כ"ק אדמו"ר בליקוטי שיחות (חי"ד עמ' 149) הביא דברי הלבוש דברכת התורה הויא ברכת הנהנין, ושם גם הביא דברי הרמב"ן דברכת הנהנין היא רק בדברים הנכנסים לגוף. עש"ב. וע"ע בקובץ הערות וביאורים (שבועות תשע"א עמ' כ).

ובס' נתיבות שמואל (פר' בחוקותי) הביא ממהר"א בורשטין ז"ל (מח"ס נר אהרן)שאמר שהוא מתפלא מאוד מדוע לא מברכין ברכת הנהנין על לימוד התורה, כי פלא גדול הוא אצלו שעל תענוג גדול כזה לא נקבעה ברכת הנהנין. והו"ד בקובץ המעין (ניסן תשע"א עמ' צ). ע"ש.

ולכאו' יקשה יותר ממה שאנו מבקשים "והערב נא", דמשמע שבלא סייעתא מיוחדת משמיא לא יערבו לנו דברי התורה. ולהנ"ל מיושב.

ואפשר לומר עוד שברכת התורה נתקנה כל בוקר מכיון שאין הפסק לחיוב לימוד התורה ביום, ורק השינה הוי הפסק, וכמ"ש התוס' (ברכות יא ע"ב ד"ה שכבר). וכל זה לענין המצוה, אותם לענין ההנאה, גדולי החכמים למדו גם בשנתם[4], וא"כ אין הפסק להנאה. ולגבי מצוה חשיב הפסק, כי בשעת השינה פטור ממצות ת"ת (ועי' בשו"ת חזון עובדיה ח"א בהנד"מ עמ' רפג בשם הרב טהרת המים ז"ל מע' הכ' אות לה).

ועוד יש ליישב ע"פ בקובץ אגרות חזו"א (ח"ג סימן קצא) שמפני שהאדם הוא מוגבל, גם את העונג מלימוד התורה העודף על גבוליו לא יכילנו. ע"ש. והועתקו הדברים בקובץ המעין (ניסן תשע"א בראשו), ע"ש.

ולכן אנו מבקשים "והערב נא", שהקב"ה יתן שנרגיש יותר בהנאה זו, ולכן גם אין מברכין ברכת הנהנין שכן אי אפשר להרגיש את ההנאה בשלימותה כמות שהיא אלא רק חלק ממנה.

ועוד יש ליישב לפמ"ש בס' מראש אמנה (ר"פ בחוקותי) בשם מהר"ד מקארלין ז"ל (מח"ס פסקי הלכות) שהיה ממשיל את היסורים של חיבוט הקבר לצער של לימוד סוגיא מסובכת במסכת עירובין בליל שבת ללא אור. דימוי זה הוא נכון למי שעמל ויגע בתורה. לאדם כזה אין צער יותר גדול מאשר חוסר האפשרות להגיע לתכלית האמת בעיונו בדברי תורה. וכמו כן לצד ההפוך, אין לו ללומד תורה תענוג יותר גדול מאשר לימוד התורה. הבנת הסוגיא שהוא לומד לאשורה, הסבר נכון ברמב"ם או תירוץ קושיא גורמת לו סיפוק עילאי שאין כמוהו בנמצא בשאר תענוגות עולם. ע"כ. ולכן לא יברך ברכת הנהנין על לימוד התורה, שמא באותו יום לא יבין הסוגיא לאשורה ונמצא מצטער, ותהיה ברכתו לבטלה.

ועוד אפשר לומר לפמ"ש בס' עולם הישיבה (עמ׳ קפז) בשם בס׳ אורחות יושר (פכ״ט) וס׳ פניני רבינו יחזקאל (ריש [כצ״ל] ח״ב) שכשהאדם מחליט ללמוד תורה, בתחילה הלימוד הוא קשה ומר ורק לאחר מכן יומתק לו.ע"ש. ולכן לא תיקנו ברכת הנהנין בזה כדי לא לתת דבריהם לשיעורין.

ועוד יש ליישב בהקדם מש"כ כ"ק אדמו"ר ברשימותיו (ח"ה עמ' קכו ד"ה הי' לומד) שכ"ק אדמו"ר מהרש"ב אמר שחושן משפט הוא לומד בעונג, ואורח חיים יורה דעה ואבן העזר בדרך קבלת עול. ויש לבאר הענין דאף שאמרו בע"ז (יט, א) אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ, שבו מתענג [וכמו שביאר כ"ק אדמו"ר בס' תורת מנחם (שנת תשי"ט ח"ג עמ' קע)] והיינו גם לענין תוכן הלימוד, וכמ"ש מוהרש"א ז"ל בח"א שם. וע"ע בקובץ הערות התמימים ואנ"ש (גליון קלב עמ' יא). מ"מ יש גם חיוב לדעת כל התורה, וכמ"ש בשו"ע רבינו (הל' תלמוד תורה פ"א ס"ד והלאה). ולכן יש לו ללמוד גם מה שאינו מתענג בו. וי"ל דלכן לא תיקנו ברכת הנהנין על לימוד התורה, שכן יש פעמים שאינו נהנה מלימודו.

ויש להביא מדברי האחרונים שדנו בגדר ברכות התורה, שכן במנחת חינוך (מצוה תל אות א סק"ה ד"ה ומביא) כ' שהן ברכות השבח על נתינת התורה. ובס' דבר אברהם ח"א (סימן טז אות א) ובחידושי רבי שמואל (פסחים עמ' קמז) דנו אי הוו ברכות השבח או ברכות המצוות. ובס' ביכורי ארץ (ברכות ח"א סימן א אות סא) דן אי חשיבי ברכות המצוות או ברכות ההודאה. ובס' קהילות יעקב (ברכות סימן כד ד"ה ועוד, ובהנד"מ הוא בסי' כב) כ' באמת שהברכה הב' היא ברכת הנהנין. וכדברי כ"ק אדמו"ר בל"ש הנ"ל.

גם יש להעיר ממש"כ כ"ק אדמו"ר בס' תורת מנחם (שנת תשי"ט ח"ג סוף עמ' קע) בשם האחרונים שתיבת 'אשר' שבאקב"ו של ברכת המצוות היא ההודאה על התענוג שבקיומן. וזה דלא כמו שביאר הרב קהילות יעקב ז"ל שם עפ"ד חז"ל שמצוות לאו ליהנות ניתנו.