כתב הרמב"ם בהל' ת"ת פ"א ה"א וז"ל: "נשים ועבדים וקטנים פטורים מת"ת אבל קטן אביו מלמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם גו'".

וכבר תמהו אהא דכתב הרמב"ם דקטנים פטורים דמאי קמ"ל, (עי' מגדל עוז דלא גריס לי') דמ"ש מכל המצוות דלא כתב כן, ופשיטא דקטנים לאו בני חיובא נינהו. וביותר תמוה, דהרמב"ם עצמו בשאר חיובי הבן על האב ~ מילה ופדיון הבן ~ לא כתב דקטנים פטורים.

והנה בלקו"ש חי"א בא (א), קא מעיין במצוות פדיון הבן, [ועד"ז בשאר חיובי הבן על האב] אי חיוב האב הוא במקום הבן (כיון דא"י לפדות א"ע), או דמעיקרא דדינא הוה מצות האב.

ועיי"ש בשוה"ג הע' 18 דהרמב"ם ס"ל כאופן הא' מדכ' דהפודה את בנו מברך על פדיון הבן, ופודה א"ע מברך לפדות (ריב"ש), וכן דייק מזה שהביא הרמב"ם הפסוק 'אך פדה תפדה', ולא הביא הפ' 'בכור בניך תפדה' דכתיב בי' בהדיא על האב, דס"ל דעיקר החיוב על הבן.

ובהע' 26 דגם במילה ס"ל להרמב"ם דהוה חיוב הבן מדכתב בפיה"מ סופי"ט דמס' שבת דכשיגדיל הילד ויגיע לזמן חיוב המצוה נפטר כל אדם ממילתו כו'.

ובהע' על שוה"ג שם וז"ל "בנוגע ת"ת עי' ל' אדה"ז הל' ת"ת בתחילתו "אבל ת"ת מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אעפ"י שהקטן אינו חייב כו'" (וי"ל שזה קמ"ל בהוספה זו: אעפ"י כו)".

והיוצא מדבריו דשאני מצוות ת"ת משאר חיובי הבן על האב דהוה מעיקרא דדינא מצוות האב (עי' בציונים לשו"ע אדה"ז להר"מ אשכנזי הערה 7ב, שהבין דברי הלקו"ש באו"א, אולם דברי ההערה שם לא משמע כן), ועפי"ז יש ליישב שפיר דברי הרמב"ם הנ"ל, דדוקא בהל' ת"ת כותב הרמב"ם דאע"פ דהקטן מצ"ע פטור, וא"כ ליכא חיוב על האב משום בנו, מיהו איכא חיוב על האב מצ"ע דחייב ללמד בנו. ובגוף החילוק בין מילה ופדיון הבן. דהוה חיוב הבן, ות"ת שהוא חיוב האב י"ל דבמילה ופדיון הנה נוסף למעשה המילה והפדיון יש חיוב שיהא נימול ושיהא פדוי, ומצוה זו י"ל שפיר מסברא דהוה מצות הבן אלא דעשיית המעשה הוטל על האב כיון שהבן אינו יכול לעשות המעשה, משא"כ ת"ת דלא שני משאר מצוות מעשיות שהקטנים פטורים.