בלקו"ש חי"ט שיחה לח"י אלול, מבואר בענין כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני, דלכאו' אם זה כבר נאמר למשה מסיני אין זה חידוש, ומקודם מבאר ע"פ מחז"ל שלמשה נאמרו רק הכללים, ונמצא, שמשה לא למד בפועל פרט זה שנתחדש ע"י התלמיד ותיק, אלא שהי' כלול בהכללים שלמד משה. אך אח"כ מקשה דסו"ס הגדר דחידוש אמיתי הוא שלא הי' קודם אפילו לא "בכח", וא"כ אין כאן חידוש שהרי הי' כלול בהעלם בהכללים, ומתרץ שגדר החידוש אינו כ"כ מצד החפצא אלא בעיקר מצד הגברא, כי אופן התכללות הפרט בהכלל הוא כ"כ בהעלם עד שגילוי הפרט מן הכלל הוא כל כולו ע"י יגיעת התלמיד ותיק, שהוא גילה את זה בכח עצמו, ולפיכך נחשב זה כחידוש שלו, עיין שם.

וראיתי בחדא"ג מהרש"א לברכות (נח, א) בענין ברכת חכם הרזים, וז"ל: "למאי דמסיק דאין אוכלוסא פחות מס' רבוא יש בהן ג"כ ששים רבוא דעות מחולקין, והוא כלל כל הדעות, שעל כן נתנה התורה לס' רבוא במדבר להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה ואין להוסיף עלי', ומה שאחז"ל כל מה שמחדש כל חכם בדורו מסיני הוא, לפי שזה הדבר כבר הי' בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני, כי אי אפשר שיהי' עוד דעה אחרת על ששים רבוא. וק"ל".

ולכאורה משמע שמפרש דהגם שלמשה נאמרו רק הכללים, אבל לפועל נתפרטו הכללים ע"י ששים רבוא שהיו במדבר עד שכל חידוש "כבר הי' בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני".

ולפי זה לכאורה אין כאן חידוש אמיתי, שהרי כבר התגלה גם הפרט בפועל ע"י א' מששים רבוא במדבר.

ואולי אעפ"כ נקרא חידוש של תלמיד ותיק, כי זה שהוא הוציא פרט זה מן הכלל לאחרי אלפי שנים - שהוא לא קיבל הפרט כ"א הכללים - ה"ז בגדר חידוש, כמבואר בשיחה.