בלקו"ש חי"ז (עמ' 289) מביא כ"ק אדמו"ר מקור והוכחה להדיעה וסברא ששמיטת קרקעות הוא חובת גברא ולא אפקעתא דמלכא, מהא דיש היקש משמיטת קרקעות לשמיטת כספים בגיטין (לו, א) "וזה דבר השמיטה שמוט בשני שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע כו'". ובחצ"ר מוסיף דהגם זה רק לדעת רבי ולא רבנן, מ"מ פלוגתתם על רבי הוא רק מה שרבי סובר בזמן שאתה משמט קרקע כו' אבל לא על עצם ההשואה דהשמטת קרקע והשמטת כספים.

ולפום ריהטא לא זכיתי להבין הפי', ומנלן דלרבנן אית להו ההיקש רק דלא סבירא להו הלימוד "בזמן וכו'" הלא לזה בא כל ההיקש ואם אינם סוברים דיש זמן דשמיטה הוא מדרבנן א"כ אין כאן ההיקש והשוואה בין שני השמיטות, ובפשטות החידוש של רבי הוא ד"שמוט" הוא יתורא לאתויי שאר שמיטות להיקישא, אמנם רבנן סוברים דאין יתורא דשמוט, [וכן הוא בשו"ת בית הלוי ח"ג סי' א דלרבנן אדרבה שמוט הוא מיעוטא דאין שמיטת כספים ביובל] וכיון דלרבנן שמיטת קרקע מה"ת כדמוכח במו"ק (ב, סע"ב) "אפילו תימא רבנן", וגם שמיטת כספים מה"ת [ראה גם חת"ס דהקשה דא"כ לא סב"ל מתקנת פרוזבול, עיי"ש], א"כ אינם סוברים מההיקש. ולהעיר מחי' 'מים חיים' (להפר"ח) דרבנן חולקים ארבי רק בנוגע שמיטת קרקע ולא שמיטת כספים, אמנם זהו לשיטת הרמב"ם דמפרש ע"ד ר"ת שההיקש הוא שמיטה ליובל עיי"ש.

עוד יש להעיר עמ"ש בהערה 34 דמציין דרבנן פליגי ארבי מרש"י ד"ה בשביעית (גיטין שם) ומרש"י ד"ה רבא (שם לו, ב). והנה ברש"י ד"ה רבא כ' להדיא דרבנן חולקים ארבי, אמנם בד"ה בשביעית אינו כותב זאת להדיא רק שמביא שמ"ש רבי בזמן שאתה משמט קרקע קאי נמי על זמן בית השני שמכיון שאין היובל נוהג לכן גם שביעית אינו נוהג ומביא ע"ז מתלמוד ירושלמי, ואח"כ מביא תו"כ שכ' שאף שאין היובל נוהג מ"מ נוהג שביעית וכ' "ואומר אני שהוא מחלוקת". והנה מש"כ רש"י שיש בזה מחלוקת הוא רק שהירושלמי והתו"כ חולקים, ולכאורה זה בא לשלול פי' התוס' בערכין (לב, ב) דאינם חולקים, ומש"כ התו"כ הוא לא לדין יובל אלא שלא נהגו יובל בחטא עיי"ש. אמנם י"ל וכמ"ש בההערה דרש"י ר"ל מכיון שיש תו"כ דלא כהירושלמי והרי רבי ס"ל כהירושלמי [וג"ז הוא דלא כהבית הלוי הנ"ל דאולי רק הלל דהי' בזמן הבית מוכרח לסבור כהירושלמי אמנם רבי דאיירי בזמן הזה ס"ל כהתו"כ] א"כ התו"כ דחולק על הירושלמי ס"ל כדעת רבנן. וכדומני שב'לאור הלכה' המצויין בהשיחה גם כתב כן.