיקר תקנתה וחפצתה הרי היא תפלה של רשות. ב. דגם תפלת ערבית מצד חפצת התפלה הוי תפלת חובה, אלא שכיון ששחרית ומנחה הם כנגד התמידין וערבית הוא כנגד אברי התמידין, לכן בקיום הגברא חילקו בין ערבית לשאר התפילות.

וי"ל דס"ל להרמב"ם כאופן הב', ומדויק מאד בלשונו. דבה"ה כתב שתקנו "ב' תפלות בכל יום כנגד ב' תמידין", וממשיך בה"ו "וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה א' בלילה שהרי אברי תמיד וכו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי", ומפשטות לשונו משמע ב' דברים סותרים: מחד גיסא כתב התקנה דתפלת ערבית בהלכה נפרדת "וכן התקינו", ולא כללו בהתקנה דשחרית ומנחה; אבל מאידך כתב "וכן התקינו" בל' של המשך להתקנה דשחרית ומנחה בהלכה שלפנ"ז, ועוד זאת לפני שממשיך בהלכה זו דתפלת ערבית אינה חובה מסיים "כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים וכו'", ומשמע דכל הג' תפלות חד ענינא המה.

וע"פ הנ"ל י"ל דס"ל דתפלת שחרית ומנחה ותפלת ערבית ב' תקנות המה, ולכן דייק בלשונו לחלקם לב' הלכות וכ' "וכן תקנו" שהיא תקנה נוספת, אבל מאידך מדייק ומדגיש בלשונו דאינם ב' תקנות נפרדות לגמרי שחלוקות בעצם, אלא משלימין זא"ז בעצם ענינם וחפצתם, דהתפלות דשחרית ומנחה הם כנגד התמידין עצמם, ותפלת ערבית הוא כנגד אברי התמיד.

ויבואר עפ"ז היטב דיוקי הרבי בהערות הנ"ל:

א. כיון דס"ל להרמב"ם דגם תפלת ערבית הוא חד ענינא עם התקנה דהתפלות שכנגד התמידין, אלא שנתקנה כנגד אברי', לכן השמיט "פדרים" דשאר קרבנות היום, דאין זה שייך ליסוד התקנה.

ב. אמנם מאידך ס"ל להרמב"ם דגם תפלת ערבית בעצם חפצתה הוי חובה ע"ד שאר התפלות כיון דכולהו חד ענינא, ולכן כשבא לבאר יסוד התקנה דתפלת ערבית בתחילת ההלכה אין זה המקום לבאר שהיא רשות משום שהיא כנגד אברי התמיד אם לא נתעכלו כו'. ורק אחר שמסיים ביסוד התקנה "כמו שנאמר ערב ובקר וצהריים אשיחה וגו'" מוסיף "ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה". וגם מלשון זה מובן דהוי ערבית חובה בעצם חפצתה (כיון דחד ענינא הוא עם שאר התפלות), אלא שאין חובתה ממש כשאר התפלות כיון דאינה אלא כנגד אברי התמיד.

אמנם בשו"ע אדה"ז שם כתב: "אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות שהתפללו האבות וקבעו שתים מהן חובה שהן שחרית ומנחה כנגד ב' תמידין שהן חובה בכל יום ושל ערבית תקנו רשות וכו'", והנה גם בלשונו יש לדייק ב' דברים סותרים: מחד גיסא כתב דהוי חד תקנתא "להתפלל בכל יום ג' תפלות"; אבל מאידך מדייק ומדגיש בלשונו לגבי תפלת ערבית "ושל ערבית תקנו", ודלא כלשונו לגבי שחרית ומנחה "וקבעו שתים מהן", ומשמע דהוי תקנה נפרדת.

וי"ל דס"ל לאדה"ז דמה דאיכללו כל ג' תפלות היום בחד תקנתא הוא רק בהא דתקנו להתפלל ג' תפלות כהאבות. אמנם בקביעת כל אחד מהתפלות שהתקינו, הוי תפלת ערבית תקנה נפרדת משחרית ומנחה, דשחרית ומנחה קבעו חובה כנגד ב' התמידין, משא"כ ערבית בעיקר תקנתה הוי רשות. ומובן עפ"ז מה שלגבי ערבית מדגיש "ושל ערבית תקנו רשות כו'", דהיינו דחלוק התקנה דערבית והוי רשות בעצם תקנתה וחפצתה.

ויבואר עפ"ז דיוקי הרבי בל' אדה"ז:

א. העתיק ל' הגמ' "אברים ופדרים" דקאי על כל קרבנות היום, כיון דלשיטתו חלוק ערבית בעיקר תקנתה י"ל דלא שייך רק לב' התמידין שהקריבו במשך היום, אלא נתקנה כנגד הקרבת האברים ופדרים דכל הקרבנות. ב. ביאר בלשונו מיד דכל תקנת ערבית הוא "שאם לא נתעכלו מבעוד יום כו'" כיון דס"ל דערבית הוי רשות בעצם חפצתה.

ואפשר להתאים מה שנת' למ"ש הרמב"ם לקמן בפ"י ה"ו ודברי אדה"ז סי' קז שלא העתיק חילוק הרמב"ם שם לגבי ערבית, ומשמע דס"ל כהשגת הראב"ד עליו, אבל לא אאריך כאן כיון שכבר מבואר בחי' הגר"ח על הרמב"ם וכן באגרות הגרי"ד וקחנו משם, ורק לפרש בדא"פ הערות הנ"ל בלקו"ש באתי.